הבמאית הדוקומנטרית נילי טל ("אהובתו של שודד השעונים", "עלייתה ונפילתה של ענבל אור", "תיק חיי"), הלכה היום (חמישי) לעולמה בגיל 80 ממחלת ריאות. סרטיה של טל, מפיקה ישראלית של סרטי תעודה וכלת פרס מפעל חיים של הפורום הדוקומנטרי בישראל, זכו להערכה קולנועית בשל עיסוקם במצוקת נשים ובעוולות חברתיות.
פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל שיתף את דבר מותה של טל. פסטיבל הסרטים הבינלאומי דוקאביב ספד לה בחשבון הפייסבוק שלו: "בשורה קורעות לב - הבמאית הדוקומנטרית נילי טל הלכה לעולמה הערב בגיל 80. טל היא מהיוצרות הפורות ביותר בתעשייה ויצרה לאורך השנים עשרות סרטי תעודה. על גוף יצירה זה היא זכתה בפרס מפעל חיים של הפורום הדוקומנטרי ובפרס מפעל חיים בתחום אומנות הקולנוע של משרד התרבות והספורט". עוד נמסר כי כי "נילי תחסר לנו מאוד, ותרומתה האדירה לקולנוע המקומי לא תישכח".
לאחר שחרורה מהצבא בשנות ה-60 החלה טל לכתוב כתבות תחקיר במוסף הארץ, שבהן חשפה לראשונה סוגיות כמו התמכרות לסמים קשים בישראל, התעללות בילדים ונשים מוכות. ב-1970 היא עברה לטלוויזיה הישראלית, שם הייתה למעלה מ-20 שנה, תוך שהחלה לביים סרטים דוקומנטריים וכתבות לתוכניות השונות בערוץ כמו מבט שני ויומן השבוע.
בתחילת שנות ה-90 החלה להפיק סרטים בחברה שבבעלותה, "נילי טל הפקות", וב-1998 הפיקה את סרטה התיעודי העצמאי הראשון, "עזה כמוות", שבו גוללה את פרשת רצח עינב רוגל מקיבוץ שער הגולן על ידי חברה, גלעד שמן. טל קבעה שוב תקדים כאשר לראשונה בישראל התיר לה בית המשפט המחוזי בנצרת להכניס מצלמות לאולם הדיונים ולתעד את המתרחש. ב-2010 הפיקה וביימה ל-yes דוקו סרט אישי שהוקרן ברחבי העולם וזכה להצלחה, "בת 60 מחפשת אהבה".
ב-2020 סיפרה טל על תהליך יצירת הסרט אודות ענבל אור, ששודר בקשת 12, בריאיון ל-mako; "כל דמות שאני באה אליה, אני צריכה לאהוב אותה. אני מתאהבת בה ואני חושבת שכך גם בענבל. צריכה להיווצר סוג של כימיה בין הבמאי לדמות שהוא מתעד. זה לא ענבל שראו עד הסרט. אף אחד לא הביא אותה כמו שאני הבאתי אותה, עם הכנות והאמינות. ישבתי איתה עשרות שעות כדי להביא את ענבל למסך". טל הניחה אחריה שני בנים ושמונה נכדים.