בסוף השבוע האחרון ערכה דיסני את אירוע D23 השנתי ובו הוכרזו שלל חדשות הנוגעות לכל זרועות החברה. בין השאר, הוכרז כי שירה האס תגלם את גיבורת העל הישראלית סברה בסרט הבא של "קפטן אמריקה"; נודע כי סרט האנימציה האהוב "הקול בראש" מקבל סרט המשך; וכמובן, פורסמה ההצצה הראשונה לסרט "בת הים הקטנה" החדש, שמציג את הדמות האייקונית של דיסני בתור אישה שחורה, בגילומה של השחקנית והזמרת האלי ביילי ("בוגרת-כזה"). הליהוק המדובר, והמפתיע, היה ידוע כבר זמן מה - וכבר בעת פרסומו הצית שיח ער ברשת; על אחת כמה וכמה עכשיו, כשלבשורה על צבע עורה החדש של הדמות צורף גם דימוי ויזואלי, שפשוט לא מאפשר לאנשים לישון בשקט.
תמונתה של ביילי בתור אריאל, כשהיא מגיחה ממעמקי הים ומשחזרת את האימג' המוכר מהסרט המצויר, מופיעה בכל מקום ברשת בימים האחרונים. עם פרסומה השמרנים, בארצות הברית ובישראל כאחד, מיד יצאו מחוריהם והתלהמו על הבחירה בביילי השחורה לגילום דמות שבמקור עורה לבן כשלג. וזו ממש לא הפעם הראשונה בה נרשם זעם ציבורי עקב ליהוק שחקן או שחקנית שחורה לגילום דמות שמוכרת כלבנה.
למעשה, זה קרה פעמיים רק בקיץ הנוכחי: בחודש מאי, מעריצי "פרסי ג'קסון" התרעמו כשהשחקנית השחורה ליאה ג'פריז לוהקה לגלם את דמותה של אנבת' צייס בסדרה החדשה של "פרסי ג'קסון", דמות שהייתה בהירת עור בספרים (וגם בסדרת הסרטים גולמה על ידי השחקנית הלבנה אלכסנדרה דדריו). ממש לאחרונה, באמצע חודש אוגוסט, כוכב "בית הדרקון" סטיב טוסן סיפר שספג תגובות גזעניות לאחר שלוהק לגלם את דמותו של קורליס ולריון, שמתואר בספריו של ג'ורג' ר.ר מרטין כאדם לבן וחיוור. אגב, גם הליהוק של רייצ'ל זגלר הלטינית לתפקיד שלגיה בסרט העתידי של דיסני עשה לא מעט רעש כשהוכרז, בסוף שנת 2021. "הטרלול הפרוגרסיבי", כך מכונה בבוז הלך הרוח שמביא לליהוקים כמו אלה, וההכרזה הנ"ל מלווה בדרך כלל באמרות דרמטיות בנוסח "לאן עוד נגיע".
הסערה הנוכחית סביב "בת הים הקטנה" הולידה את ההאשטג "לא האריאל שלי"; שלוש מילים שהן דרך "נעימה" יותר להעברת מסר גזעני במובהק, ולנסות להסתיר אותו בעטיפה שפורטת על מיתרי הרגש. הרי המתרעמים לא זועמים כי הדמות המוכרת להם עברה שינוי פיזי מסוים, אלא באופן ספציפי כי גוון עורה השתנה. אפשר גם להניח בזהירות שרבים מהמגיבים בכלל לא היו מושקעים כל כך ב"בית הים הקטנה", אילולא לוהקה שחקנית שחורה לגלם אותה.
חשוב לומר: אפשר להבין את הרצון של אנשים לראות את הדמויות האהובות עליהם מקבלות חיים חדשים כשהן דומות ככל האפשר לגרסתן המקורית (או לאחת מגרסותיהן הקודמות). אבל נראה שהבדלים פיזיים בין שחקן לבין דמות אותה הוא מגלם מפריעים לקהל הרבה יותר כשמדובר בהבדלים שמקורם בגזע ומוצא, ולא בנתונים פיזיים אחרים. אנחנו לא רואים סערה ברשת, למשל, בכל פעם בה שחקן גבוה נבחר לגלם דמות שמוכרת כדמות לא גבוהה.
בת הים הייתה לבנה בסרט המצויר מ-1989, זה נכון, אבל הגולשים לא מאוכזבים עכשיו רק בגלל שהם התרגלו לאריאל לבנה, אלא בעיקר כי הם לא מסוגלים לדמיין דמות אייקונית – כל דמות אייקונית, לא בהכרח את אריאל – כבעלת עור כהה. התבנית שמתווה את חשיבתם של אותם גולשים, גם אם הם לא מודעים לכך, היא כזו: האדם הלבן הוא הדיפולט, המובן מאליו, והאדם השחור הוא היוצא מן הכלל, החריג. צבע העור הבהיר הוא גנרי, נטול הקשרים וצבע העור הכהה, הוא ספציפי – הוא השונה, ולכן הוא לכאורה לא יכול להיות צבע עורה של דמות "כללית" כמו בת הים הקטנה. בהתאם, שחורים התרגלו לאורך הזמן להזדהות עם דמויות לבנות, אבל לבנים פשוט לא יודעים איך להזדהות עם דמות שחורה.
הגולשים הזועמים לא משתמשים רק בקלף הנוסטלגיה, אלא גם בטענות על אי דיוק. כלומר, הם לא רק מתבאסים על היותה של אריאל החדשה שונה פיזית מאריאל שהם מכירים, אלא גם מבהירים שליהוק שחקנית שחורה חוטא לסיפור האמיתי של בת הים הקטנה. אבל בת הים הקטנה היא לא דמות היסטורית ומציאותית; היא דמות בדיונית. ויותר מכך - הלובן שלה הוא לא חלק אינהרנטי מהסיפור שלה ומנסיבות חייה (כפי שהיה יכול להיות אילו הייתה דמות היסטורית). דמותה של בת הים הקטנה לא חייבת להיות לבנה כדי להיות בת הים הקטנה. הלובן שלה לא משפיע על הסיפור שלה, לכאן או לכאן.
Our voices want to be heard ,justice for ariel#notmyariel pic.twitter.com/Tkm9NRBGP0
כל סיפור דמיוני (פנטסטי או שלא) שמעובד לטלוויזיה ולקולנוע עובר שינויים מסוימים – לעיתים זה נסיבתי ולעיתים אלה שינויים מכוונים, שנועדו להתאים את אותו סיפור למדיום הרלוונטי או לעדכן את הסיפור ולהביא אותו לעידן הנוכחי. וזה בסדר גמור. במקרה של "בת הים הקטנה", השינוי הזה אינו רק לגיטימי, אלא מבורך – כי הוא מאפשר לילדות שחורות ברחבי העולם לראות סרט ולגלות שהדמות המרכזית והחיובית שבו היא דמות שדומה להן, פריווילגיה שלבנים זוכים לה מאז שקיים הקולנוע ושחורים נשללו ממנה במשך שנים ארוכות. הייצוג השחור והכהה על המסך חשוב בפרט כשמדובר בייצוג שנעשה דרך דמויות גנריות ואוניברסליות, כמו בת הים הקטנה – ובייצוג שמתקיים בסרטים פופולריים שגם ילדות וילדים נחשפים אליהם.
ההוכחה לחשיבות הליהוק הזה באה לידי ביטוי בצורה מושלמת בטרנד החדש שסוחף את האינטרנט בימים שמאז חשיפת ההצצה הראשונה לסרט, שהגיע כקונטרה הכרחית לשגעת הטרחנית והנרגנת. במסגרת הטרנד המדובר, הורים לילדות שחורות מצלמים אותן ברגע חשיפתן הראשונה להצצה לסרט, ומתעדים את הבעות הפנים הנרגשות, ההמומות והמאושרות שלהן כשהן נחשפות לנסיכה של ממש שמזכירה להן את עצמן. "היא חומה, כמוני!", אמרה אחת הילדות שצולמו, ובהתפעלות הטהורה שלה הבהירה בדיוק למה הפרוגרסיה היא לא כזו מטורללת, אלא דווקא די חשובה. וגם אם התיקון הזה דורש פגיעה מינורית ברגשותיהם של השמרנים הנוסטלגיים הלבנים, זה משהו שלגמרי אפשר להתמודד איתו.