אם אתם יכולים לשמוע רק פודקאסט אחד כל חייכם, "This American Life" זאת לא רק התשובה הנכונה, זאת התשובה האפשרית היחידה. אחד מותיקי הפודקאסטים נחשב ובצדק לאורים ותומים של הפורמט (הפודקאסט המוכר "Serial" הוא תכנית-בת שלו). כל פרק בתכנית מספר סיפור או סיפורים אחדים הקשורים לאותו נושא. רוב הסיפורים תיעודיים, חלקם עלילתיים (כמה סיפורים של אתגר קרת מככבים בפרקים שונים), ורבים מהם יוצאים מתחום המונולוג או הראיון לתחקירי שטח מרתקים. זה הפודקאסט שניסח את יסודות הפודקאסט התחקירי-סיפורי, ויוצריו עדיין יודעים לבצע אותו יותר טוב מכולם. הסיפורים מעניינים, מרגשים ואנושיים להפליא. התכנים ודרכי הסיפור מגוונים מאוד, אז אם התחלתם לשמוע וקטע מסוים לא מצא חן בעיניכם, באחד הקטעים הבאים בטוח תמצאו משהו שייקלע לטעמכם.
שישה צעירים מוכנסים למבנה סגור בהוואי שהתנאים עליו אמורים לדמות את מאדים, הם נמצאים שם שנה שלמה. המטרה: לסייע לנאס"א להבין איך יראו החיים על מאדים ובאילו קשיים הם עלולים להיתקל, פיזיים, רגשיים וחברתיים. הדבר המדהים הזה קרה לפני לכמה שנים, ותועד - בעזרת קלטות שהצעירים עצמם הקליטו ונשלחו אל מחוץ למתחם - לפודקאסט בשם "The Habitat" שעלה ב-2018. התוצאה היא סוג של "האח הגדול" בחלל. הם, כצפוי, רבים, מתאהבים, שונאים וסותמים את השירותים, והכל מלווה בהמון סיפורים מרתקים על אסטרונאוטים אמיתיים - על התנאים בחלל, סקס בחלל, אוכל בחלל וגם קקי בחלל. התוצאה מרתקת, מתוקה, מעשירה, חכמה ומלאת תקווה. התרגלנו להסתכל על הטבע האנושי כפח, אבל דווקא מהניסוי הזה יש סיכוי, קטן, קלוש, שאולי נצליח לשרוד קצת ביחד. אפילו על מאדים.
מכירים דיסני? זה מותג אנימציה חדש כזה, משהו צנוע, לא כולם מתחברים. סתם, נו, סרטי האנימציה של האולפן הוותיק הם שפה קולנועית משותפת, ופיסת תרבות פופולרית שלא פסחה כמעט על שום בית. מנחי הפודקאסט עוברים סרט אחר סרט, מ"שלגיה ושבעת הגמדים" ועד ללהיטי האנימציה של זמננו, ומנתחים אותם לעומק. הם מדברים על ההקשרים ההיסטוריים שהסרטים נוצרו בהם, בוחנים את העלילה, הדמויות והעיצוב האמנותי ומנסים להבין איך הסרטים האלה, חלקם בני יותר מ-70 שנה, עדיין עובדים. ואל חשש, לא מדובר בדיון כבד ראש בשום צורה, אלא בחבורת פאנבויז וגירלז צעירים שרק רוצים לחפור עוד ועוד על הסרטים שגידלו אותם.
פודקאסט ותיק ואהוב בהנהגת צמד מגישים-עורכים מתוקים שמתמקדים לכאורה בעולם האינטרנט, אבל בימינו הכל קשור באינטרנט ובהתאם הפרקים מתפרשים על פני מגוון רחב של נושאים. מתוכנות ריגול על בני זוג, קונספירציית הפדופיליה "פיצה גייט", הונאות טלפוניות, המצאת המושג "אינסל", מליציות אפריקאיות שמנוהלות בשלט רחוק ומאבקי שליטה בין דוריים סוערים בקבוצת פייסבוק סאטירית. "Reply All" מסביר בפשטות ובבהירות את כל המושגים העמומים שצצים סביבנו בלי הפסקה ומביא סיפורים קטנים ונסתרים שחושפים את הלב האנושי הפועם מבעד לכל הטכנולוגיה.
ג'ונתן גולסטין, שהיה אחד היוצרים האהובים ב-"This American Life", הוא מספר סיפור גאון שיכול להפוך גם שטיפת כלים למעשייה מרתקת ונוגעת ללב, שלקח את כל מה שלמד בתכנית האם ויצר פודקאסט מצחיק, חכם ואישי. בכל פרק הוא עוזר לאדם אחר לבצע משימה שהוא לא מצליח להשלים בעצמו - להתעמת עם מי שהחרים אותו בנעוריו, לגלות סוד שמלווה אותם שנים או להתנצל על פגיעה קשה שעדיין רודפת אותם. גולדסטין אמנם נולד בקנדה, אבל הוא הקלישאה המושלמת של היהודי האמריקאי. חרדתי, אינטלקטואל, מצחיק ומתחכם. הוא מומחה ומלווה להתמודדות חסרת מורא עם אתגרי החיים, כשהוא בעצמו מטפח את חרדותיו במסירות אין קץ, מתבל את כל הסיפורים באירוניה הרגישה והמיוחדת שלו. "Heavyweight" היא יצירת מופת אמיתית שנכנסת עמוק ללב. מומלץ להתחיל עם הפרק "גרגור" מהעונה הראשונה, שמספר על לוזר מזדקן עם משאלה אחת ויחידה, להחזיר מהמוזיקאי מובי תקליט נדיר שהוא הלווה לו בצעירותו. מובי גנב את התקליט והשתמש בשירים מתוכו כדי ליצור את להיטיו הגדולים, בזמן שגרגור מסתכל מרחוק בקנאה. בליוויו הצמוד של גולדסטין, הוא מצליח סוף כל סוף להתעמת עם המוזיקאי המצליח ולדרוש בחזרה את מה שנגזל ממנו לפני כל כך הרבה שנים.
הפודקאסט המוערך והמצליח ביותר בקרב מעריצי "משחקי הכס". ב-"Binge Mode", צמד המנחים המצחיקים והאובססיביים עוברים פרק אחרי פרק בסדרה ומנתחים אותו לעומק. מדובר בצלילה כמעט חסרת פרופורציות, עם מספר שעות דומה לסדרת הטלוויזיה עצמה, אבל הפודקאסט מצליח להימנע מטרחנות יתר ולספק חווית האזנה קלילה וזורמת. הפורמט מושלם למי שרוצה לעשות צפייה חוזרת ב"משחקי הכס" וללוות אותה בהאזנה מעשירה, אבל גם בלי צפייה חוזרת עדיין כיף לחזור ולהיזכר בכל פרקי סדרת המופת. אחרי סיום "משחקי הכס", צמד המנחים עבר לנתח את ספרי "הארי פוטר" פרק אחר פרק וזוכה להצלחה רבה בקרב מעריצי הספרים.
אם אתם מתעניינים בליגת ה-NBA ולא מכיר את הפודקאסט של זאק לואו, הגיע הזמן לעשות בדק בית. "The Lowe Post" נחשב כבר שנים לבכיר פרשני ה-NBA, מנתח את המשחק בצורה נהירה ומעמיקה, חוזה טרנדים ומפרש בתבונה את המשחקים, הטקטיקה, בניית הקבוצות והלך הרוח בליגה. בכל תכנית (פעם בשבוע בממוצע במועדים לא קבועים) לואו מדבר עם אורח מתחלף על האירועים האחרונים בליגה, לרוב עם כמה פרשנים שמתארחים באופן קבוע (ביל סימונס, קווין ארנוביץ), והשיחה תמיד אינטליגנטית, קלה להאזנה ומעשירה.
שני קומיקאים (בובי פינגר ולינדזי וובר, שניהם בוגרי עיתוני ואתרי התרבות הגדולים בארצות הברית) מנהלים דיון מדוקדק, נלהב ומאוד מצחיק על האירועים הכי טיפשיים שקרו לסלבס הכי זניחים. יחד הם מנסים לפענח אם אותם סלבס זניחים הם מפורסמים ולכן ראויים לתואר Them, או סתם נובאדיז עם סיפורים מדהימים, מה שהופך אותם ל-Who. הפודקאסט כולל קריאות מודרכות בצהובונים ובחשבונות סושיאל של סלבס, ודיונים מורכבים ומצחיקים מאוד על החומרים ששמורים בדרך כלל לעמודים האחוריים בעיתונים. בתוכנית הבת Who's There, לינדזי ובובי מגיבים לשיחות של מאזיניהם האדוקים, ששולחים אותם למסעות חדשים בעקבות סלבס. בקיצור, פודקאסט מושלם למי שהשאלה האם גל גדות באמת מפורסמת בארצות הברית מדירה שינה מעיניו. התשובה: בערך כן, אבל זה מורכב.
כמו הרבה רעיונות מוצלחים, גם הרעיון מאחורי "שיר אחד" הוא פשוט ומבריק: לבחור שיר אחד ולספר את הסיפור שמאחוריו. בזמן ש"ספיישל של חצות" (פודקאסט/תכנית מצוינת אחרת של כאן) פורש אלבומים (לועזיים) שלמים לרצועות, "שיר אחד" שולה סינגל עברי בודד ומפרק אותו לתווי תווים. זו לא רק בחירה שהולמת את העידן המוזיקלי הנוכחי, שבו קונספט האלבום כמעט שאיבד משמעות וכל שיר עומד בפני עצמו ובפני מנויי ספוטיפיי וצופי יוטיוב. זה גם מאפשר להיכנס לעומקו של תהליך היצירה ולהבין, למשל, איך הגייה לא מדויקת של המילה "ימים" גרמה לשרון חזיז לאבד את "יום מעונן" לטובת היי פייב; איך התגלגלה חצוצרה לפתיחה של "נפרדנו כך"; והאם דויד גרוסמן המציא סלוגנים לטובת "שירת הסטיקר". הפורמט מזוקק, התחקיר מעולה, ובחירת השירים מגוונת, חוצה ז'אנרים ולא מחויבת לקלאסיקות ולהיטים.
אם גם אתם מסוג האנשים שהזדעזעו עד עמקי נשמתם מהתקרית של ג'ורדין וודס וטריסטן תומפסון, אבל עדיין מחשיבים את עצמכם אנשים חושבים, הפודקאסט של חשבון האינסטגרם המצליח "Comments by Celebs" הוא קבוצת התמיכה שאתם זקוקים לה. אמה וג'ולי, שתי הניו יורקריות היהודיות שמנהלות את החשבון ומגישות את הפודקאסט, הן בנות עשרים וקצת, וכמו הרבה נשים בדור שלהן גם הן לא מוכנות שהעניין שלהן בסלבס יגדיר אותן או יפחית מהאינטיליגנציה שלהן. הן שתיהן משכילות, רגישות, עמוקות, מצחיקות ויודעות לנתח לעומק תופעות של תרבות פופולרית בחוכמה והתלהבות מדבקת.
לאחר מותה של הסופרת ג'ורג' אליוט, המשפחה שלה הכחישה במשך 50 שנה שהייתה לה יד ימין עצומה בגודלה. זו רק דוגמא אחת לדברים שתשמעו ב-"No Such Thing as A Fish", פודקאסט ששם במרכזו טריוויה אזוטרית, תוצאות מחקרים משונים והיסטוריה נישתית. מנחים אותו ארבעה כותבי שעשועון בריטי של ה-BBC, המציגים בתורם עובדה שהם גילו השבוע, שבהכרח גוררת רצף בדיחות ארוך. בניגוד לדעה הרווחת, ההומור הבריטי של המנחים הוא לא פחות ממעולה והמומחיות בפרטים השוליים ביותר של העולם היא רק בונוס.
שש שנים אחרי שהתחילו להריץ דאחקות על סצינת המתיחות של יוטיוב וליצני ניו מדיה אחרים, הצמד מאחורי "H3H3 Productions" נכנס לתחום הפודקאסטים - וכמצופה, על הכוונת תוכלו למצוא את כל מי שעושה מעצמו צחוק ברשת. בין אם זה קמפיין חדש ושנוי במחלוקת של רשת מזון אמריקאית או סלבריטי שמביך את עצמו בטוויטר, אית'ן והילה קליין כנראה יתנו על זה את דעתם. בין הערכים המומלצים מהתקופה האחרונה, תוכלו למצוא את הפודקאסט על תקרית "טאטי ווסטברוק נגד ג'יימס צ'ארלס", שכולל צלילה עמוקה אל כל מה שהוביל לריב המתוקשר ואפילו ניתוח של הממים שהציפו את הרשת בעקבותו. בקיצור, אם יוטיוב זה הבית השני שלכם, אז H3 צריך להיות המהדורה המרכזית שלכם.
הפודקאסט של תאגיד השידור הציבור מוגש על ידי שאול אמסטרדמסקי, צליל אברהם ודנה פרנק, ונועד למלא בדיוק את הצורך של אנשים להרגיש יותר אינטלקטואלים ממה שהם באמת. הנושא הרשמי של הפודקאסט הוא כלכלה, אבל אל תיבהלו מהמילה המבהילה הזאת, "חיות כיס" לא נועד לאנשים שקוראים מוספים כלכליים אלא לכל מי שעובד, חוסך לפנסיה ועושה קניות בסופר. השלושה מתעסקים גם בנושאים כבדים כמו הברקזיט או הפרטה, אבל גם בסוגיות כמו למה הבצל התייקר ואיך טחינה הפך למצרך הכי מבוקש בכל מטבח. הכוח הגדול של "חיות כיס: הוא היכולת לפשט נושאים מורכבים ולהפוך אות לסיפור עם התחלה, אמצע וסוף, עם מוסר השכל ושורה תחתונה. אם אתם רוצים לדעת לאן באמת הולך הכסף שלכם, "חיות כיס" הוא הפודקאסט בשבילכם.
האנשים הכי חשובים בתעשיית הבידור (וגם כמה אנשים ממש לא חשובים בתעשיית הבידור) התייצבו להתארח בפודקאסט הקומי המצליח הזה, שמשודר בפורמטים שונים כבר קרוב לעשור. הקומיקאי סקוט אוקרמן מארח זמרים, שחקנים, במאים, תסריטאים ומפיקים, ומדי פרק הוא משתף אותם בשורת משחקים קומיים שהופכים לנגד עינינו (ונכון יותר, אוזנינו) למערכונים שנונים או לבדיחות עם פאנצ'ים מדויקים. דוגמאות למשחקים כאלה? אין בעיה: חלק מהאורחים נדרשים לאלתר ראפ מעליב על חשבונו של המנחה ואחרים ממציאים ידיעות רכילות מזויפות; חלק נדרשים לנחש על מה אוקרמן חושב בלי שייתן להם רמז מפורש מדי ואחרים נשאלים אם סלב מסוים חי או מת. הכל הולך והכל מאוד אמריקאי ומטופש, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים.
הו, כן. תעשיית הבלט השוקקת. כמה ג'וס. וברצינות: לא לכולם קל לגשת ליצירת מחול ולהבין אותה בלי איזהשהו תיווך. להקת הבלט של סן פרנסיסקו גייסה את שירותיה של ד"ר ג'ני סקולניק, שמדברת בנועם אסמ"רי כמעט על בלט, על ריקוד בכלל, על מוזיקה ועל הופעה מול קהל. היא מפרקת כוריאוגרפיות לפרקים ומצביעה למאזינים על הדברים ששווה לשים אליהם לב. בלי להתנשא ובלי להתיימר, הפודקאסט גורם לבלט - תחום ותיק ונוקשה למדי - להישמע פאן, זורם ואלגנטי להפליא. זו האזנה חינוכית אבל גם מאוד מהנה, וחשיפה ראשונה מצוינת לזירת אמנות שלמה שלא תמיד מגיעה ל… נכון מאוד, מרכז הבמה.
השתתפו בהכנת הכתבה: איתמר רונאל, נטע חוטר, גיא רייט, ניב שטנדל, עדן יואל, מיטל שבח, ליאת קציר, מיכל ישראלי