שום דבר לא הכין את שחקן טוטאלי לרגע שבו זיהה שריפה והחליט לזנק לתוך בניין בוער, גם לא סדנת הכבאים המלאה שעבר לקראת תפקידו כשמיל הכבאי בדרמה החדשה "אהבה בלהבות": "שיחקנו פריזבי בכיכר ביאליק ופתאום ראיתי את הלהבות ומשהו השתלט עלי. לא חשבתי על כלום, פשוט הפכתי לשמיל, רצתי לשם באמוק, לא ראיתי בעיניים. ליטרלי".
לא האש ולא הבניין הקורס הפתיעו אותו, אלא פרצופה הנרגש של הקשישה מדירה 7 כשהגיש לה את החתולה ציפורה בריאה ושלמה: "טסתי שם בתוך הבניין, עושה זיגזגים, פארקור. השערות בידיים שלי לגמרי נשרפו, כוויות דרגה 3 ואני לא מרגיש כלום, רק שומע את הקול שלה צועקת, 'ציפורה! ציפורה!'. רק כשיצאתי החוצה והבאתי לה את החתול, בבת אחת קרסו לי הרגליים. פתאום הכל חזר אלי, כל הזיכרונות, ככה בבום".
שחקן טוטאלי לא אוהב לדבר על השירות הצבאי שלו. מי שיקרא לו גיבור לא מבין מה זה להיות ילד בן 18 ולהיזרק לתוך הגיהינום היום יומי שהופקד עליו: "הייתי מורה חייל, ביום הראשון חטפתי את השוק. אתה נכנס לכיתה ואף לא סופר אותך, מטוסים מנייר עפים עליך, נזלת בכל מקום, אחד מהם פתאום קם והולך להשתין בפינה. ילדים יכולים להיות רעים, רעים מאוד".
היום שחקן טוטאלי כבר נמצא במקום אחר - ילדים לא זורקים עליו דברים, הם עוצרים אותו ברחוב לבקש סלפי. הדירה שלו בצפון תל אביב ריקה מרהיטים, חוץ ממזרון וסבון במקלחת אין שם כלום, אין מקרר, אין כוס אחת בארון. אפילו בשביל קפה צריך לרדת לקיוסק בפינת הרחוב, אבל ככה שחקן טוטאלי מוצא את השקט שלו: "אתה מסיים יום צילום 12 שעות, כל היום היית בתוך הדמות, הזיכרונות שלו, החפצים שלו, אתה הופך להיות מישהו אחר. כשאני חוזר הביתה אני רוצה להיות נקי, אין יותר שמיל, אין יותר אריק, אין יותר משחק".
בשביל שמעון מהקיוסק הוא לא שחקן טוטאלי המפורסם, אלא שחקן טוטאלי החבר הטוב שבא לשבת אצלו חמש פעמים ביום: "אני בא אליו מפורק, צל של בנאדם. הוא הפסיכולוג שלי, אמא שלי, הוא מה שמחזיק אותי קרוב לקרקע. נשים נמרחות עליך, גברים עושים לך כבוד, אפשר בקלות לאבד את עצמך בתוך הטירוף הזה. אתה רואה איך כולם משנים את היחס שלהם פתאום, אבל שמעון תמיד נשאר שמעון. הפשטות שלו מושכת אותי, בתוך כל הזיוף והצביעות של העיר הזאת. לא אכפת לו שאני שחקן טוטאלי, הוא לא יודע מי אני בכלל, אין לו טלוויזיה".
כשאנחנו מתיישבים, שמעון מברך אותנו בחיוך חסר שיניים והולך להרתיח את הקומקום. הלקוחות כבר הפסיקו להגיע לקיוסק המט לנפול, אך שחקן טוטאלי נשאר נאמן. לא מרחמים או התנשאות הוא מחזיק על גבו את העסק הכושל, הוא צריך את שמעון כמו ששמעון צריך אותו. במזרון שלו מבקרת בחורה שונה כמעט כל לילה, אבל כל בוקר הוא חוזר אל שמעון לקפה. כשהוא מספר על ילדותו הקשה, מבינים שאולי המוכר המקשיש מזכיר לו את האבא שתמיד רצה: "הייתה לי ילדות מאוד קשה, בגיל שש אבא עזב את הבית, אמא גם כבר הלכה מאז, נשארתי לבד".
ההורים אמנם חזרו אחרי כמה שעות (הם רק הלכו לסרט), אבל שחקן טוטאלי כבר היה אדם שונה, גבר בגוף של ילד: "אתה צריך להתבגר בשנייה, לחשוב אוקיי מאיפה מגיעה הארוחה הבאה שלך. השאירו לי שניצל ואורז במיקרו אבל לא ידעתי איך מפעילים אותו, לא ידעתי אפילו איפה הסכו"ם. הגעתי למקומות שאתה לא מדמיין בכלל, אתה מוצא את עצמך אוכל שניצל קר על הרצפה, כמו חיה, בלי קטשופ, כלום. אתה יודע מה זה לאכול אורז בידיים? זה משנה אותך".
הוא הדחיק את הזיכרונות הקשים במשך שנים, אבל השדים שמתרוצצים בפנים חייבים לצאת בשלב מסוים. בשביל שחקן טוטאלי זה הגיע אחרי השירות הצבאי, בטיול בדרום אמריקה: "עמדתי שם באגם טיטיקקה, כולי דלוק מפוצץ, לא ידעתי איפה אני נמצא, לא ידעתי מי אני בכלל. רגע אחד אתה כריש, רגע אחד אתה פבלו אסקובר, הכל מתערבב. לקחתי את כל הסמים האפשריים, גראס, חשיש, ג'וינטים. מפרק בקבוק וויסקי אחרי בקבוק וויסקי. הכל רק כדי לשכוח, להיעלם, להפסיק להיות שחקן טוטאלי".
אחרי שבועיים של סמים ומסיבות הוא כבר הפסיק לשמוע את הצחוק של הילדים מכיתה ד4', השאיר את השירות הצבאי מאחוריו והתחיל לחפש את עצמו מחדש: "הבנתי מה אני רוצה לעשות בחיים - לעזור לאנשים. עוד לא ידעתי איך ומה, אבל ידעתי שאני צריך לתת מעצמי, להקריב את עצמי על מזבח האנושות, אם תרצה. אני נותן הכל במשחק, שם את כל מה שיש לי על המסך, לא נשאר ממני כלום. זה לא הקרבה כי אני יודע שאני מקריב את עצמי לטובת הזולת. זה השינוי שעשיתי, להפסיק להסתכל פנימה ולהתחיל להסתכל החוצה, על כל העניים מסביב וכאלה".
שחקן טוטאלי לא אוהב לדבר על פוליטיקה ("כולם שם מושחתים, עם הגלידה והג'ובים שלהם"), אבל הלב שלו נמצא עם השכבות החלשות ("האתיופים לדוגמה, אני מאוד מזדהה עם המצוקה שלהם"). עם כל האמפתיה שהוא רוחש לאנשים מסביבו, לא נשאר לו מקום לדאוג קצת לעצמו. בין כל התפקידים הנוצצים ועדרי המעריצים, הוא עדיין לא מוצא זמן לזוגיות. שמיל הכבאי אולי מצא את האהבה שלו עם ריבי המוקדנית, אך שחקן טוטאלי עדיין מחפש את האחת. הרומן הסוער עם חן מרמורק, שמגלמת את ריבי, נגמר בפיצוץ, אבל שחקן טוטאלי לא מתחרט: "כשאני נכנס לזוגיות, אני אלפיים אחוז בפנים, זה בולע אותי".
"שנינו נכנסנו לתוך הדמות, אני הייתי שמיל והיא הייתה ריבי, ושכחנו את עצמנו בתוך הסרט הזה, עד שהתעוררנו יום אחד והבנו שאנחנו לא מכירים אחד את השנייה. שאלתי אותה, 'מי את, ספרי לי הכל. דבר ראשון, איך קוראים לך?' היא מאוד נעלבה, היא לא מבינה שאצלי אין חצי חצי, אין בערך. אין רגע אחד חן מרמורק ורגע אחרי ריבי המוקדנית, אני פשוט לא עובד ככה".
אך למרות הבדידות, למרות הפחדים, הטירוף והמעריצים, שחקן טוטאלי נשאר נאמן לעצמו, נאמן לחיפוש המתמשך שהתחיל אי שם באגם טיטיקקה: "למצוא דרך להעלים את האגו, לוותר על הכל, על הפרסום, הבחורות, התהילה. לא להיות שחקן טוטאלי הגדול, פשוט לחזור להיות סתם אדם, אדם טוטאלי".
mako תרבות בפייסבוק