טסה תומפסון ("ת'ור: ראגנארוק", "ווסטוורלד") אמנם ידעה למה היא נכנסת כשבחרה לגלם את דמותה של הסוכנת M ב"גברים בשחור אינטרנשיונל" (כלומר, ולהזריק ספין נשי תוך המותג הגברי) אבל זה לא אומר שלא הייתה לה דעה ויכולת השפעה בנוגע לאיך שהדמות הזו תתפקד ומה היא תאמר. בראיון שערכה לאחרונה תומפסון עם "הוליווד ריפורטר", חשפה שבתסריט המקורי לסרט הופיעה שורה, שהיא התעקשה בפירוש לא לומר במהלך הצילומים.
מדובר בשורה שצופי הסרט המקורי משנת 1997, בכיכובם של וויל סמית' וטומי לי ג'ונס, יוכלו אולי לזהות: בסרט ההוא, כאשר הסוכן J (דמות של סמית'), לובש לראשונה את חליפת הטוקסידו השחורה המזוהה עם הארגון המטפל בענייני חייזרים, הוא מתפעל מעצמו, פונה לדמותו של ג'ונס ואומר: "אתה יודע מה ההבדל בינינו? אני גורם לזה להיראות טוב". צופים אולי ציפו שתומפסון, שבעצמה מודדת לראשונה את החליפה השחורה בסרט, תחזור על השורה הזו כמעין קריצה לסרט המקורי, אבל מתברר שהשחקנית פשוט סירבה.
"לא הסכמתי לומר את זה", היא מודה, "ולמעשה, אני חושבת שמישהו כן ביקש ממני, רק בתור אופציה לחדר העריכה, אבל אמרתי לא. M היא פשוט דמות שונה לחלוטין מדמותו של J, ונזהרתי מלשחזר יותר מדי נוסטלגיה. זאת למרות שהיו רגעים בסרט שכן חשבתי לעצמי 'יאללה, בואי נעשה את זה'".
"למשל, יש סצנה בה M נכנסת לראשונה למטה של הגברים בשחור בלונדון", המשיכה תומפסון, "ויש שם חייזר קטן שהיא מנסה ללטף ואז קורים כל מיני דברים. אחד הדברים המבריקים בסרט הראשון היה שההומור נבע מסיטואציות ומהרעיון של 'דג מחוץ למים', אז חשבתי שהסצנה הראשונה במטה בלונדון תהיה הזדמנות מצוינת לשחזר את זה".
השחקנית נשאלה גם על הגבול הדק שבין מחווה לבין שחזור, בפרט בסרטים כמו "גברים בשחור אינטרנשיונל" ו"קריד" (סרטי ההמשך המוערכים לסרטי "רוקי" של סילבסטר סטאלון. תומפסון השתתפה בשניהם), המבוססים על יצירות עבר מצליחות. "עבורי הסיבה לחזור למותגים ישנים היא האם יש לך סיבה ממש טובה", אמרה. "סוני רצו לעשות את הסרט הזה שנים, והיה להם גרגר של רעיון: לנערה צעירה יש תקרית עם חייזרים וזה משנה את חייה. למען האמת, אחד הדברים המגניבים בלחזור לסרט מלפני 22 שנה הוא היכולת לעשות אותם מחדש עם רגישות מודרנית. ואני לא מדברת על אפקטים, אלא על הזמנים שבהם אנחנו חיים, שבה אישה כמותי יכולה להוביל סרט אולפנים כמו זה, ואני חושבת שזה משמעותי. זה בהחלט מוסיף דור חדש של צופים ושל ילדות וילדים צעירים שעוקבים אחר גיבורה שנראית כמוני. כך שזו הייתה סיבה מספיק טובה, וזה משהו חדש, רענן ולא נוסטלגי, שלא היה קיים לפני 20 שנה".