הימים ימי קורונה, ואי שם באחוזת ענק בלוס אנג'לס, קיילי ג'נר יושבת לה וצוחקת על איך כולם נאלצו בסוף ליישר איתה קו. כי כבר שנים שקיילי ג'נר מתפקדת בעל כורחה כגורו של בידוד, אמנית של הימנעות, אלופת הסושיאל-דיסטנסינג עוד לפני שהענף האולימפי הזה יוסד. בסרטון לייב ששידרה השבוע מביתה - ביום השמיני שלה לבידוד הקורונה, והיום ה-5,000 שלה לבידוד שהוא שגרת חייה - קיילי ג'נר חלקה עם עוקביה טיפים להישרדות מנטלית בתקופה של צמצום מפגשים חברתיים. היא המליצה על פאזלים ועל "ווסטוורלד" (תודה, באמת חיפשנו משהו משעמם יותר מדיוני הרכבת הקואליציה), ובעדינות מופלאה ואגבית הזכירה שבעברה, היו גם תקופות ארוכות בהרבה שלא יצאה מפתח ביתה.
ג'נר התייחסה לתקופת ההריון שלה, לפחות מהרגע בו הידיעה הראשונית עליו פורסמה. בשבועות שאחרי הידיעה היא עוד פרסמה עוד כמה תמונות, אבל כשהשבועות נקפו והפכו לחודשים - התמונות נעלמו. ג'נר לא צולמה באירועים המשפחתיים והמתוקשרים של אחיותיה, והתיעוד החזותי האחד שלה ששוחרר בזמן אמת הוא סדרת צילומי פפראצי בהן ניתן להבחין מרחוק בקיילי ההרה, מלווה בחברותיה, בדרך לחופשה קצרה. אבל מעבר לזה: דממת אלחוט, וכזו שנשברה רק אחרי לידת בתה, סטורמי, שנחגגה בפרסום סרטון תיעוד של ההריון והלידה. רוב הצילומים בסרטון הזה ביתיים, אלא מה.
למרות שהיא היתה אז אחת הנשים המפורסמות בעולם, לא היינו אמורים לדעת שקיילי בהריון, ומעשה ההסתרה הזה היה, בחלקו הגדול, יוזמה של קיילי עצמה. "ההריון שלי הכין אותי לזה", סיפרה על הבידוד הנוכחי שלה, "לא יצאתי מהבית במשך חודשים". ותגידו אוקיי, ביצה ותרנגולת - היא לא רצתה לחשוף את ההריון ולכן נשארה בבית, אבל ג'נר עצמה סיפרה בהמשך אותו סרטון לייב שהמצב היה די הפוך. "הסיבה ששמרתי על (ההריון) בסוד היא שלא רציתי לצאת מהבית. אשכרה לא רציתי לעזוב את הבית... לקראת סוף ההריון שלי, מסוקים טסו מעל הבית שלי בכל יום, אז פחדתי אפילו לצאת החוצה, אבל זאת היתה הבחירה שלי, אז לא נתתי לעצמי להשתעמם".
גם אני לא נותן לעצמי להשתעמם, לכן כבר כמה שנים שאני מפתח את התאוריה שקיילי ג'נר מציגה לעולם - שלא מדעת, כנראה - סימפטומים של אגורפוביה. אגורפוביה היא הפרעה חרדתית הקשורה לחללים פתוחים או מקומות הומי אדם. במרכז האמריקאי לבריאות הנפש מגדירים אותה יפה כ"פחד עוצמתי מפני כל מקום או מצב שיהיה קשה לברוח מהם", מה שהופך אותה בעיקר להפרעה של הימנעות. כלומר, אחד התסמינים המובהקים לאגורפוביה היא הוויתור על יציאה לחללים פתוחים, נסיעה בתחבורה ציבורית או הליכה לאירוע רב משתתפים כמו הופעה, מסיבה או הפגנה.
נבהיר ונאמר שלא כל חרדה חברתית היא אגורפוביה (הסטטיסטיקה גורסת שפחות מ-2% מהאוכלוסיה סובלים ממנה, אם כי נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר ללקות באגורפוביה, הן בגלל הורמוני מין מסוימים שזוהו כקשורים עם הפרעות חרדה מסוימות והן כי הרבה יותר מפחיד להיות אישה בחלל פתוח או מועדון צפוף מאשר גבר). ולא כל סלפי שצולם בחדר ארונות מעיד על הפרעה שמצריכה טיפול, אבל כן נגיד שבשואו הזה של קיילי ג'נר, באורח החיים המסוים שהיא כן מנהלת בזירה הציבורית, יש נימות אגורפוביות. כמות הסלפיז שצולמו ופורסמו על ידה מתוך חדרי ארונות, במרפסות מקורות, במטבחים מוצלים ובחדרי רחצה מרווחים גבוהה מהממוצע.
לקיילי יש הרבה מטראז' בבית שלה, והיא לא מהססת להשתמש בו כרקע לתוכן שהיא מייצרת ברשתות החברתיות. ובעוד משפיעניות אחרות יתבלו את הצילומים הביתיים שלהן בצילומי חוץ ביחס של, נאמר, צילום חוץ אחד על כל שלושה צילומים בבית, אצל קיילי יש סטטיסטיקה אחרת לגמרי. היא יוצאת מהבית רק כשהיא חייבת, וגם אז זה לזמן קצר, בתנאים מדוקדקים ובדרך כלל כשיש לה מה להפסיד אם לא תצא. היא נופשת אולי שלוש פעמים בשנה, כמות אפסית ביחס לסטנדרט של אחיותיה, ובשאר הזמן תקבלו ממנה את אותו שטיח הבז' ואותה המראה העגולה. אפילו ימי ההולדת הראוותניים של סטורמי - באחרון, ג'נר הקימה פארק שעשועים שלם בצלמה של התינוקת - נערכים בבית המידות של קיילי, שעובר טרנספורמציה זמנית ומזוויעה למה שלא יהיה הקונספט באותה שנה.
רוצה לומר שכשקיילי מדברת על בידוד מרצון, היא אמורה להישמע לכם אמינה ומוסמכת כמו יעל גילרמן מהתשדירים של משרד הבריאות. כבר שנים שקיילי נערכת ליום הזה, בו כולם יחששו לצאת מהבית, כמוה. זה ליטרלי תחום ההתמחות שלה - יותר מביוטי, יותר מאימהות, יותר מפיסול הפנים בבוטוקס. האירוניה היא מה שיפה פה: קיילי קיבלה את מלוא הקרדיט על טרנדים שלא יצרה או הובילה (שיער ירוק, שפתיים עשויות, קווי קונטור נוקשים בפנים, קפוצ'ון כאורח חיים), אבל לא מקבלת את הכבוד שמגיע לה כרגע. לא על היותה אשת תוכן מעודדת במיוחד - היא מעולם לא היתה, פשוט היה קל יותר להרשים אותנו ב-2015 - אלא משום שהיא היתה נביאה של פחד. למרות שכבר התגברנו עליה מזמן, קיילי ג'נר חזרה לחיינו בצורה הכי מתסכלת שיש: כסמל של תקופה שלמה בתרבות.
אגורפוביה היא מלחמה באויב, בזר מאיים שאין לו בהכרח קיום פיזי, אבל הנוכחות שלו אי שם בעולם - אפילו פוטנציאל הנוכחות שלו - היא משהו מאיים. זו סכנה שיש כנגדה תעודת ביטוח אחת: לא לעזוב את הבית. קיילי ג'נר מתמודדת עם קורונת הנפש שלה כבר שנים, אנחנו רק עכשיו מדביקים את הקצב.