כבר יותר מ-20 שנה שעודד פז הוא אחד מכוכבי הילדים האהובים בישראל. הסדרה "הפיג'מות", שיצר עם חבריו מתיאטרון צה"ל אילן רוזנפלד וקובי פרג' (לצד רובי דואניאס ויואב צפיר) הפכה לקאלט. גם שנים אחרי ששודרה לראשונה בערוץ הילדים, הצופים שהתבגרו בינתיים עדיין מדקלמים סצנות שלמות בעל פה. בהמשך הוא שימש כמנחה בערוץ במשך עשור ובשנים האחרונות הוא מופיע על הבמה בהרכב הקאברים הנוסטלגי "עודד פז והקסדות", שמבצע שירים מתוך "הפיג'מות".
ההבנה שהוא חייב הרבה לדור שגדל עליו ולא רק לדור הנוכחי של הילדים הגיעה בתקופת הקורונה, אלא שאז הוא ורוזנפלד כבר היו בעיצומו של נתק מתוקשר מפרג'. "במשך 15 שנה עשיתי חלטורות, הופעתי עם פלייבק מלא וארבע רקדניות בבתי מלון וקניונים וככה התפרנסתי. בשלב מסוים זה כבר התיש אותי ומאסתי בזה. בכל מקום שהסתובבתי שמעתי את המשפט 'גדלנו עליך', אז החלטתי לחשוב מה אני יכול לעשות לקהל שגדל עליי, שגדל על 'הפיג'מות'. בדיוק התחילה הקורונה, ישבתי בבית והחלטתי להתייעץ עם לי בירן, שהוא חבר מאוד טוב שלי, איך עושים, מה עושים ומי האיש המתאים לזה. הוא חיבר אותי למפיק ישי סוויסה ויחד איתו ועם אילן בנינו את 'הקסדות'".
איפה הצלע השלישית קובי?
"יש פה צלע שלישית שפחות זורם על הסיטואציה".
פחות זורם איתכם או פחות זורם על לחזור עם הסדרה?'
"פחות זורם על הסדרה".
שלושתכם עדיין ביחסים קרובים?
"באותה תקופה כבר פחות, היחסים האישיים התחילו להתנתק שנתיים לפני זה. כל אחד תפס כיוון אחר באישי, במקצועי, ולא היה לנו דבק. קובי לאט-לאט התרחק מזה, וגם מאיתנו".
אני רוצה להשאיר קצת עודד לעודד
למרות ההצלחה, על החיים הפרטיים שלו שומר פז (44) בקנאות, וגם אחרי שנים של דיבורים ותהיות, הוא מסרב להתייחס למצב הזוגיות שלו ושל הדוגמנית ויוצרת התוכן אושר סלים. השניים נישאו לפני כעשור והם הורים ללני בן ה-8, אבל מקפידים שלא לאשר ולא להכחיש את השמועות על מצב הזוגיות ביניהם.
אז לשאלה המתבקשת, הזוגיות שלך ושל אושר, מה קורה שם? אתם כל השנים לא מתייחסים לזה, לא לכאן ולא לכאן.
"אנחנו בוחרים לא לערב את העולם החיצון בחיינו הפרטיים והאישיים".
לא יותר קל לך לענות פעם אחת, לשים את הדברים על השולחן, אנחנו ביחד או לא, ולגמור עם זה? אני מניחה ששואלים אותך על זה הרבה.
"כבר לא. בשנים האחרונות זה נרגע, ואני שמח על זה, כי זה נון-אישיו, זה לא אמור להיות עניינו של אף אחד וזה לא אישיו אצלי. לשמחתי הצלחתי בחיי המקצועיים מבלי להכניס אנשים לחיי הפרטיים".
אתה רוצה בכל זאת אולי להגיד איזה משפט שיעשה סדר?
"המשפט הוא שאנחנו שומרים על הפרטיות של חיי המשפחה שלנו, מכבדים אחד את השנייה ואת הגורם השלישי מאוד, כי הוא צלע מאוד חשובה בסיפור הזה. מי שזה ממש ממש חשוב לו יכול פשוט לראות ריאליטי או להיכנס לאיזו כתבת רכילות ולהשביע את עצמו דרך אנשים אחרים שאוהבים לחשוף. לא חסרים כאלה".
לפרסום יש מחיר, אנשים רוצים לדעת על החיים האישיים.
"הם יכולים לרצות. הבחירה היא להשאיר לרגע אחד קצת עודד לעודד. לי קשה עם התרבות הצהובה. אני פחות מתחבר לתרבות הזאת, אני צורך אותה בעיקר בטלוויזיה, בצורת תכנית ריאליטי, אבל בחרתי לא ללכת לריאליטי הזה, ל'האח הגדול' לדוגמה, כדי שלא יראו את עודד שהוא עודד".
הציעו לך?
"ברור, להנחות את התוכנית אין לי בעיה, אבל לא להיכנס. זו בחירה. אמא שלי לא התנגדה לשום דבר בחייה חוץ מלזה שאלך ל'האח הגדול'. אני גם בוחר לא לעשות 'מחוברים' מאותה סיבה".
אחרי שנים ככוכב ילדים, בשנים האחרונות ניסה פז לעבור למגרש של הגדולים, מה שלא צלח. "ערוץ הילדים הלך לאזור קצת נישתי, הוא בקושי משודר בפלטפורמות המרכזיות, לא היה צורך במנחה קבוע והרגשתי תקוע בכלוב של זהב. היה לי חלום מאוד גדול, שלא התגשם ואפילו התפוצץ לי בפנים. אחרי מאות שידורים חיים, התקלות, 'הבנים והבנות' שהייתה חתיכת תוכנית שהוציאה שמות כמו אנה זק, אבישג סמברג וטיילור מלכוב, הרגשתי מוכן לעבור הלאה. ניסיתי בכל דרך להשיג הזדמנות, הפעלתי המון קשרים ורק ביקשתי טסט. לצערי לא קיבלתי, אפילו לא את ההזדמנות".
למה אתה חושב שלא קיבלת אותה?
"אני לא יודע להגיד אם הסיפור הוא שהייתי יותר מדי מזוהה עם ערוץ הילדים, או זה שיש המון אנשים מקובעים בטלוויזיה. אלה עמדות מפתח שאנשים נעלו אותן והן לא משתחררות. הייתה עמדה שהשתחררה לתקופה מסוימת, עמדת המנחה ב'האח הגדול', וביקשתי הזדמנות. בסוף הדבר הזה נסגר. גיא זו-ארץ הוא חבר שלי, עבדתי איתו הרבה, אני אוהב אותו והוא מנחה-על, אבל לי כמובן ברמה האישית הספיק שהוא ינחה את 'הישרדות'. גם ברמה המקצועית, עם מנחה כמו לירון, יכולתי לספק את הסחורה".
התאכזבת?
"זה ביאס אותי. ניסיתי להילחם, עד שלפני שנתיים פשוט אמרתי לעצמי שאם זה אמור לקרות, זה יקרה בהמשך. בסוף ראיתי שזה לא קורה אחרי כל הניסיונות, ולמרות שאנשים אמרו לי שאני מתאים לזה, כי כל מה שעשיתי בערוץ הילדים היה לא מתיילד. אני חושב שזה גם סוד ההצלחה של 'הפיג'מות', היינו תמיד בגובה העיניים".
נועה קירל גדלה על הסדרה וישר אמרה לי כן
את "הקסדות", שיופיעו ברדינג 3 בתל אביב ב-23 בינואר, מימן פז בהתחלה לגמרי לבד. "זה ללא ספק היה הימור, אבל הייתי בידיעה מוחלטת שהכסף לא הולך לפח, אלא לקהל. החלטתי להפיק משהו ברמה הכי גבוהה שיש והצעתי לנועה קירל להצטרף. היא גדלה על הסדרה, אז היא ישר אמרה לי 'כן'. רוברטו אמר לי, 'שמע, אני לא כל כך מבין למה, אבל אם נועה אומרת כן, זה כן'. הכל נסגר, אבל רגע לפני ההקלטות קיבלתי טלפון מנועה שאמרה לי שהיא חולה. החלטנו בצער רב לא לקחת את הסיכון, כי אולי זה קורונה, שהייתה אז בשיא שלה. הייתי בסיטואציה מורכבת, נועה קירל בוכה לי בטלפון, מה אני עושה? בסוף החלטתי להתקשר לדנה פרידר, והיא מיד אמרה כן. היא באה, והיא ואלונה טל עשו ביצוע מצמרר".
הפרויקט הזה החזיר את הכסף?
"לשמחתי כן. תוך שלוש שעות עשינו סולד אאוט, מכרנו 1,000 כרטיסים. פתחנו מופע יום למחרת, וגם הוא נמכר תוך יומיים. מאז זה היסטוריה. המשכתי לרוץ עם זה במשך שנתיים, וכל הופעה שפתחנו הייתה סולד אאוט. הגשמתי חלומות".
ועכשיו?
"מאז שהתחילה המלחמה אנחנו כבר לא מופיעים מסודר, כי אי אפשר לשיר שירים של 'הפיג'מות' כשיש לנו מאות חטופים. במקביל רק רציתי להתנדב. ניסיתי להתגייס למילואים, אבל לא גייסו אותי. הסתפרתי קצר, עליתי על מדים עם דרגת הרס"ר שלי, לקחתי שני נגנים מהלהקה ואת אילן, נסענו ברחבי הארץ והופענו בכל בסיס שרק יכל לקבל ורצה. ורצו, עשינו עשרות הופעות".
אחת מהסיבות שהפכו את "הפיג'מות" להצלחה מלכתחילה היא העובדה שאולי היה מדובר בסדרה לילדים, אבל כזו שהכילה הומור מתוחכם וגם לא מעט בדיחות בוטות. "היום הקהל מצטט את קובי אומר לאילן 'אני יורד לברכה', ואילן אומר לו 'תהיה עדין'. אלה דברים שהיום אין סיכוי שהיו עוברים, היה לנו גם בלאק פייס כשהתחפשנו לשחורות מהארלם ועשינו מחזמר, ועוד המון דברים כאלה".
היום יש דברים שאתה לא היית צוחק עליהם?
"אנחנו בתקופה מאוד רגישה עם עניין החטופים, אז אין שום סיכוי שאצחק על זה. לי אגב זה עושה קוועץ' לראות ש'ארץ נהדרת' לדוגמה עושים עליהם דברים, אבל זאת אמירה. אני גם לא מתעסק בפוליטיקה, והם עושים את זה כדי להעביר אמירה פוליטית. מעולם לא הבעתי דעות פוליטיות ואני לא מתעסק בזה, כי זה לא מעניין אותי. אני מרגיש שנולדתי לעשות משהו אחד, לבדר ולשמח אנשים".
גם אחרי 22 שנה במקצוע, פז מתקשה להגדיר את עצמו. הוא שחקן, מנחה, קומיקאי וזמר, ולאחרונה גם סוכן טאלנטים. לאחרונה הוא החל לנהל צמד יוצרי תוכן בשם קצה ורובי, מוזיקאים וקומיקאים שצוברים תאוצה ברשתות החברתיות. "מה שלמדתי על התעשייה הזאת זה שאם אתה טוב, אתה פה כדי להישאר. זאת גם הסיבה שהלכתי בכל הכוח להיות המנהל של קצה ורובי. אני חושב שהם פה בשביל להישאר, ואני אעשה כל מה שאני יכול כדי לגרום לזה לקרות".
ניהול אומנים זה משהו שתרחיב לדעתך?
"לא, למרות שכבר קיבלתי כמה הצעות. אני אוהב את זה שזה אקסקלוסיבי ורק איתם. באופן כללי, אם אני צריך לשים כותרת על מה שאני עושה בשנים האחרונות, זה רק דברים שאנשים גדלו עליהם. אני מתחיל להבין שזה משהו שאני מאוד נהנה ממנו, והדבר הזה עושה המון טוב לאנשים".
מלבד הניהול, פז נמצא בעשייה מתמדת. הוא מופיע בימים אלו בתפקיד גרגמל בהצגת חנוכה "הדרדרסים" לצד רותם שפי (שפיטה) ובהצגה "אבא עושה בושות" שכתב רוזנפלד. "אמרתי לאילן, תכתוב לי כאילו אני ספי ריבלין, הקומיקאי האהוב עליי. זה נורא אולד-סקול, נורא תיאטרון, הצגה מקסימה. לא בא לי עכשיו טלוויזיה. אני מקבל הצעות אודישנים ולא בא לי".
גם על הצד המוזיקלי שלו הוא לא מוותר, ובימים אלו הוא מפיק אלבום של שירים חדשים, ובו ישתף פעולה בין היתר עם המוזיקאי גיא מזיג. "למרות הכל, אני תמיד עודד שגדלו עליו מ'הפיג'מות', איך שלא נהפוך את זה, אז מה, אני אתכחש לזה? בשביל זה יש את קובי. אני מנסה במקביל להבין מה ה-DNA שלי כמוזיקאי וחובת ההוכחה היא עליי, כי אלה שירים מקוריים".
החלום עדיין נשאר לעשות טלוויזיה?
"עכשיו במה הרבה יותר עושה לי את זה. כשפנו אליי לפני כמה חודשים להחליף את קובי מחט בתוכנית של עדי הימלבלוי בזמן שהוא יוצא לצילומים, התלבטתי והתשובה הייתה בסוף לא, למרות שעדי חברה מאוד קרובה שלי".
ולמרות שזה פתח לתפקיד ההנחיה שאתה כל כך רוצה.
"נכון, אבל זה בא לי בזמן לא טוב, התעסקתי בדברים אחרים".
אתה לא הטאלנט הרגיל בתעשייה, שקופץ מפרויקט לפרויקט, אתה כל הזמן מייצר לעצמך עבודה.
"הנה לך כותרת, לא עברתי אודישן בחיי. אני 22 שנים בתעשייה הזו, והאודישן האחרון שעברתי היה בגיל 17 וחצי לתיאטרון צה"ל, ועשיתי אודישנים - ל'עספור', לסרטים של אבי נשר, ולא עברתי. אני נטע זר בתעשייה הזו, 95% מהפרויקטים שעשיתי אני סגרתי לעצמי, ולא סוכן. אני מרים טלפונים, אני עושה משא ומתן".
זה לא קשה? גם וגם וגם?
"לא, התחלתי להבין שאני קונטרול פריק. זה לא מקשה עליי אלא אפילו מקל. אני נוסע ברכב שלי לכל מקום, לא יכול להיות בוואן, לא יכול שמישהו ינהג במקומי".
אתה מרגיש מוערך בתעשייה?
"בז'אנרים ספציפיים כן, אבל הנה, חיפשתי הזדמנות ולא קיבלתי אותה. כשיצרתי את 'הקסדות' הלכתי לזאפה ואמרתי להם שאני רוצה לעשות מופע ברמה הכי גבוהה, כמו חנן בן ארי, שלמה ארצי, רן דנקר, הפקה של ממש. כולם עיקמו גבה, ואז קרו הסולדאאוטים ופתאום הפכתי להיות ילד הפלא של התעשייה, האדם שמתקשרים אליו ואומרים לו, 'בוא תסגור פה הופעה'".
מהזאפה התקשרו?
"כן".
והלכת?
"לא, מהר מאוד שחררתי והבנתי שאני עושה את זה גם לבד. כיף גדול להופיע בזאפה, אבל פחות בא לי לחכות לכסף מהכרטיסים שנקנו לפני ארבעה חודשים, כי בתעשייה הזאת עובדים שוטף פלוס מיליון, ופחות בא לי לרדוף אחרי אנשים. הצוות שלי וכל האנשים שאני לשמחתי מפרנס בפרויקט של 'הקסדות' מקבלים את המשכורת שלהם יומיים אחרי הופעה. אני מרגיש שיש המון דברים בתעשייה הזו שהם עקומים, ואני שמח שאני יכול לעשות דברים בצורה אחרת".
בחיים לא ראו אותי עם סיגריה. בכל זאת, ערוץ הילדים
"בתוך העשייה הבלתי נגמרת, כשהוא עסוק מסביב לשעון בלהמציא את עצמו מחדש ולייצר פרויקטים, פז הוא גם אבא ללני בן ה-8 וחצי. "אני נוכח ב-100%, אני אבא מאוד טוב, אני כל הזמן עם לני והוא שותף פעיל לכל הפרויקטים. הוא מכיר את כל השירים, הוא איתי בתהליך היצירה של כל דבר. כל שיר של 'הקסדות', כל מיקס שמגיע, לני ואני שומעים באוטו כשאני לוקח ומחזיר אותו מבית ספר. אני מתייעץ איתו הרבה, והוא גם בא איתי להצגות".
היית רוצה בשבילו שיהיה חלק מהתעשייה בעצמו?
"לא. זו תעשייה מאוד מורכבת. אם תשאלי אותי איך הצלחתי, אני אגיד שאני לא יודע. אחרי 20 שנה אני יכול להגיד שיש פה גם כישרון, התמדה בטוח, וחריצות, שזו אחת התכונות הכי חשובות בתעשייה שלנו".
אומנם פז לא חושף את רוב חייו האישיים, אבל לפני כחודשיים הוא שיתף שאמו נפטרה במפתיע, והיא רק בת 73. "זה היה מאוד פתאומי וזה מה שעצוב, זה בא משום מקום. היא הייתה אישה מאוד קטנה ורזה שבעיקר לא טיפלה בעצמה כמו שצריך, היו לה הרבה בעיות בקיבה, הרבה וירוסים, בגלל שאתה רזה וחלש אז אתה חוטף הרבה מחלות. בסוף זה היה הלב. היינו איתה תקופה בבית חולים ואז היא חזרה הביתה ועוד פעם המצב הידרדר. לילה לפני שהיא נפטרה, הרופא אמר שהכל בסדר. בבוקר למחרת היא נפטרה".
איך אתה?
"אני בסדר, יש לנו במשפחה איזשהו חוסן ואופטימיות שקיבלנו מהצד של אבא, שעבר המון בחיים שלו, אני מקבל את הכוח הזה ממנו והוא ממני. ההורים שלי הם באמת הורים מושלמים ואובדן זה דבר קשה, וגם כנראה לוקח זמן לעכל אותו. עכשיו אני צריך לדאוג לאבא שלי, שהתעוור כשהיה בן 6 מתאונה. אבא שלי לא בכה בלוויה של אמא, הוא קצת דיבר והשתנק, אבל לא בכה. שאלתי אותו, 'אבא, למה אתה לא בוכה?' והוא ענה, 'בכיתי בילדות שלי בשביל כל החיים'. אבא שלי איבד את העיניים ואת היד שלו, וכל המשפחה שלו התפרקה בעקבות זה, אבל ככה הוא התחשל. עכשיו כשאמא לא מכינה יותר אוכל, אז אבא שלי מעמיד סיר של מרק ירקות כל שישי כדי שלני ואני נבוא ויהיה אוכל על השולחן. זה איש שאני שואב ממנו המון".
יומיים אחרי שהיא נפטרה כבר חזרת לבמה. הייתה לך התלבטות?
"ממש קטנה, אבל ההצגה חייבת להימשך. אגב, הייתי מאוד אאוט, עליתי לבמה בלי מיקרופון, זה לא קורה לי בחיים".
אתה בוכה?
"אני בוכה. בכיתי בשלושים, לא הצלחתי להקריא טקסט שכתבתי לאמא, ואני לא מתבייש לבכות. אני בוכה גם ליד לני, ובכלל באופן כללי חושב שזו דרך מצוינת לשחרר. כשאני מגיע לקבר של אמא בזמן האחרון יורדת לי דמעה, אבל אני לא נופל לדיכאון. מעולם לא נפלתי לדיכאון".
גם אתה שיתפת על התמודדות עם רזון שהייתה לך כל החיים, ועל השינוי שעשית.
"אני הייתי שחיפי כל החיים, עד שלפני כמה שנים לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לעשות אימונים. הפריע לי הרזון, לא הצלחתי להרים תינוק ששוקל 4 וחצי קילו וככה זה התחיל. היום אני מכור לאימונים. אם אין לי שני אימונים בשבוע לפחות אני מתחיל להיות חולה, אבל הפסקתי את המלחמה הזאת עכשיו של להתנפח ולאכול רק חלבון. לפני שנתיים גם הפסקתי לעשן אחרי שעישנתי כל חיי הבוגרים קופסה ביום, למרות שבחיים לא ראו אותי עם סיגריה. בכל זאת, מנחה בערוץ הילדים".
אתה מרגיש כוכב ילדים?
"לא. בהופעה אני שותה בירה על הבמה, עושה צ'ייסר. יותר מזה, אנחנו מתחילים את ההופעה כשמנהלת ההפקה שלנו מביאה מגש על צ'ייסרים לכל הלהקה, ואז אני אומר לקהל, 'כמה פעמים חלמתם לעשות צ'ייסר עם עודד מהפיג'מות', ואנחנו עושים לחיים. זה בדיוק הסיפור, הקהל שלנו גדל והיום הוא כבר מעל 18 ויכול לשתות".
רצית להשתחרר מהמקום הזה, של רק כוכב ילדים?
"היה לי את הפחד של קללת מנחה ערוץ הילדים, אבל היום אני מרגיש שזה חרטא. אם יש משהו יפה זה שבכל אחד ואחד מאיתנו, לא משנה באיזה גיל, מסתתר ילד, ואני מצליח לזהות באנשים את הילד שבהם. זה מה שגורם לי לדעת איך לעשות להם טוב, ואני אוהב לעשות טוב לאנשים ואוהב שאנשים צוחקים. אני חושב שזו שליחות".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: בר פרידמן | איפור ושיער: נוי חורי | הפקה: טל פוליטי