לכבוד עשור ליציאת הסרט הראשון בסדרת "דמדומים", שלא לומר עשור לתופעה התרבותית ההיסטרית שהוא וכל המשכיו הפכו להיות, הגיע הזמן לענות אחת ולתמיד על שאלה חשובה, שמעולם לא זכתה למענה ראוי בסרטים - איך לעזאזל בלה נכנסה להריון? כזכור, אחרי שהתאהבו ונפרדו כמה פעמים, בלה ואדוארד התחתנו, תינו אהבים בירח הדבש, והפכו במהרה להוריה של התינוקת העוצמתית רנסמֵי. מעריצי הסרטים לא רק שלא הבינו איך נותרו באדוארד זרעונים חיים שיכלו להפרות את בלה, אלא שאלו שאלה מהותית יותר - אם דם לא זורם בעורקיו, איך הוא הצליח, מבחינה ביולוגית, בכלל לקבל זקפה?
כשנדרש תחקיר עיתונאי מעמיק כגון זה, אפשר תמיד לסמוך על הצוות של באזפיד, שמגיעים לכל קצוות האינטרנט בשביל לחלוק את המידע הרלוונטי ביותר לחיי היומיום שלנו. גם הפעם, הם שינסו מותניים, השחיזו ניבים ומצאו את התשובה לשאלה. מתברר שסטפני מאייר, מחברת ספרי "דמדומים", קיבלה את השאלה הזאת כל כך הרבה פעמים, שהיא החליטה לענות עליה באופן מסודר באתר הרשמי שלה.
אז הנה הציטוט מפיה: "ערפדים דומים מספיק לבני האדם כדי שהם יוכלו להסוות את עצמם כאנושיים בתנאים מסוימים. למשל, העור שלהם מגן על הגוף שלהם כמו אצלנו, אבל התאים שמרכיבים אותו אינם גמישים כמו שלנו, אלא קשיחים ומחזירים אור, כמו קריסטלים". סוגייה יפה שזכתה להתייחסות מטופשת להפליא בסרטים, לא שכחנו. "גם הארס שבפה שלהם עובד באופן דומה לרוק, ומשמש כחומר סיכה בין התאים שמאפשר תנועה", המשיכה מאייר. "בגוף הערפד יש כל מיני גרסאות של נוזלים כאלה, מבוססי רעל, שיש דמיון ביניהם לבין הנוזלים האנושיים שהם החליפו. למרות שאין להם נוזל ארסי שעובד בדיוק כמו דם, הארס ממלא חלק מאותן הפונקציות כמו הדם האנושי".
אוקיי, זו הייתה דרך מאוד ארוכה ומתחמקת לומר שאדוארד יכול להגיע לזקפה עם הנוזלים הקסומים שנמצאים בגופו - גם אם הם לא בדיוק עונים להגדרה הביולוגית של דם - וזה פותר את עניין הסקס. תודה על זה, הדמיון שלנו משתולל. אבל איך בלה נכנסה להריון? "בדיוק כמו העור של הערפדים, שנראה דומה לשל בני האדם ויש לו מטרה בסיסית דומה", כותבת מאייר, "גם הנוזלים שנושאים ערפדים ממין זכר דומים לאלה של בני האדם, נושאים מידע גנטי ויכולים להפרות ביצית". לא היינו קוראים לזה ההסבר הכי משכנע מדעית, אבל אנחנו מעריכים את המאמץ.
