יום לאחר שפורסם דבר פרידתה מבן זוגה בחמש השנים האחרונות, לינה דנהאם פתחה בווידאו לייב קצר באינסטגרם. רובצת במיטה מבולגנת, כשתוספות השיער מונחות ברישול על ראשה ועיניה נפוחות מבכי היא ביקשה למסור לכל הדואגים שהיא בסדר גמור, "שוכבת כאן עם החתולים" וממשיכה הלאה. בתור אחד מאותם דואגים שצפו בשידור, אני יכול להעיד שלא השתכנעתי.
אחרי שגמרה להסביר שההתקפות באינטרנט כבר לא פוגעות בה, ועד כמה היא מוקירה תודה על המסע שהיא עוברת, החלקים הטובים והרעים כאחד, היא נזכרה בטבעת שעל אצבעה: "זאת הטבעת שג'ק נתן לי, אני ממשיכה לענוד אותה ואמשיך לנצח, כי אהבה זה דבר ממש מגניב וחזק ונצחי, ולא חייבים להגדיר אותה בדרך שהתרבות המערבית מגדירה אותה, כהתחלות וסופים. דברים יכולים להיות... את יודעת מה? את טיפה של מים ואז את חוזרת לאוקיינוס".
הרגע הזה היה קיצוני ואינטימי במידה כמעט לא נעימה, אבל אופייני לחלוטין ליוצרת האקסהיביציוניסטית. שוב היא חשפה את עצמה במקומות הכי נמוכים ומביכים, לא פחדה להציג את עצמה באור הכי פתטי וחגגה את החולשות שלה בנוירוטיות משתפכת. אפשר להתעצבן מהצורך הבלתי נשלט שלה לחשיפה, לראות בזה סתם עוד סצנה שחוקה מהמופע של לינה דנהאם. אבל הפעם זזאת לא הייתה הצגה, לינה דנהאם לא במצב טוב. היא טיפה של מים, אבל היא לא חוזרת לאוקיינוס, היא זולגת במורד הלחי, הולכת ומצטמצמת בעודה עושה את דרכה העקלקלה מטה.
יוצרת "בנות" תמיד הייתה דמות שנויה במחלוקת, ועמדה לאורך השנים בהתקפות רבות, לגיטימיות יותר או פחות, אבל השנה האחרונה הייתה מסריחה באמת: לינה הפכה מיוצרת מוערכת לדמות מאוסה; ממובילת דעה פמיניסטית לדמות מוקצה בקהילת הMETOO, מיקירת התעשייה לשק החבטות של הוליווד. אחרי כל זה, הפרידה מג'ק אנטונוף נראתה כמו עוד בדיחה מרושעת של גורל אכזר. הלב יצא אל גוש העצבות המפוקסל, הרחק בצד השני של האוקיינוס האטלנטי. שלחתי בצ'אט אימוג'י עם לבבות בעיניים; רציתי לטלטל את כל העולם האכזר הזה ולזעוק בבכי היסטרי " Leave Lena Alone!!!".
גאגא, תבטיחי לי שהכל יהיה בסדר
המזל הרע התחיל כשהילרי קלינטון, שלינה הייתה מתומכותיה הבולטות, הפסידה בבחירות למיליארדר דמנטי שמתרברב על כך שהוא תופס נשים באיבר המין שלהן. בליל הבחירות, לינה ניסתה להישאר אופטימית גם כשהכל כבר היה אבוד, והמשיכה להעלות סרטונים בהן היא מצהירה בקול רועד כי היא עדיין מאמינה. באופן לינה דנהאמי טיפוסי, היא לא מחקה את הווידאו בו היא מתחננת לליידי גאגא שתבטיח לה שהכל יהיה בסדר, ורגע הכישלון המגוחך עדיין ניצב בגאון בעמוד האינסטגרם שלה.
המכה הבאה הגיעה עם הסיום המאכזב של "בנות", שהתקבל בקרב הקהל והמבקרים באנחת, "נו, בסדר. קצת מעפן אבל ניחא". לאחר שביססה את מעמדה כאחת הסדרות החשובות והמשפיעות בשנים האחרונות, "בנות" הסתיימה בקול ענות חלושה, ומשכתבי ההיסטוריה כבר החלו לנסות ולמחוק את שמה מהפנתיאון. אין ספק ששני פרקי הסיום היו כישלון מוחלט, אבל אם היינו שופטים סדרות טלוויזיה לפי אקורד הסיום שלהן, מעטות היו שורדות את המבחן.
ובואו נדבר על זה רגע: קשה לסיים סדרת טלוויזיה, בסיום אתה מתחייב, בין אם רצית ובין אם לא, לפרשנות אחת על מהות היצירה. אבל היופי בסדרות כמו "בנות" זה המורכבות שלהן, הפתיחות לפרשנויות שונות. האם בנות הייתה סדרה על מסע ההתבגרות של האנה עד הרגע בו היא מחליטה לקחת אחריות חיים של אדם אחר ולהביא תינוק (פרק הסיום), או על חבורת בני עשרים פלוס אינדיבידואליסטים ואנוכיים שבהכרח ילכו ויתרחקו עם השנים (פרק לפני אחרון)? אי אפשר לצמצם את העולם והדמויות שהיא בנתה לכדי אמירה אחת שאורזת את הכל יפה יפה, וטוב שכך. אז במידה רבה, האכזבה מהסיום מעידה גם על ההישג היצירתי של הסדרה.
לא ניכנס עכשיו לכל מעלותיה של "בנות", אבל עם כל הפריבילגיות הלבנה המעצבנת, ואובדן הדרך לאורך העונות, היא הייתה סדרת טלוויזיה כתובה לעילא. תגידו מה שתגידו על לינה דנהאם, לכתוב היא יודעת. אז אחרי שהשלימה את יצירת המופת שלה (כן, "בנות" הייתה יצירת מופת שתיזכר, בצדק, כאחת הסדרות הטובות אי פעם) וקיבלה משיכת כתפיים עייפה בתמורה, ניתן היה לחשוב שאלוהים ירחם קצת על לינה המסכנה, אבל הצרות רק החלו לנחות על ראשה. באופן אירוני דווקא גל ההעצמה הנשית בהוליווד, שהיא הייתה אחת מהמבשרות שלו, הוא שהפיל את תדמיתה לשפל חסר תקדים.
כשהגיעה למשל להצטלם לצד עשרות שחקניות הוליוודית בתמונה חגיגית של התארגנות TIMESUP, התייצבותה גרמה להרמת גבה קולקטיבית. השחקנית טסה תומפסון, שהצטלמה גם היא, כתבה בטוויטר ש"לינה לא הייתה איתנו באינספור שעות העבודה בחודשיים האחרונים. אירחנו בית פתוח לקראת השטיח האדום (בגלובוס הזהב) והנוכחות של לינה הפתיעה את כולנו. זה זמן של חשבון נפש. ובשביל רבים, של חינוך מחדש". כן, שמעתם נכון, לינה דנהאם צריכה חינוך מחדש לאג'נדה הפמיניסטית.
זה הפך לשגרה: מעליבה ומתנצלת
איך הגענו לנקודה הזאת? איך לינה הפכה מובילת מאבק לדמות מוקצה? כך בדיוק: לפני כחודשיים פורסם שאחד מכותבי "בנות" מואשם באונס של שחקנית צעירה. דנהאם ושותפתה ליצירת הסדרה פרסמו הצהרת תמיכה בחברן, בו כתבו בין השאר: "למרות שהאינסטינקט הראשוני שלנו הוא להקשיב לסיפורה של כל אשה, המידע הפנימי שלנו על הסיטואציה גורם לנו לקבוע בביטחון שלמרבה הצער, ההאשמה הזאת היא אחד מ-3 אחוזי האשמות השווא".
מעבר לעובדה שבחרה להתערב בפרשית אונס ולהיעמד לצד התוקפן לכאורה, ההצהרה המרתיחה העידה על היהירות ותחושת הבעלות שלינה מרגישה על האג'נדה הפמיניסטית. היא חשבה שהיא יכולה לפדות את הקרדיט שצברה בפעילותה הפוליטית, ולהשתמש בו כדי לערער את אמינותה של קורבן אונס (ועוד שחורה). אבל תמיכה בזכויות נשים זה לא מטבע שאפשר לסחור בו, בטח לא כדי להגן על אנסים לכאורה. האמירה של לינה, מעין "תסמכו עלי, אתם מכירים אותי, אני הכי פמיניסטית ואני אומרת לכם שהיא שקרנית", היא מקוממת ביותר, והייתה ראויה לכל הזעם הציבורי שהופנה אליה.
לינה התנצלה תוך ימים ספורים וחזרה בה מההצהרה אכולת העיוורון, אבל העולם כבר התעייף מההתנצלויות שלה. זאת לא הפעם הראשונה בה לינה מסתבכת באמירה אומללה, ואז ממהרת להתנצל. זה הפך כבר לשגרה: לפלוט משהו פוגעני ומיד לפרסם התנצלות משתפכת. לדוגמה, כשאמרה על שחקן הפוטבול אודל בקהאם, שהוא בחיים לא היה מזיין אותה, היא מיהרה להתנצל ולהבהיר שהיא מתנגדת להחפצה הסטראוטיפית של גברים שחורים בארה"ב. ההתנצלויות הפכו כל כך שכיחות, עד שנפתח חשבון טוויטר שמוקדש כולו להתנצלויות פיקטיביות של לינה דנהאם.
Lena Dunham Apologizes For Tessa Thompson's Apology Not Being Apologetic Enough Compared To Her Apologies Which Are The Best Apologies That Have Ever Been Apologized
— Lena Dunham Apologizes (@lenadunhamapols) January 9, 2018
קשה להגן על ההצהרה שפרסמה, על האדנותיות האלימה שהיא שידרה. אבל מעבר להרבה יהירות ושגעון גדלות קטן ברור לכולם שהלב שלה נמצא במקום הנכון. ההתנצלויות שלה הפכו למקור ללעג דווקא בגלל שהן מעידות על חשבון הנפש האובססיבי שהיא עורכת כל הזמן. היא לקחה חודשיים של הפסקה מהמרחב הציבורי לפני שהגיעה לאותו מפגש. גם אם נוכחותה הפתיעה רבים, העובדה שתומפסון מרשה לעצמה לשלוח אותה לחינוך מחדש, היא לא רק חוצפה ממדרגה ראשונה, אלא בגידה של ממש במי שהקריבה לא מעט למען המאבק הפמיניסטי.
יבבנית אבל מוכשרת
מאז שעלתה לבמה הציבורית, לינה הייתה האויב המושמץ של הימין השוביניסטי, ועכשיו היא הפכה גם לשעירה לעזאזל של השמאל המתחסד. דמה מותר, היא הפכה לאשה שמותר להגיד עליה הכל. מי נשאר לצידה? מי יעמוד לצד האשה שספגה בשנים האחרונות בודי שיימינג, סלאט שיימינג, וכל סוגי השיימינג שאפשר להעלות על הדעת, לינה עברה את הכל בידי הטרוליאדה המיזוגנית של הימין האמריקאי, אבל אפילו הליברלים לא זוכרים לה חסד נעורים. אפשר להגיד הרבה דברים על הימין, אבל לפחות הוא יודע להגן על הטאלנטים שלו. בשמאל, שעסוק כל הזמן בניקוי אורוות אובססיבי, מספיקה טעות אחת וכולם יפנו אליך את הגב.
ואחרי כל הסערות שפקדו אותה, אולי לא במנותק, הגיעה הפרידה. גם אם אני מבין את הביקורת עליה, זה כבר היה יותר מדי בשבילי. אני מבין שהיא יבבנית, נוירוטית ופריבילגית, מעושה, גסה וקצת עיוורת, אבל אסור לשכוח שמאחורי הדמות הנלעגת והאמירות האומללות עומדת יוצרת מוכשרת, חכמה, עם מצפון ומודעות עצמית. שהסדרה שכבר נמאס לכולם לראות הייתה פנינה מבריקה ופורצת דרך. היא רק בת 31, יש לה עוד הרבה שנות יצירה לפניה, וגם אם עכשיו נראה שעייפנו כבר מהשטיק הדנהאמי, אני סמוך ובטוח שיוצרת כל כך מוכשרת תדע להמציא את עצמה מחדש.
אחרי כל מה שהיא עברה השנה, אתם יכולים להראות קצת אמפתיה. אל תעמדו בצד ההמון המשולהב, אל תצטרפו לרמיסה הקבוצתית. תזכרו לה חסד נעורים. תזכרו שעומד שם אדם אמיתי, אמנם עשיר ומצליח אבל גם חשוף וכנה, נואש לתשומת לב ואהבה. תזכרו שהיא הייתה שם לפני כל הטסה תומפסוניות למיניהן, חשפה את גופה ונפשה והפכה לפתח ניקוז לכל העלבונות והלעג של שונאי הנשים ברחבי העולם. וגם אתם לא מעריכים את פועלה או את דעותיה, פשוט תהיו בני אדם, ותעזבו כבר את לינה שלי לנפשה.
mako תרבות בפייסבוק