הקומיקאי היהודי-אמריקאי ג'קי מייסון הלך לעולמו בגיל 93. מייסון נפטר בבית החולים "הר סיני" בשבת, כשאשתו ג'יל וכמה חברים לצידו, כך אמר חברו הוותיק ראול פלדר למגזין הניו יורק פוסט. מייסון נולד בשיבויגן שבויסקונסין לשושלת רבנית מכובדת בשם יעקב משה הכהן מזא"ה. הוא למד בסיטי קולג' של ניו יורק ובמיתבתא תפארת ירושלים, שם הוסמך לרבנות בגיל 25. למרות שהוסמך כרב, החליט מייסון לפצוח בקריירה בעולם הבידור: כשלוש שנים לאחר מות אביו החליט מייסון לעזוב את הרבנות ולהתמקד את ורק בקומדיה. מאז, הוא כבר קנה לעצמו שם של אחד הקומיקאים המוערכים בעולם.
מייסון אף נכנס לרשימת 100 אמני הסטנד אפ הטובים ביותר של כל הזמנים ב"קומדי סנטרל", והגיע למקום ה-63. בסקר שנערך בשנת 2005 על ידי ערוץ 4 הבריטי לבחירת הקומיקאי של הקומיקאים, נמנה מייסון בין 50 המקומות הראשונים. מייסון לקח חלק בשישה מופעים בברודווי, אותם כתב ובהם גם כיכב: ב-1969 הוא עשה את הופעת הבכורה שלו עם מחזה קומי בשם "A Teaspoon Every Four Hours" אותו כתב עם מייק מורטמן.
ב-1986 חזר הקומיקאי לברודווי עם מופע היחיד "The World According to Me", שהפך להצלחה מסחררת והיה אהוב במיוחד הן על המבקרים והן על הצופים. המופע המדובר גם זכה בפרסים רבים – ביניהם פרס טוני, פרס אמי ופרס אייס, והוא זיכה את מייסון גם במועמדות לפרס הגראמי. בעקבות ההצלחה, המשיך הקומיקאי להעלות מופעים קומיים. מופע הספיישל שלו בברודווי מ-1988 זכה גם הוא בפרס אמי (על כתיבה יוצאת דופן) וכן בפרס אייס נוסף. מייסון אף היה אחד ממדבבי "משפחת סימפסון", כשהעניק את קולו לדמות של היימן קרוסטופסקי, אביו הרבי של קאסטי הליצן. גם על תפקיד זה זכה מייסון בפרס האמי.
מייסון היה ידוע כקומיקאי חריף וחסר מעצורים, והיה ידוע כאמן שמייצר פרובוקציות באמצעות אי תקינות פוליטית. הוא אף מצא את עצמו במרכזה של שערורייה תקשורתית לאחר שלכאורה השתמש ב"אצבע משולשת" בפני אד דאליבן; מייסון הכחיש זאת ובהמשך אף הגיש תביעה על הוצאת דיבה נגד סאליבן, וזכה במשפט. ב-1991, הוא הותקף על ידי ארגוני אפרו אמריקאים בארה"ב לאחר שהתייחס לראש עיריית ניו יורק בזמנו כ"שוורצע עם שפם".
כפי שסיפר ראול פלדר למגזין הניו יורק פוסט, מייסון נהג לשוחח עם אנשים שפגש בהם ברחוב. "הוא דיבר עם כולם ותמיד הקשיב לצרות שלהם" אמר פלדר, שכתב סדרת ספרים עם מייסון בעבר. "הוא נהג להקשיב לכל התלונות של המלצרים. לעולם לא נראה אותו שוב. אנחנו נתגעגע אליו". לדברי פלדר, אנשי הצוות של בית החולים בו היה מאושפז מייסון נעצבו מאוד כשזה הלך לעולמו. "כולם היו מעריצים שלו. הם כולם בכו. הוא היה כמו כוכב נופל שמגיע רק פעם ב-100 שנה. העולם איבד אדם מיוחד במינו".