העלילה של "אני האגדה", הסרט משנת 2007 בכיכובו של וויל סמית' שמבוסס על הרומן הפוסט-אפוקליפטי בעל אותו השם, די ברורה: לאחר שהמסע למציאת תרופה לסרטן, שכולל הנדוס מחודש של נגיף, משתבש - מרבית אוכלוסיית כדור הארץ הופכת לקניבלים שאלרגיים לאור השמש, והווירולוג הצבאי רוברט נוויל (סמית') מנסה להציל את האנושות. שום דבר שלא נשמע כמו סרטים רבים אחרים מאותו הז'אנר. רק שבניגוד למקביליו, הסרט משמש בימים אלה ככלי לחיזוק טענותיה של קבוצה שלא ממש הבינה אותו: מתנגדי החיסון לנגיף הקורונה.

בסוף השבוע האחרון עלתה במגזין הניו יורק טיימס כתבה על עסק אופטיקה מקומי שמתקשה לשכנע את עובדיו להתחסן נגד קורונה. לפי הכתבה, אחת מעובדות המקום ציטטה פוסט ברשתות החברתיות, על ה"חיסון" מ"אני האגדה", כדי להסביר את ההתעקשות שלה. "העובדת אמרה שהיא מודאגת, בגלל שהיא חשבה שהחיסון הוא מה שגרם לדמויות ב'אני האגדה' להפוך לזומבים", נכתב שם, "מתנגדי חיסונים השתמשו בטענה הזאת על עלילת הסרט לא מעט ברשתות החברתיות".

כפי שגם בטיימס מיהרו להבהיר - החשש של אותם צופים מודאגים רחוק מלהיות מבוסס: "המגפה שהפכה אנשים לזומבים בסרט נגרמה בגלל נגיף שהונדס מחדש, לא בגלל החיסון שלו". "אני האגדה", מיותר לציין, מתקיים כולו בעולם המדע הבדיוני, בו זומבים הם דבר שאכן קיים, כך שמלכתחילה קשה להשתמש בו לטיעונים על העולם האמיתי. אבל כאמור, אותם טיעונים אפילו לא מתיישבים עם היקום הפנימי (והמומצא) של הסרט. ולמקרה שזה לא היה ברור, מתוך 166.7 מיליון האמריקאים שכבר התחסנו נגד קורונה, אף אחד מהם עוד לא ניסה לאכול את וויל סמית'. וגם משרד הבריאות הישראלי לא דיווח על תופעת לוואי שכוללת הפיכה לזומבי.

למקרה שהדברים לא היו ברורים מספיק, אתמול הצטרף לתמונה הגורם הכי סמכותי שיש בכל הנוגע לסרט: עקיבא גולדסמן, התסריטאי שלו. "או. מיי. גאד", כתב בתגובה לציוץ טוויטר שציטט את הכתבה ההיא, "זה סרט. הכל שם מומצא. זה. לא. אמיתי". וכמו שאחד הגולשים הגיב לו: "בין המדענים לאנשים שמתפרנסים מכתיבת עלילות בדיוניות, כל כך קשה לדעת למי להאמין בימים כאלה".