כש"פרוזן" עלה למסך, אי אז ב-2013 (הייתם מאמינים שכמעט עשור כבר חלף?), התחושה הרווחת הייתה שסרט האנימציה מצליח לקלוע בדיוק לרוח התקופה. "פרוזן" לא שם במרכזו סיפור אהבה רומנטית – כפי שנעשה עד אז בסרטי דיסני למיניהם – אלא התמקד דווקא באהבת אחיות: הסרט עסק בעיקר ביחסיהן של אנה ואלזה, והרבה פחות ביחסן של אחת מהן לגבר כזה או אחר. לא היה שם נסיך שהציל את היום או נשיקה אייקונית של אהבת אמת בין גבר לאישה, והאמירה הייתה ברורה: אישה לא צריכה גבר כדי שסיפורה יהיה ראוי לסיפור.
הצופים היללו את "פרוזן" על הבחירה הזו, כשרבים מהם בירכו על היותו סרט דיסני הראשון ששבר את המוסכמה העתיקה ההיא. אבל יש מי שהתשבחות שהוענקו ל"פרוזן" עשו לו תחושה קצת רעה. מדובר באחד מבמאי "לילו וסטיץ'", כריס סנדרס. לדבריו, הסרט שלו עשה את מה ש"פרוזן" עשה עוד ב-2002, אבל לא קיבל את הקרדיט שמגיע לו על כך. "שיהיה ברור, אני חושב ש'פרוזן' זה סרט נהדר", אמר סנדרס בראיון למגזין הניו יורק טיימס, שנערך לרגל חגיגות העשרים ל"לילו וסטיץ'". "אבל זה היה קצת מתסכל עבורי, כי אנשים היו כזה 'סוף סוף, מערכת יחסים לא רומנטית', ואני חשבתי 'אבל אנחנו עשינו את זה! זה בהחלט נעשה בעבר!".
"לילו וסטיץ'" עלה למסך, כאמור, ב-2002 – כ-11 שנים לפני "פרוזן". הסרט אמנם אינו מציג סיפור אגדה, אבל הוא כן היה נטע זר בנוף סרטי דיסני בתקופה ההיא, סרטים כמו "אלאדין", "פוקהונטס", "היפה והחיה" ו"טרזן", ששלטו באולפנים בשנות התשעים, שילבו עלילה רומנטית בין גבר לאישה. בתחילת המאה העשרים ואחת, דיסני שחררה כמה סרטי הרפתקאות, דוגמת "דינוזאור" ו"אטלנטיס: האימפריה האבודה", אבל היה זה "לילו וסטיץ'" שהוכיח את עצמו בתור הסרט המצליח ביותר של האולפנים בתחילת שנות האלפיים: הוא זכה לשבחי המבקרים והצופים וגם הרוויח 271 מיליון דולר ברחבי העולם, הצלחה שהובילה לכך שיופקו לו שלושה סרטי המשך ושלוש סדרות המשך.
הסרט, אותו ביים סנדרס יחד עם דין דבלואה, מתמקד בחברות בין נערה צעירה מהוואי לבין יצור כחול דמוי קואלה שמקורו מחוץ לכדור הארץ. מערכת היחסים האנושית שעליה שם הסרט דגש היא מערכת היחסים שבין אותה נערה צעירה, לילו, לבין אחותה הגדולה נאני – שמגדלת אותה לאחר מות הוריהם בתאונת דרכים. אין סיפור אהבה רומנטית ב"לילו וסטיץ'", רק סיפור הקשר החברי שמתפתח בין לילו לסטיץ' והקשר המשפחתי האמיץ של לילו ונאני.