שלושה דברים שגילינו לאחרונה על ניקול ראידמן: היא נשמעת כמו צביקה פיק; באמת יש לה את כל הכסף בעולם; יש לה את כל הכסף בעולם והיא בחרה לקנות בו את אקי אבני.
אחרי הטיזינג, השמועות, התפעול היעיל של כל מערכי הרכילות בארץ והפמפום של התאריך האסתטי - 19.9.19, זה סוף סוף הגיע. הקליפים החדשים של ניקול ראידמן. שלושה קליפים שוחררו לאוויר - "אישה קטנה עם כוח", "מחפשת את האחד" ו"צ'או בייבי". הדבר היחידי שאפשר לעשות לאחר הצפייה בשלושתם, היא לצפות בהם שוב. ויכול להיות שאחרי זה שוב, לא נשפוט. הקליפים מושקעים נורא, הכסף נשפך שם בערימות, ארגזים, חללי אחסון. עושה רושם שכל פריים עלה כמו פרק בסדרה ישראלית. זה היה יכול להיות המאורע הגדול ביותר של הקולנוע הישראלי, כאילו, אם זה לא היה קליפ פופ רוסי מהאייטיז.
הקליפים, אגב, יוצרים נרטיב אחד שלם, אופרת רוק, אם תרצו - ניקול עולה מאשפתות (כי היא אישה קטנה עם כוח ונוצצים בין הרגליים), מוצאת את האחד (אקי אבני) ואז מתברר ששניהם מתנקשים שכירים (?) ב"צ'או בייבי", כלומר סוג של "מר וגברת סמית'" עם השפעות של המטריקס (תעופה באוויר ואקדחים).
על השירים אמנם חתומים דורון מדלי ופזמונאים מוכרים אחרים, אבל הם היו יכולים גם להיכתב על ידי בינה מלאכותית ונעים בין שלל מקצבים מיושנים, שתואמים את נוכחותם המוגזמת של כוכבי עבר כמו חנה לאסלו, ננסי ברנדס וכאמור, אקי אבני. הכל מרגיש כמו פנטזיה משונה של אישה שאמרו לה - יש לך את כל הכסף בעולם, מה תקני? והיא ענתה - את אקי אבני. שלושה דברים לאי בודד, מה תקחי? את אקי אבני ושתי ערי בירה אירופיות. את ללא ספק במשבר גיל כלשהו, איך תתמודדי? גירושים, קריירה מוזיקלית ואקי אבני. יש לך את האפשרות להגשים את הפנטזיה הכי פרועה שלך ואת אדם בלי הרבה תת מודע, מה היא תכלול? את אקי אבני והמון עלי כותרת אדומים באמבט.
הצפייה בקליפים של ניקול מהנה, שלא יובן אחרת. במובן מסוים הם כן מקיימים - באפקט העיניים הנפערות כשחושבים על הכסף שכל זה עלה (כמה מיליונים טובים). אבל ניקול תמיד שופכת כסף, זה גם האפקט של הסטוריז שלה. הקליפים האלה הם כן מה שמצפים לו מניקול ראידמן, לפחות מי שעקב במהלך השנים אחרי "מעושרות", קריירת הסטוריז והיחסים עם המנטור המוזיקלי פיליפ קירקורוב.
הבעיה היא שהכסף הוא בין הדברים היחידים שעובדים שם. כי השירים לא כיפיים מספיק - כנראה מלבד "צ'או בייבי" - כדי להפוך ללהיטים או לפחות כדי שישמיעו אותם במסיבות של גייז. הם לא יהיו ויראליים כי הקליפים ארוכים ומהונדסים מדי וכי גם כשהם מנסים להצחיק (וגם כשהם מצליחים, מדי פעם), יש בהם משהו כבד וגם נורא, נורא מיושן. הרבה השוו את השירים לשירי אירוויזיון, אבל האמת היא שהם מיושנים אפילו ביחס לשירי אירוויזיון. זו גם לא תהיה סתם הצלחה מוזיקלית כי אלו לא ממש שירים, הם יותר פרודיה על שירים, שלא מספיק חדה או קיצונית כדי להיות פרודיה בסגנון "ערוץ הכיבוד".
הכל נורא מנסה שם, אבל נתקע איפשהו באמצע - באמצע הדרך להיות כיף, באמצע הדרך להיות מצחיק, באמצע הדרך להיות ויראלי, באמצע הדרך להיות שיר. הדבר היחיד שלא נתקע וממוקסם עד הסוף זה הכסף. המון המון כסף. ומסתבר שגם המון המון כסף מתנגש, בסופו של דבר, במגבלות המציאות.
כל זה, ככל הנראה, לא ממש משנה לניקול ראידמן. הרי אנחנו - הצופים, הקהל, אורחי המסיבה הענקית בנמל שערכה בחמישי האחרון, אפילו שרה נתניהו - רק סטטיסטים כאן. ממש כמו 2,050 הניצבים שלפי האינפורמציה ביוטיוב "לקחו חלק בפרויקט הזה". היא הגשימה לעצמה את הפנטזיה, היא אישה קטנה עם כוח, היא כוכבת הריאליטי, אושיית האופנה, אמנית הסטוריז ועכשיו גם המוזיקאית ניקול ראידמן. ואולי גם הגרושה, הנושא הזה עדיין לא הובהר סופית. היא בטח תגלה לנו כשהיא תרצה לקדם את המיזם הבא שלה, אולי מחזה עליו היא עומלת בימים אלו ושיושק בקרוב בתיאטרון הבימה שאותו, מי יודע, היא עוד עלולה לרכוש.