מאז העמיק צה"ל את הפעילות הקרקעית ברצועת עזה, החלו להגיע גם ידיעות על נפליתם בקרב של לוחמים, ולמרות שהיה ברור שללחימה מחירים כואבים, כל סיפור וכל נופל הם עולם ומלואו. רבים מהלוחמים שנמצאים כעת בפעולות הגנה והתקפה היו עד לא מזמן ילדים - והשבוע, מנחה הילדים והשחקן טל מוסרי שיתף בתמונה שהגיעה אליו מחברתו לכיתה של רועי, ובה הוא ורועי מחובקים ומחויכים ביחד מלפני מספר שנים.
בשיחה עם גלית גוטמן ויואב לימור הבוקר (ו'), מוסרי חזר בהתרגשות אל הרגע שבו קיבל את ההודעה. "באתי הביתה מיום שלם של התנדבות שאני עושה. הגעתי חזק אל שלושת הילדים שלי, פתחתי את האינסטגרם וקיבלתי הודעה מחברת כיתה של רועי שכתבה שארצה לראות את התמונה הזו", הוא שחזר. "זו תמונה שרועי שמר מהילדות, ובאותו רגע אי אפשר לעצור את הדמעות. אתה בבית מול המשפחה, ומול עצמך, מסתכל על כל העשייה שלך ומבין שהחיילים והחיילות האלה הם באמת ילדים של 2023. אני ילד של חורף 1973, והנה עכשיו הדור הזה נלחם על המדינה ושומר עלינו, אני מצדיע להם ואוהב אותם. הגיעו עוד ועוד תמונות של חיילים וחיילות שהייתי חלק מהילדות שלהם. חלקם נמצאים עכשיו בעזה, וחלקם כבר לא איתנו. זה קורע את הלב".
איפה היית אתמול ואיפה תהיה היום?
"מהשבעה באוקטובר אני לא זוכר ימים. זה הכל יום אחד ארוך, קשה ותובעני. כבר ביום שלמחרת יצאתי לדרך והבנתי שזה הצו 8 שלי, לפגוש את הילדים, הילדות, החיילים והמשפחות בכל הארץ. תמיד חיילים נראו לי איכשהו יותר גדולים ממני, ודווקא במלחמה הזו אני מבין, בעיקר מתמונות קורעות לב ששולחים לי, שלוחמות ולוחמי צה"ל שנמצאים כרגע בעזה ושומרים על עם ישראל, היו לפני רגע ילדים. אני רואה אותם מבעד לקסדה, האפוד והנשק ורואה את הילד שבהם".
איך אפשר לשמח ולהצחיק את הילדים ששרדו את התופת וביום אחד נשדדה מהם הילדות?
"עם כל הניסיון שלי ומה שאני מביא כיום כמנחה ואומן לילדים, וגם כאבא לשלושה ילדים פרטיים, יש דברים שהמציאות הזוועתית הזו לא מכינה גם את גדולי המנוסים. פגשתי את ילדי מפוני בארי ביום הראשון או השני ולא הבנתי את גודל הזוועה והטרגדיה שעברו, אבל ראיתי משהו בעיניים ובהתנהגות שלהם. זה היה מפגש מצמרר, ואני רק יכול להביא את אהבה שלי אליהם ולמשפחות שלהם. תמיד אומרים שבידור ותרבות זה מזון לנפש, הם מוקפים בהרבה אנשים כל כך טובים שרוצים לעזור, הם קהילה חזקה ומעוררת השראה".
מוסרי שיתף גם במפגש מיוחד, ובחיבוק מרגש שלא יישכח כל חייו. "פגשתי ילד שפונה מקרית שמונה ושלוש שעות לפני שנפגשנו טיל פגע בבית שלו. הוא חיבק אותי חיבוק שלא אשכח כל חיי, חיבק ולא רצה לעזוב. אמרתי לו שהכל בסדר, שכל המשפחה שלו בסדר, והוא אמר: 'לא נתנו לי לקחת את החתול שלי. אני לא יודע אם הוא בסדר'. זה רגעים שאי אפשר להכין אותך אליהם. ביום שאחרי הוא שלח לי תמונה שלו עם החתול".