"עטפו אותו באהבה עד הרגע האחרון": מותו של המוזיקאי דן תורן אמש (ד'), בגיל 63 ולאחר מאבק במחלת הסרטן, הכה בצער את עמיתיו בעולם התרבות, כשרבים גם גילו על התמודדותו עם המחלה בהפתעה. מרגע גילוי המחלה ועד מותו מצבו הידרדר במהירות. על כך מספרת בשיחה עם mako העיתונאית וחברתו של תורן, לינוי בר גפן, שליוותה את המשפחה ברגעים הקשים של ההתמודדות עם הסרטן: "מצד אחד הייתי המומה מהמהירות והאלימות שהסרטן הרג אותו, מצד שני אני מתנחמת שהסבל היה קצר כל כך".
עוד היא מספרת: "בזמן שדן היה מאושפז שוחחתי עם אחותו ובנו. הם היו כאובים, כמובן, אבל מאוד מרשימים בתכליתיות ובמציאותיות שלהם. הם עטפו אותו באהבה עד הרגע האחרון. הצוות הרפואי והמשפחה נלחמו מלחמה אמיתית, קשה, על חייו, אבל כבר אי אפשר היה להציל.
"מאוד הערכתי את דן כאמן וכאדם. הוא היה הכי אנטי-קרנף שיש. בפעם האחרונה שנפגשנו זה היה בהפגנה בחיפה. אמנים רבים נרתעו מלבוא ולהופיע, אבל דן? פחחח. שאלתי אותו בצחוק: 'עד חיפה הגעת בשביל הפגנה?!', והוא ענה תשובה פשוטה וחד משמעית שמאז אימצתי: 'אני בא לאן שצריך'. זה כל כך נכון. צריך? הוא בא מיד. הוא אמן גדול כי הוא היה טין-איידול וברח מזה. לא פלטו אותו, הוא מילט את עצמו. הוא ידע מצוין לעשות מוזיקה שההמונים אוהבים, הוא הרי חתום על יצירות שהצליחו מסחרית שאת חלקן נתן לאמנים אחרים, אבל הוא בחר לעשות את מה שהוא מאמין בו והוא האמין ברוק אמיתי. אפס גינונים, מקסימום אמת".
אחותו של תורן, נעמה, כתבה בחשבון הפייסבוק שלה כי "משהו כל כך לא בסדר כאן. אחי התאום שנולד שש שנים לפניי, ושמר עליי מפני הרעים, וגילה לי עולם של מוזיקה, ספרים וחתולים ומלא מלא חברים. איפה אתה, אהוב אחד?".
לכתו של תורן אינה אבידה רק לתעשיית המוזיקה - אלא גם עבור אנשים שזכו להכיר לאורך השנים את תורן השחקן. תורן, שהתפרסם בשנות ה-80 בפינת "על הברזלים" של "זהו זה", השתתף בקריירה הענפה שלו בשורת סרטים, סדרות והצגות מצליחים וזכורים.
אחד התפקידים הבולטים ביותר של תורן נרשם בתחילת שנות האלפיים, כשגילם את דמותו של שאול ברגר בטלנובלה "משחק החיים". "זכיתי לשחק שם את הבת של דן בתפקיד הראשון שלי", סיפרה היום השחקנית יעל שרוני בשיחה עם mako, "עצם זה שאדם כמו דן היה שם נתן לי גושפנקה שאני עושה משהו טוב. גיליתי בן אדם במובן הכי טוב של המילה, נשמה צנועה, חכמה, מצחיקה, רגישה וחמה עם חצי חיוך מבויש וגומות חן. שובה לב. ומעבר לזה שאני אוהבת ומעריכה את המוזיקה שלו, הופתעתי לגלות כמה דן עשה. כמה הוא היה איש של אומנות ויצירה. התרבות הישראלית זכתה בדן תורן, איזה מזל זה וכמה זה עצוב".
עירית פרנק, כיום מנכ"לית תיאטרון הסימטה ומי שבעבר שיחקה לצד תורן בסרט "בחינת בגרות", ספדה לו גם היא: "כשהתחלנו לצלם את 'בחינת בגרות' זה סימן את תחילתה של הקריירה שלנו, תקופה משמעותית עבור שנינו. דן ניחן בפרספקטיבה ייחודית כלפי העולם, מיומן בזיהוי פגמים, אתגרים ופערים מוסריים עם רגישות מוגברת לחוסר צדק. אך מצד שני הוא טיפח אופטימיות בלתי מעורערת, האמין באופן עקבי בפוטנציאל לטוב וניהל השקפה חיובית כלפי העתיד. חרף הביקורת המשמעותית שלו על נושאים רבים, האופטימיות שלו מעולם לא דעכה, והוא האמין בתוקף באפשרות לתוצאות חיוביות".
לאחר פריצתו ב"זהו זה", רשם תורן את בכורתו הקולנועית בסרט "סיפור אינטימי" משנת 1981, ומשם המשיך לשחק בסרטים "בחינת בגרות", "עתליה", "המובטל בטיטו" ו"פוטו רומן". באותם שנים החל תורן לשחק גם בתיאטרון, בתיאטראות בית ליסין, הבימה והקאמרי - והשתתף בין היתר בהצגות "אללה כרים", "בונקר" ו"לשבור את הצופן".
בתחילת שנות ה-90 נמנה תורן בין מייסדי ערוץ הילדים, ואף היה אחד ממנחיו הראשונים והגיש בו את התוכנית "נפגשים בשש". הוא שיחק לצד קרן מור בסרט "בכורה" של חגי לוי, ולאחר תפקידו המצליח ב"משחק החיים" השתתף בסדרת הנוער "ראש גדול" ובסרטים "שנת אפס" ו"הגננת". קולו של תורן הפך אותו גם למדבב עסוק, והוא דיבב בסדרות וסרטי האנימציה "המומינים", "עופל בופל", "במצולות הים עם דלפי", "אווטאר: כשף האוויר האחרון" ו"מוצאים את דורי".