אליאנה תדהר היא כוכבת ילדים. סליחה, לא, תרשו לי לדקדק: אליאנה תדהר היא כוכבת הילדים של העשור האחרון. הסממן המובהק ביותר לכך הוא ההשתתפות הכמעט מובנת מאליה של תדהר בפסטיגלים בשנים האחרונות, ומ-2011 היא מחתימה כרטיס באופן עקבי במופע חנוכה הנוצץ הנ"ל. ברבות השנים היא הפכה מחברת קאסט לכוכבת ראשית - זו שהסיפור שלה הוא סיפור הפסטיגל כולו, כלומר סיפורה של הילדות הישראלית כולה באותה שנה.
בשבוע שעבר שוחרר הקליפ הרשמי לפסטיגל 2018, והוא טמן בתוכו הפתעה: לא רק שתדהר לא משחקת את התפקיד הראשי, היא אפילו מגלמת דמות לא חיובית. כחובב ותיק ידעתי שהמפנה הזה איננו מקרי, וכדי להוכיח את זה עשיתי את הדבר ההגיוני וחזרתי לכל תפקיד של אליאנה בכל פסטיגל אי פעם. על לא דבר.
2011 – i פסטיגל
בעקבות התפקיד הטלוויזיוני ב"גאליס", אליאנה, בשותפות עם הפרטנר הקבוע דאז, תובל שפיר, גויסה לתפקיד הגיבורה. תפקידי הילדים הגיבורים בפסטיגל (חשבו על תום אבני בפסטיגלים מהניינטיז או כוכבות "השמיניה" בפסטיגלים מראשית שנות האלפיים) הם קצת כפויי טובה, כי הגיבורים תמיד מעניינים פחות מהדמויות הצבעוניות שהם פוגשים בדרך. השיר איתו התחרו השניים, "הילדים של העתיד" סימן את הנתיב שאליאנה לא יכלה שלא לצעוד בו. זה שיר על הבטחה, תכנון, פריצה קדימה. הפסטיגל כמו סימן אז את תדבר ואמר לה "תישאר בדרך הזאת ונעשה ממך כוכבת". אמר וקיים.
2012 – ספיי פסטיגל
אליאנה גילמה את סוזי סמארט, מומחית הטכנולוגיה בעלת המוח המבריק. היא כמובן בצד הנכון של ההיסטוריה, ושייכת לצוות הגיבורים שנלחמו במהלך ספיי פסטיגל בד"ר רשע. בשנה ההיא, תדהר קיבלה שיר סולו. תודה רבה, באמת. בשיר "אהבה גדולה", סוזי מספרת כמה היא משתוקקת לפעמים לזנוח את העולם האנליטי הקר ולהתחבר לעולם של רגש סוחף. לא מסר מסעיר במיוחד, אבל רמז יפה ברמת המטא: אליאנה ממשיכה את הדיאלוג המדומיין עם הקהל שלה ואומרת לו שהיא רוצה לפרוץ מהטייפקאסט – היא לא רוצה להיות רק "ילדה חכמה" או רק "הידידה של תובל שהולכת איתו ממקום למקום". היא רוצה להיות כוכבת, היא רוצה להיות בפרונט, היא רוצה לשאת את המוסד הפסטיגלי הוותיק על כתפיה.
2013 – X פסטיגל
תראו, יוּ גאייז, 2013 היתה שנה מוזרה והפסטיגל שלה נראה כמו פרק בסדרת האנימה "אווטאר", רק עם לי בירן. תדהר שיחקה באותה שנה את ההתגלמות האנושית של יסוד האדמה, שזה משהו הגיוני לחלוטין אם אתה בשלב 6 של החוויה הפסיכדלית. תדהר שוב בצד של הטובים, אלא מה, והיסוד שהיא מייצגת הוא יסוד מפרה ומזין – היא גם אמא טבע חמה וגם ילדת טבע תמימה. צעד אחורה, מבחינתנו, כי רק בשנה הקודמת איחלתי לה להפסיק לגלם טיפוסים נקודתיים ולהתחיל לככב. "מה זה משנה", השיר שביצעה בפסטיגל הנדון, הוא שיר אופטימי לכאורה על כוחו של המסע, ואיך חשוב - שוב - להתנתק מהמחשבות ולהתחבר לטבע. הלחן הפ'אנקי רק מטשטש את העובדה שמדובר בשיר דארק ברמות, שהפזמון שלו גורס שבסוף כולם חוזרים ממילא לאמא אדמה. שזה נכון ברמה הטכנית אבל לא הייתי רוצה להיות ההורה שמסביר את המסר הזה לילדיו.
2014 – משחקי הפסטיגל
אחרי ההעתקה העדינה של 2013, באה 2014 ואמרה "תחזיקי לי את הבירה" והקונספט גנוב אחד לאחד מ"משחקי הרעב". אליאנה באותה שנה היא גלואו, לוחמת אור נאמנה וטובת לב שמאוהבת בלי בירן, אך נאלצת להילחם בו במסגרת התחרות האכזרית שנערכת על הכוכב אואזיס. אליאנה נותנת פה את האליאנה תדהר שואו שעיצב פחות או יותר את כל מה שאנחנו מדמיינים כשאנחנו מדמיינים את אליאנה תדהר בפסטיגל: מתוקה ואמיצה, טובה וחכמה ואסרטיבית ובאופן כללי סובלת מריבוי של תכונות חיוביות. הטוויסט האמיתי, כצופים, מגיע בסוף המופע, אז עולה תדהר על דרקון ורוכבת עליו כל הדרך לניצחון. זהו רגע של הכתרה בסגנון חאליסי (כי למה להעתיק רק ממותג מצליח אחד?) של מישהי שברור כבר שאי אפשר להגביל אותה לתפקיד אנסמבל. השיר של תדהר באותה שנה הוא בלדת פופ קצבית בהשראת אלי גולדינג בשם "בדרך לאור". בוקר טוב, את בדרך לאור כבר שלוש שנים, אם הדרך הזאת לא תיגמר בקרוב, מישהו עוד ישרף.
2015 – היי סקול פסטיגל
בום! ההבנה שתדהר היא הכוכבת - להבדיל מגיבורה - בסיפור הזה נוכחת בעיקר בעובדה שאליאנה מגלמת מישהי בשם אליאנה. אליאנה של היי סקול פסטיגל היא תלמידה ביישנית וכל כך מוכשרת שזה פשוט פשע איך אף אחד לא מבחין בזה. ואלוהים, כמה עזרים ויזואליים קיבלתי לכך שהיא לא מקובלת: בואי תלבשי גם אפודה באמת, זה פריט מאוד הגיוני בישראל, בטח מעל שמלה פרחונית עם חצאית בלון ופאקינג סרט לשיער. השיווק של תדהר כילדה חנונית נחבאת אל הכלים עובר כעקום נוכח כל מה שראינו אותה עושה בפסטיגלים הקודמים. ועל אף שתדהר קיבלה מקום של כבוד בכרזות למופע, היי סקול פסטיגל הוא צעד קטן אחורה, מבחינתי. התמסכנות והיתממות, שתי התכונות שמאפיינות את רוב הנאמברים של תדהר במופע (לעולם לא אסלח לך על "שיר השקופים", ארקדי דוכין), אינן אטרקטיביות. מעריצים שראו תדהר במופעים קודמים לא הבינו למה היא אמורה להיות אומללה, ולצופים חדשים אין סיכוי רב לחבב מישהי כל כך סמרטוטית כמו "אליאנה".
2016 – היי סקול פסטיגל 2: הגמר הגדול
תראו, אליאנה לא באה לשחק פה. כיוון שפסטיגל 2016 הוא המשך עלילתי ישיר לפסטיגל 2015, תדהר הגיעה פה לסיבוב ניצחון, ובאותה מידה היתה יכולה לעלות לבמה, לחלק כיפים לכולם ולרדת. תובל שפיר חוזר גם הוא לחייה, הפעם כאויב שהופך לידיד כי ברור שאת הקשר ביניהם אי אפשר לנתק. במובן הזה, יש פה מחווה מודעת לעצמה: שוב אליאנה ותובל, שוב בשמותיהם האמיתיים, שוב מגלמים ילדים ~רגילים~. סליחה, אמרתי רגילים? התכוונתי שאליאנה מוצגת במופע הזה כמלכת הלבבות והנערה הכי מחוזרת בתיכון. לראייה: שני נערים, אחד מהם בגילומו של עומר דרור, נאבקים על אהבתה. ב-2016 כבר ברור שאליאנה זה מותג. וואן וומן שואו. אנה קנדריק הישראלית שהוחזרה לעוד סיבוב אחד בתפקיד הבחורה הרגילה שאף אחד כבר לא מעניק לה יחס של בחורה רגילה.
2017 – סטורי של פסטיגל
אחותיייי כמה זה עוד ימשך הטירוף הזה? שוב אליאנה תדהר בתפקיד סינדרלת הסינדרלות - הבחורה הכי סינדרלית שאי פעם סונדרלה. הפעם היא מגלמת דמות בשם אלי (מקורי!), נשמה טהורה עם עור פורצלן וקול זהב שהנסיך, עומר אדם, מתאהב בה ברגע שהוא שומע את קולה. אבל אוי לא, היא מגיעה ממשפחה רעה ועניה שמעבידה אותה בפרך, ורק מחכה שמישהו יגלה את הטאלנט שלה ויהפוך אותה לנסיכה. כלומר לזמרת. כלומר לגיבורה אמיתית. כמה סינדרלית היא במופע הזה? היא שרה את "רגע פרטי" של ריטה, ועושה את זה כנראה ברצינות. אבל אם בפסטיגלים קודמים אליאנה היתה שושנה שהיא גם יהלום בתוך חממה של חבצלות בינוניות, הפעם ניכר שזה מתחיל להיות גדול עליה. שימו לב לסטאר פאוור של המופע אשתקד: סטטיק ובן אל, סטפן ועומר אדם. אליאנה, בקונטקסט הזה, לא אמורה ולא ממש יכולה להוות תחרות פשוט משום שהיא קצת אולד-סקול. אחרי שישה פסטיגלים, מי בדיוק אמור להאמין שאף אחד לא מכיר אותה או מכיר בכשרונה?
2018 – פריסטייל פסטיגל
מהפך! אליאנה עושה את המוב על שם מיכל ינאי ומתברגת לתפקיד משני, אבל תפקיד משני מסעיר: היא הרעה. אליאנה הרעה הוא קונספט שלא חשבנו שניתקל בו מחוץ לקליפ. הוא קונספט ש... אבל זה מאוד הגיוני - זו הבנה מוצלחת מאוד של התנועות הסיסמיות בעולם הילדים. את לא יכולה להיות איט-גירל לנצח, ולפחות כרגע לא נראה שתדהר מעוניינת להפוך לדמות בסגנון מיקי מוכתר ולקבע לעצמה פרסונה של ילדה נצחית. הפתרון הוא לפנות את מרכז הבמה לאנשים טרנדיים יותר - נועה קירל, יונתן מרגי, ניב סולטן - אבל להוציא את המקסימום מהתפקיד שניתן לך. ולהיות רע, בהקשר הזה, זה מדהים. זה גם מבטיח לה מלתחה טובה יותר, וגם יאפשר לתדהר לשחק את הרשעית עם לב הזהב ולעבור "תהליך". אם הכל ילך כשורה, בחנוכה הקרוב אליאנה תדהר תעשה את מה שאף צופה בוגר לא ציפה ממנה ותתן הופעה מעולה.