המחזמר "ספר הג'ונגל", שעלה לראשונה על הבמות בישראל בשנת 1996, הפך מיד לשלאגר שילדים גדלו עליו ועל שיריו עוד שנים קדימה. כמעט 30 שנה אחרי, המחזמר חזר הקיץ לבמות עם הקאסט המקורי שכולל את טוביה צפיר, ששי קשת, אלי דנקר, יוסי טולדו ואבי יפה, כשהדמויות הצעירות, מוגלי ובאנה, לוהקו מחדש.

שלוש-ארבע הצגות ביום, שבעה ימים בשבוע, זו לא משימה פשוטה עבור צפיר בן ה-78 וקשת בן ה-76 - אלא שהפידבק המיידי מהקהל, שחלקו מורכב מאותם ילדים שהיו במחזמר בסוף שנות התשעים וכעת חוזרים לצפות בו שוב כשהם בוגרים, חלקם הורים לילדים בעצמם, מעניק לשניים את הכוח לעמוד על הבמה שעות ארוכות ולתת את השואו הכי טוב שלהם.

"אנחנו מפתיעים את עצמנו בגילנו המתקדם, קופצים על הבמה כמו איילים צעירים", סיפר קשת ב"חדשות הבוקר", "זה מדהים כי זו הצגה מאוד פיזית. כשאנחנו מאחורי הקלעים, טוביה ואני יושבים ומרכלים על כל העולם".

"ההפקה מפנקת אותנו במיני תופינים", תיאר צפיר, "אפילו הביאו לנו מעסה שירפה לנו את השרירים. דואגים לנו ומפנקים אותנו".

איך התגובות מהקהל?
צפיר: "זו הפתעה גדולה. עוד בחזרות הבנו שיש לזה ביקוש, אבל לא תיארנו לעצמנו שתהיה כזו תשוקה מהקהל. הם משתתפים בכל השירים, בתנועות, גם אנשים מבוגרים. מכל הגילאים באים לראות את ההצגה הזאת, מתרפקים על הנוסטלגיה והמיתולוגיה".
קשת: "אנחנו שמחים לראות את הפנים של אלפי האנשים שבאים לראות את ההצגה שלנו. הפנים שלהם זורחות. טוביה ואני מופיעים כל כך הרבה שנים ביחד, בהמון הצגות וסרטים, אבל כזה עוד לא היה לנו. ג'ונגל מטורף כזה עוד לא היה. אסור לנו לטעות כי הם יושבים מולנו, יודעים את כל הטקסט בעל פה - של השירים ושל הדיבורים, עושים את התנועות, רוקדים את הריקודים. זה מדהים ונפלא. אנחנו רואים מרחב גדול של גילאים, מתינוקות קטנים ביותר ועד מבוגרים. אנשים בוכים מהתרגשות. לא ראיתי דבר כזה. כל אחד שנכנס מקבל מחיאות כפיים מטורפות".

איך המוגלים החדשים?
צפיר: "בגלל שהחוקים השתנו מלפני 28 שנה, אנחנו לא יכולים שיהיו רק שני מוגלים, כמו שהיו תום אבני ואושרי כהן. אנחנו צריכים שישה מוגלים ושש באנות לפחות".
קשת: "בחזרות היינו צריכים לעבוד עם כל באנה לחוד, עם כל מוגלי לחוד. המוגלים והבאנות מפתיעים אותנו, הם ילדים נפלאים. זו עבודה קשה, אבל הכל נשכח כשאנחנו עולים על הבמה ורואים את העיניים הנוצצות של הקהל".

שירחן הנמר עדיין מפחיד כמו אז?
קשת: "יש לי נכד בן שנתיים וחצי שהיה בפרמיירה וישב מרותק. אלי עדיין מאוד מפחיד. הבת שלי, בת ה-33, עשתה איתו שולם אחרי 30 שנה. הם הצטלמו ביחד והיא נרגעה. גם עכשיו, כשהיא שומעת דרך הטלפון את השאגות שלו, כי הוא שואג כל היום מאחורי הקלעים, היא עדיין מפחדת. ועדיין, מקבלים אותו במחיאות כפיים נפלאות".