דור כאהן בחרדה. לא צריך להכיר אותו כדי לדעת את זה - מספיק לשמוע את הפודקאסט שלו, "חוויית הדור כאהן", שם הוא מספר בין השאר איך חיים עם חרדה ואיך מטפלים בה, כשלצדו אורח אחר מדי פרק. בהתחלה הגיעו אליו בעיקר חבריו הקרובים: קומיקאים כמו גיא אדלר, שחקנים כמו טס השילוני (שכאהן הופיע לצדה ב"האחיות המוצלחות שלי"), עד שלאט לאט האורחים שלו נהיו איי-ליסטים לכל דבר ועניין. "חוויית הדור כאהן" הפך לאחד הפודקאסטים הפופולריים בישראל, וכאהן, סטנדאפיסט, שחקן ותסריטאי עם הישגים לא מעטים באמתחתו (הוא לקח חלק בכתיבת מונולוג מלחמת האזרחים של שאולי ב"ארץ נהדרת", למשל), הפך לפודקאסטר.
"בערב", מספר כאהן, כשאנחנו מתיישבים על ספת ה-ר' שלו, "נכנסתי ממש לחרדה מהקונספט של הריאיון. אז התחלתי לראיין את עצמי בראש, להחמיא לעצמי על התשובות או לא להחמיא לעצמי על התשובות. בסוף הרגשתי שאני בהתקף חרדה. אשכרה. לקחתי קלונקס". את זה הוא מספר כדי להסביר למה הוא לא התעורר בזמן. העניין הוא שזה עובד לו: קל להתעצבן במקרים כאלה, אבל כאהן הוא פשוט בחור מאוד חמוד - ואיך אפשר לכעוס עליו? כשהזמין לפודקאסט שלו את התסריטאית גלית חוגי, היא אמרה לו שיש לו את היכולת להגיד דבר מקומם בלי שיכעסו עליו, וזו איכות שקשה לפספס כשפוגשים אותו אחד על אחד.
הפעם השנייה בה ראיתי את כאהן מופיע הייתה כחימום להופעה של גיתית פישר - וכשעלה לבמה, בחור אחד מהקהל אמר לו "פודקאסט, פודקאסט", כנראה כדרך להזכיר לו שהוא יודע מה עוד הוא עושה כשאף אחד לא שם לב. ואולי גם כדי ללמד אותו שאנשים התחילו לשים לב.
"אני כבר שמונה שנים עושה סטנדאפ, ולא נראה לי שיש מישהו שאני הסטנדאפיסט האהוב עליו. הולך לי אחלה, לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל לא קיבלתי תשומת לב על משהו כמו שקיבלתי מהפודקאסט", כאהן מספר. "זה מין נתיב כזה שאיכשהו קרה, שגורם לי גם לשמוח וגם לתהות מה אני בדיוק עושה, כי אני לא בטוח עד הסוף שהבנתי מה עשיתי. לא שעשיתי משהו שטלטל את העולם. מה אתה, אתה מצחיקן? אתה רציני? אתה מעלה מודעות לדברים?".
"בין הפרק הראשון לפרק השני אני וחברה שלי נפרדנו, וכשהגעתי לפרק השני אמרתי 'טוב, אולי נדבר על זה, כי אני לא ממש יכול לדבר על שום דבר אחר'. זה משהו שמאוד קשה לי לעשות בסטנדאפ"
אתה מעלה מודעות לטיפול נפשי. אתה מעלה מודעות לזה שטיפול נפשי הוא דבר שאפשר להיעזר בכדורים בשבילו. זה לא דבר שהרבה גברים סטרייטים מצחיקים עושים.
"אבל זה לא בא אצלי ממקום של העלאת מודעות, או ממקום של רצון שכולם ידעו שהכל בסדר. נורא חשוב לי להגיד את זה כל הזמן: לא פיצחתי כלום. אני לא נמצא במצב בו אני מעל הבעיות הנפשיות שלי. אני עדיין סובל לא מעט, ואני פשוט מדבר על זה. נראה לי שיש דרישה שאנשים יהיו מומחים בדברים, אבל אני לא פסיכולוג, אני לא פסיכיאטר. אני אפילו לא מטופל כזה טוב. פשוט מעניין אותי לדבר על זה, וזה מעסיק אותי. במידה מסוימת אני מאוד מרוכז בעצמי, עם כמה שאני לא אוהב להודות בזה".
ובמידה מסוימת, אתה עושה שני הפכים. בסטנדאפ אתה עומד ומדבר על עצמך, ובפודקאסט אתה מקשיב למישהו אחר ונותן לו לדבר.
"אני חושב שבאיזשהו מקום, אני מאוד רוצה לשמוע על פגמים באנשים אחרים. לא בקטע של לתפוס אותם בפגם, אני פשוט מאוד אוהב לשמוע אנשים מדברים על חוסר ביטחון. לפני הסטנדאפ רציתי שתהיה לי תכנית רדיו. תמיד רציתי את הדבר הזה, אבל אני מודה שלא חשבתי בעבר על העניין הזה של להיות מראיין. אפילו שאלתי את עצמי למה בנאדם רוצה להיות מראיין. הרי אתה מגיע ושואל מישהו שאלות, איפה אני נכנס בזה?".
גדל על לארי דיוויד, מדבר עם אורי גוטליב
כאהן נשאב לזה בתקופת הקורונה. "נכנסתי למלא פודקאסטים וניסיתי להקליט כמה ניסיונות לפודקאסט בעצמי, אבל לא הייתי מרוצה מהם. עד שחברה אחת, הקומיקאית עדי ששון (שהתארחה בפרק החמישי של הפודקאסט, ז.א), פשוט הציעה שאולי אארח כל פעם מישהו אחר. ופתאום, ברגע אחד, זה ממש התחבר לי. הזמנתי את כל הציוד בלילה, הייתי שיכור, לא חשבתי על זה כריאיון, פשוט חשבתי שאעשה שיחה עם מישהו ונעשה צחוקים, כמו בפרק הראשון עם גיא אדלר. מה שקרה זה שבין הפרק הראשון לפרק השני אני וחברה שלי נפרדנו, ואז כשהגעתי לפרק השני, עם לילך ברנע לשם, אמרתי 'טוב, אולי נדבר על זה, כי אני לא ממש יכול לדבר על שום דבר אחר'. וזה משהו שמאוד קשה לי לעשות בסטנדאפ. אני מתחבר לבדיחות על נושאים משמעותיים, עצובים, עמוקים שקרו לך, זה פשוט סופר קשה ואני עדיין לא מרגיש שאני שם. אבל אמרתי לעצמי שבפודקאסט נדבר על זה".
הרי בפודקאסט, בניגוד לסטנדאפ, לא מצופה מכאהן להיות מצחיק כל חמש שניות.
יש משהו מאוד מנחם בהאזנה ל"חוויית הדור כאהן". בין אם המטרה היא להצחיק את המאזין ובין אם היא להגיע לאיזושהי תובנה חדשה על נפשו של האדם היוצר, התוצאה היא שכל פרק בפודקאסט מורכב משעה וחצי של שיחה רצינית ומעניינת בין שני אנשים מצחיקים ומוכשרים. כאהן מביא קומיקאים מנוסים (כמו אורי גוטליב וערן זרחוביץ') וקומיקאים בתחילת דרכם (כמו כרמל נצר ודניאל חן) ומוציא מהם תובנות יפהפיות - שהן גם, לעיתים קרובות, מאוד מצחיקות. כשנשאל איזה אורח היה רוצה להזמין, גם אם האופציה לא ריאלית, שמו של לארי דיוויד הוא הראשון שעולה לו לראש ("גדלתי עליו", הוא מספר).
"בחיים לא דיברתי עם נועה קולר. גם לא דיברנו לפני שהיא הגיעה אליי הביתה. מהר מאוד זה הפך לסוג של משחק, בו אני אומר כל מיני דברים והיא יורדת עליי. עפתי על זה"
"את מכירה את זה שכשיש לך דעה שהיא נורא מוסרית, אבל היא באמת הדעה שלך, אז את מחצינה אותה מאוד?", כאהן שואל את השחקנית נועה קולר באחד הפרקים. "אז אני נמשך לנשים בכל מיני משקלים, וזה לא מגיע ממקום שאני עכשיו מודע והבנתי שזה בסדר. זו פשוט האמת". קולר מתפוצצת לו מצחוק בפנים, וברגע שראוי לגראמי אומרת לו: "אני מודה לך, בשם כל הנשים שאוכלות המבורגר מפעם לפעם. תודה רבה".
"כמובן שאמרתי את זה בצחוק", כאהן מחדד. "עם נועה בחיים לא דיברתי. גם לא דיברנו לפני שהיא הגיעה אליי הביתה. מהר מאוד זה הפך לסוג של משחק, בו אני אומר כל מיני דברים והיא יורדת עליי. עפתי על זה. היא סוג של שמה לי מראה מול עצמי וממש אהבתי את זה. אין לי בעיה עם הדברים האלה".
היו עוד רגעים שהרגשת שמישהו פתח לך את הראש?
"הפרק עם אודי כגן. עבדתי עם אודי במשך שנה עד הפרק הזה, וקצת נדנדתי לו שיבוא לפודקאסט. כשהוא הגיע נורא התרגשתי כי א', הוא לא מתראיין, וב', רציתי שהכל ייכנס לפרק. הכנתי כמה שאלות אבל מהר מאוד פשוט התחלנו לדבר על הפילוסופיה שלו לחיים בתור מישהו שהתגבר על פוסט טראומה, או לפחות מתמודד איתה יותר טוב היום. הוא דיבר על הנושא של 'לא לפחד מהפחד' ו'ללכת עם הפחד', דברים שיכולים להישמע כמו סיסמאות. אבל באופן שבו הוא הציג את זה ועם כמה שסמכתי עליו - פתאום הכל התחבר, ומאז אני מנסה להטמיע את זה בחיים שלי".
דבר סטרייטי בצורה יוצאת דופן
אין ספק שמכל הפודקאסטים העבריים, "חוויית הדור כאהן" נחשב לאחד הטובים ביותר. אבל ממבט על רשימת המאזינים שלו - ומהאזנה לנושאי השיחה שלהם - עולה שחוויית הדור כאהן היא לעיתים קרובות מאוד תל-אביבית, ודי ברנז'אית. ומאוד, מאוד סטרייטית.
"אני לא מנסה לשנות את זה או לדבר בשפה יותר נגישה, או לנסות לחשוב איך זה יגיע לקהל גדול יותר מבחינת התכנים שאני מדבר עליהם. אני לא מנסה לחשוב יותר מדי כי התחלתי את זה כמשהו שהוא נורא כיף - והוא עדיין נורא כיף - וזאת לא העבודה שלי, אז אני לא רואה סיבה לנסות להתאים אותו. אני רוצה שיהיה בו את מה שכיף לי. אבל אני באמת נורא מופתע מזה שאנשים אומרים לי 'אני מקשיב לך ואני דווקא לא מתל אביב'. קיבלתי כמה הודעות מחרדים שאומרים לי 'כל הישיבה שלנו מקשיבה לזה'".
לא בא לך לפעמים לחרוג מהשטנץ?
"קודם כל, זה ממש יקרה. העולם שלי, בסופו של דבר, לא מאוד רחב - והרבה פעמים זה יוצא מנישה מסוימת. אני מקווה שזה יתרחב, וגם רוצה שיהיה לי מעניין. אני לא רוצה להישאר עם אותו סוג של אנשים, אבל אני רוצה להביא אנשים כי הם מעניינים אותי באמת, לא כי אני חושב שצריך ייצוג מסוים. זה הפודקאסט שלי, ואני מרגיש שאני רוצה להביא את מי שאני רוצה".
"אני באמת נורא מופתע מזה שאנשים אומרים לי 'אני מקשיב לך ואני דווקא לא מתל אביב'. קיבלתי כמה הודעות מחרדים שאומרים לי 'כל הישיבה שלנו מקשיבה לזה'"
אתה נוהג לסיים כל פרק בפודקאסט עם המלצת תוכן מהאורח. יש לך משהו בשבילנו?
"בשבועיים האחרונים אני רואה רק סרטי דוקו על מטאליקה, אבל זה בטח יעניין ארבעה אנשים, אז אני ממליץ על המופע של גיתית פישר. זה מופע נורא מצחיק וחכם גם יחד, וזה שילוב כל כך נדיר ומעורר קנאה". פישר ביקשה למסור, בתגובה: "אני מסמיקה מהמחמאה של אחי לנשק, דור כאהן, קומיקאי מצחיק חושרמוט. ממליצה על כל מה שהוא עושה".
לפני מספר חודשים עלה בקבוצת הפייסבוק הפופולרית "להט"בים צופים", שנותנת זווית גאה לצפייה בטלוויזיה (ולצריכת תוכן באופן כללי), פוסט שקרא לפודקאסט "דבר סטרייטי בצורה יוצאת דופן" - הצהרה שבעיקר מפתיעה את כאהן.
"בילדות שלי הייתי נמוך, הייתי נלעג, הייתי רגיש יותר, בוכה יותר. כשגדלתי לא הרגשתי כמו גבר מאוד רגיל, וזה עמוק אצלי. בכל פעם שאומרים לי 'אתה נורא סטרייט' זה עדיין מפתיע אותי. היחס שלי לגבריות תמיד נורא העסיק אותי. וכשכתבו ב'להט"בים צופים' ש'זה הדבר הכי סטרייטי ששמעתי', הייתי כזה, '*אני* הדבר הכי סטרייטי ששמעתם?'".
אתה מרגיש שיש את דור של הסטנדאפ, דור של הפודקאסט ודור של החיים האמיתיים, או שאתה מנסה שכולם יהיו אותו דור?
"בסטנדאפ אני קצת יותר חצוף. אני משתדל שמי שאני בפודקאסט יהיה יותר קרוב למי שאני בחיים, ואני חושב שזה לא כזה רחוק. בפודקאסט אני יכול לבחור לדבר עם נועה קולר על פתח תקווה. בסטנדאפ אני לא יכול לכתוב על כל מה שאני רוצה, כי זה לא מצחיק בהכרח, וזה חייב קודם כל להיות מצחיק. ולא כל הנושאים שמעניינים אותי גם מצחיקים אותי. זה תסכול שהיה לי בסטנדאפ, ועד היום יש לי אותו".
אז על מה אתה כן רוצה לדבר בסטנדאפ?
"חרדות, פסיכולוג, כישלון, משמעות החיים, וואטאבר. אבל אני גם אוהב ממש את השטויות".
"חוויית הדור כאהן", פרק חדש מדי שבוע. זמין להאזנה בספוטיפיי, אפל פודקאסטס וגוגל פודקאסטס