השנה איננה 1995, אבל השם הכי מדובר בעולם כרגע הוא בהחלט מייקל ג'ורדן. "הריקוד האחרון", סדרת הדוקו של נטפליקס אודות אגדת הכדורסל, הפכה בשבועות האחרונים ללהיט בכל העולם, כאשר עוד ועוד אנשים חוזרים לנקודות המשמעותיות ביותר מחייו. אחד משני הפרקים האחרונים שעלו מהסדרה, השמיני במספר, כלל חזרה לאחד מהרגעים היותר תמוהים בקריירה של ג'ורדן - ההשתתפות בסרט "ספייס ג'אם" לצד לא אחר מבאגס באני.

"ספייס ג'אם", למי ששכח או אולי לא שמע, הוא סרט פנטזיה לילדים משנת 1996 בכיכובם של ג'ורדן והארנב המצויר. בסרט, ששילב בין שחקנים בשר ודם (ביל מארי, דני דה ויטו) לבין דמויות מצוירות מבית הלוני טונס (דאפי דאק, אלמר פאד), ג'ורדן מסייע לחבורה המונפשת להימנע מחטיפה על ידי חייזרים. בקטע קצר במהלך הפרק האחרון של "הריקוד האחרון", מוצג ג'ורדן במהלך הצילומים לסרט, שנערכו בקיץ של 1995 ומיד לאחר פלייאוף משפיל במיוחד עבורו.

בקטע המדובר, ג'ורדן נאלץ לצלם סצינה מתוך משחק כדורסל, אך מאחר וכל היריבים שלו הם חייזרים מצוירים, הסצינה צולמה באמצעות מסך ירוק ענק ושחקנים המכוסים בצבע ירוק מכף רגל ועד ראש. התמונה הסוריאליסטית הזו, של אחד מכוכבי הכדורסל הגדולים בעולם נאבק למען הלוני טונס, שלחה את אנשי האתר Vulture למשימה שמטרתה: להבין מה בדיוק גרם לג'ורדן להסכים לפרויקט שכזה.

בשורה התחתונה, ההחלטה לצאת לדרך נבעה - תאמינו או לא - ממניעים כלכליים. הרעיון לסרט כמו "ספייס ג'אם" (שזכה גם לסרט המשך בכיכובו של לברון ג'יימס) היה של דיוויד פאלק, סוכנו של ג'ורדן. פאלק התבסס בהחלטה שלו על פרסומת סופרבול לחברת נייקי משנת 1992 בה ג'ורדן השתתף לצד באגס באני, וחשב כי מדובר בשיתוף פעולה שעשוי להצליח גם על המסך הגדול. ההחלטה של אולפני וורנר לאשר את אותה הצעה לסרט, כאשר לכוכבים הראשיים אין ולא יכולה להיות כימיה כלשהי, נשענה על מושג שנקרא "סינרגיה עסקית".

מה הכוונה ב"סינרגיה עסקית"? במהלך אותם ימים, ניסו באולפני וורנר להקים לתחייה את חבורת לוני טונס המצוירת, וההחלטה לשתף פעולה עם ג'ורדן אפשרה להם לבנות לא רק על הצלחה בקופות הקולנוע אלא גם על מכירות של מוצרי מרצ'נדייז רבים: לא רק בגדים ממותגים ובובות פרווה, אלא גם מוצרים רבים בדמותו של ג'ורדן שיפנו לקהל בוגר יותר. 

עבור ג'ורדן, ההשתתפות בסרט כמו ספייס ג'אם אפשרה לו לשמור על התדמית הנקייה והחברותית אותה ניסה, ככל האפשר, לטפח. תפקיד כמו זה שניתן לג'ורדן לא דרש ממנו כישורי משחק כלשהם, אלא רק יכולת לשחק כדורסל במשך שעות של צילומים - כישרון שאין ספק שקיים אצלו. גם עבור ג'ורדן היה בסרט פוטנציאל עסקי לא מבוטל, שאפשר לו לקדם את נעלי ה'אייר ג'ורדן' שלו במהלכו, כמו גם מוצרים רבים להם נתן את חסותו. "כל מה שהוא עשה היה מעורב בחסות כלשהי", סיפר לימים פאלק. גם מבחינת המותג והתדמית של ג'ורדן, צילום הסרט איפשר לו להגיע אל ילדים שלא בהכרח צפו בו עד אותו זמן - עם דגש על המיליונים שלא היו מחזיקים מעמד ערים במהלך המשחקים המכריעים שלו.

בסופו של דבר, ההימור הוכיח את עצמו. "ספייס ג'אם" הרוויח 230 מיליון דולר ברחבי העולם, ובעיקר זכה להפוך לחלק מהקאנון של בני דור המילניום. גם מבחינת המכירות הנלוות הסרט נחשב להצלחה, כאשר רק הצעצועים הממותגים שלו הרוויחו כ-1.2 מיליארד דולר. פרטי החוזה של ג'ורדן עם אולפני וורנר מעולם לא נחשפו, אך ההערכות גורסות כי הוא זכה לאחוז לא מבוטל מתוך כל אותן מכירות - מה שמחדד את הכדאות הכלכלית שהייתה גלומה בהצטרפות לפרויקט. 

במובן מסוים, אגב, ההחלטה העסקית של ג'ורדן גם הוכיחה את עצמה מהבחינה הספורטיבית. כפי ש"הריקוד האחרון" מתארת, ג'ורדן והשיקגו בולס הפסידו במשחקים של שנת 1995, בין היתר בגלל עזיבתו של הוראס גרנט את הקבוצה. במשך שנים, ג'ו פיטקה, במאי "ספייס ג'אם", זקף לזכותו את ההצלחה של הבולס בשנה שלאחר מכן - מאחר ולטענתו הוא זה שהציע להם לצרף לקבוצה את דניס רודמן במקום גרנט. בראיון משנת 2016 פיטקה שיחזר את אותה שיחה וסיפר: "באותו לילה, דניס רודמן היה במלון הבוורלי הילס עם מייקל, והם חתמו באותו יום". אותה חתימה, כידוע, הובילה את ג'ורדן והבולס לאחת מהעונות המוצלחות ביותר בקריירה של השחקן - שהתחילה מיד לאחר שיתוף הפעולה עם באגס באני.