"כשאתם כל כך רוצים זין, שאין לכם ברירה אלא להכניס אותו למילה". זו אחת ההגדרות למונח "זאדי" באתר Urban Dictionary, ואני אוהב אותה לא רק משום שהיא מכילה משחק מילים. "זאדי (Zaddy) הוא אחד המושגים האלה שמרחפים באינסטגרם ובטוויטר, שמככבים בקאפשנים ובתיוגים באגביות כאילו תמיד היה שם. הוא מובן מאליו כי ברור לנו שהוא מבקש לתאר איזה אבא כלשהו, אבל הוא עדיין לא לגמרי נגיש ובטח שעוד לא הושרש בלקסיקון העברי. וחבל ברמות, אגב, כי ישראל בשלה יותר מתמיד לחדירה בהסכמה של המונח המעצים והמחפצן הזה.
כמו לא מעט מונחים שבאו "מהאינטרנט", המקום המפחיד בו לדברים אין מקור יציב אחד ואפשר להתווכח בו על הכל, גם "זאדי" הוא מונח חמקמק, והוא מפורש במספר אופנים. יש כאלה שקושרים אותו לזאין מאליק (זאין + דדי, אבא), יוצא "וואן דיירקשן" שהתבלט בלהקת הבנים כיוון שלא נראה כמו ברבי-תינוק בלי שיער פנים או איברי רבייה. באתר Bustle הגדירו את ה"זאדי" כ"בחור מושך ואופנתי, בעל סוואג וסקס-אפיל". אבל גם מי שלא מסכימים ביניהם על הגדרה אחת יעידו שמדובר, בגדול, בגבר חתיך ובוגר. לא זאק אפרון עם פנים תינוקיות (אם כי גם הוא, וצעירים ממנו, כונו כבר זאדי מספר פעמים כי הרשת מורכבת מעוללים עם גישה לויי-פיי) אלא דיוויד בקהאם עם צדעיו המאפירים ופרצופו המרהיב והמקומט. אבא'לה. אבוּש. אבו-גבר חתיך ומנוסה שיכול באופן תאורטי לפרק אותנו במכות באותה הקלות בה הוא יחבק אותנו ויגיד שהכל יהיה בסדר.
כך למשל ברק אובמה האיכותי והערכי הוא זאדי, אבל גם ג'ון האם החלקלק והנכלולי, וגם כריס המסוורת' שמשדר וייב הרבה יותר נגיש והרבה פחות מסתורי. בארץ היינו אומרים, למשל, שיפתח קליין הוא זאדי, ובמידה רבה גם עמוס תמם, אקי אבני ואריק זאבי. המרגיזים יגידו שגם בצלאל סמוטריץ' ובועז טופורובסקי הם זאדי'ס ואני לא אריב איתם כי באמת - כל איש וטעמו. גבי אשכנזי הוא "זאדי", אבל יורשיו בתפקיד - בני גנץ וגדי איזנקוט - אינם, כי אין להם את הכריזמה השקטה הדרושה. אסף אמדורסקי ושלומי שבן הם קצת זאדי'ס, אבל גיא זו-ארץ ואסי ישראלוף - לא. כמו בכלל האצבע לגבי פורנוגרפיה: קשה לתמצת את מהותו של ה"זאדי", אבל מרגישים בה מיד באיזה חוש סמוי.
ה"זאדי" זקף את ראשו כבר לפני שנתיים, כשהונצח בסינגל מצליח של טיי דולה $יין, עם ליריקס כמו "היי, ז'אדי' יעצור אצלך ויזיין אותך כל הלילה/את יודעת ש'זאדי' פה אז תתנהגי כמו שצריך/היי, יש לה 'זאדי' עם תקציב בשבילה". ואנחנו מכירים אמנם את תביעת הבעלות ההיפ הוֹפּית של גברים על נשים - הכינויים "בייבי" או "שורטי" הם אחת הדרכים הפחות מעודנות לתאר אישה כילדונת, כמי שלא יכולה ולא צריכה לקבל החלטות כלכליות ומיניות בעצמה - אבל יש משהו מרענן בלקיחת האחריות המשלימה מצדו של הדובר. טיי דולה $יין מנכיח את הקשר בין סקסיות ואבהות. אם עד עכשיו ראפרים עבדו קשה בשביל להוכיח שהם לא האבא, עכשיו התהפכו היוצרות, ואחריוּת (פטרונית ועדיין שוביניסטית, אל תטעו) הפכה לדבר סקסי. לתכונה נחשקת בבן זוג פוטנציאלי. גם ככה לכולנו יש תסביכי אב, בואו לפחות נוציא מהם את המקסימום.
הבחירה בזאדי כסמל הסקס החדש מעידה על כמה תופעות תרבותיות. ראשית, היא מוכיחה שגם על גברים מפורסמים קיימת חובת ההתבגרות בחן. הקלישאה אמנם גורסת שגברים תמיד מתבגרים יפה יותר, אבל בואו נדבר בכנות: זה לא המצב. על גבר מסותת לסת עם זיפים אפורים מטופחים יש משהו כמו עשרה גברים עם תנוכים דולפים שרק חיכו ליום שבנות הזוג שלהם ירימו מהם ידיים ויתנו להם להכריס בשקט. אולי זה מבוסס על הפנטזיות האישיות שלי ואולי לא, לא יודע. שנית, מדובר בחלק מההחפצה ההולכת ומתרחבת של מוסד המשפחה. אם נחשוב על מונח שגור כמו "מילף", ועל המונח המעצבן שלאט-לאט קונה לעצמו תהילת עולם ברשתות החברתיות, Wifey ("רעיונת", רעייה קטנה), נבין שאנחנו מצויים בעידן שלמד לקדש מחדש את חיי הנישואים המסורתיים אבל עם טוויסט סקסי. אתם לא רק אבא ואמא, לא רק בני זוג, אלא גם פאקינג לוהטים:
ובעיקר, על שניים מהצרכים הכי מידיים של הנפש: התשוקה היצרנית והמוות ההרסני; הארוס והתנטוס, אם אתם בעניין של פרויד. מצד אחד, ה"זאדי" הוא התגלמות המשיכה הארוטית כי הוא חתיך ופורה, ומצד שני הוא מסוכן ויכול להפגין כלפינו אלימות. מה גם שבשונה מהצעיר המושך, הזאדי קרוב יותר למוות - הוא עבר כמה דברים בחייו והתחכך בסופניות. לחץ איתה יד, שתה איתה קפה כזה של בנים.
לכן אין פלא שבגיל 43, דיוויד בקהאם הצליח למשוך 80% מתשומת הלב בחתונתם של הנסיך הארי ומייגן מרקל, שהרי אין ספסימן מובהק ממנו לרוח התקופה. מצד אחד הוא איש משפחה, מצד שני הוא, כאמור, לוהט. אנחנו יכולים לדמיין אותו משחק בחדווה עם שבעים ילדיו, אבל מסוגלים עדיין להכיל מחשבות מיניות עליו. דיוויד בקהאם לא פיצח בהכרח את הסוד להתבגרות יפה בקטע יישומי. זאת אומרת, אין מה ללמוד ממנו על שגרת טיפוח ובוטוקס, אבל יש מה ללמוד ממנו על מיתוג. בקהאם השכיל - עובדה מפתיעה בהתחשב בזה שבכל ראיון איתו ניכר שהוא היה הילד שהוריד לכל בית הספר את הממוצע בפיז"ה - והבין שהורות זה נכס יחצ"ני, בגרות היא מעלה וקמטים הם אלמנט אסתטי שאפשר לעבוד איתו מדהים.