את יום האם הבינלאומי שנערך אתמול, ציינו במגזין הניו יורק טיימס עם טור אישי של השחקנית והבמאית אנג'לינה ג'ולי, שהיא גם אחת האימהות המפורסמות ביותר בתעשיית הבידור. ג'ולי מגדלת שישה ילדים (בהם שלושה שאימצה עוד כרווקה, ושלושה שנולדו במהלך הזוגיות עם בראד פיט), מרבה לעבוד עם ילדי פליטים כחלק מתואר השליחה המיוחדת שהוענק לה על ידי האו"ם, ויש לה גם, כך התברר בטור, סיפור משפחתי טעון משלה. מרשלין, אמה של ג'ולי, הלכה לעולמה ב-2007, ומערכת היחסים שלה עם אביה, השחקן ג'ון וויט ("קאובוי של חצות") ידעה עליות ומורדות לאורך השנים - כולל תקופת נתק ארוכה בה לא פגש את ילדיה של בתו.
ג'ולי הקדישה לאמה את הטור שכתבה לניו יורק טיימס, וכתבה: "יום האם קשה למי שאיבד את אמא שלו, אבל השנה הוא קשה במיוחד בגלל נגיף הקורונה. כל כך הרבה אנשים איבדו את הוריהם לפתע, בלי להיות לצידם, בלי היכולת לטפל בהם ולהחזיר להם אהבה כמו שדמיינו. איבדתי את אימי בשנות ה-30 לחיי. כשאני מסתכלת על התקופה ההיא, אני רואה כמה מותה שינה אותי. זה היה פתאומי, אבל כל כך הרבה השתנה בפנים. לאבד את חיבוקה החם והרך של אמא זה כמו לקרוע מעליך שמיכת ביטחון".
ג'ולי סיפרה על חייה של מרשלין ברטרנד, ועל חייה שלה כילדה ונערה במשק בית יחידני (וויט וברטרנד התגרשו בתחילת שנות ה-80, והשחקן היה מעורב בגידולם של אנג'לינה ואחיה באופן חלקי). היא סיפרה שאמה חלמה לעסוק באמנות, ואז קיוותה גם "להוריש" את השאיפה הזו לאנג'לינה. "אני חושבת שזה בטח נכון לכל כך הרבה נשים שקדמו לנו, שלקח לחלומות שלהן שנות דור להתגשם", כתבה ג'ולי. "אני מבינה עכשיו כמה בודדה ומפוחדת אמא שלי בטח היתה, אבל גם כמה נחושה היא היתה להילחם כדי להבטיח שילדיה יהיו בטוחים… החיים השתנו מאוד. חוויתי בעצמי אובדן וראיתי את החיים שלי מקבלים כיוון חדש. וזה כאב יותר משיכולתי אי פעם לדמיין".
"אבל עכשיו, כשהבנות שלי מתבגרות ומגיעות לגיל שאני זוכרת היטב כבת, אני מגלה מחדש את אמא שלי ואת רוחה… היא היתה אישה מלאת אהבה, גם אחרי אובדן, והיא מעולם לא איבדה את החן והחיוך שלה", כתב ג'ולי. השחקנית לא נמנעה מביקורת כלפי אביה, והתייחסה לפירוק התא המשפחתי שהכירה כילדה. "כשאבא שלי ניהל רומן, זה שינה את חייה", כתבה על אמה. "זה שרף באש את החלום שלה על חיי משפחה. אבל היא עדיין אהבה להיות אמא. החלומות שלה להיות שחקנית התפוגגו והיא מצאה את עצמה, בגיל 26, מגדלת שני ילדים עם אקס מפורסם שמטיל צל ענק על חייה". ג'ולי סיפרה שאחרי מותה של מרשלין, היא מצאה סרטון ובו הופעת משחק קצרה של אמה. "היא היתה טובה", כתבה, "הכל היה אפשרי עבורה".
ג'ולי חתמה את הטור בהוקרה לאימהות שפגשה במהלך התנדבותה באו"ם, ואמרה "נשים שעוברות התעללות אינן 'נשים חלשות', והן בעצמן אימהות לעתים קרובות. הן מנסות לנהל סכנה חסרת מוצא… אישה כזו תסבול כאב לא ישוער במלחמה או במחנה פליטים, אבל היא לא תעזוב את הילד שלה ותצא לחפש חיים חדשים. היא תשב 10 או 20 שנים אם צריך. אני זוכרת את כל הפרצופים היפהפיים של האימהות הפליטות שפגשתי, כמו דפים באלבום משפחתי. העיניים שלהן תשושות, אבל הן לעולם לא ייכנעו".