בזמן שהקורונה מסרבת להיעלם, עולם התיאטרון בישראל מנסה לחזור לשגרה, גם אם באופן חלקי. אתמול, במסיבת עיתונאים מיוחדת, הציג תיאטרון "הבימה" מתווה חדש שיזם, הכולל חידוש חזרות לכמה מהמופעים בו - כשאת ההצגה גנבה השחקנית גילה אלמגור בת ה-81, שמרוב התרגשות לחזור לעבודה התכופפה לרצפה ונישקה את הבמה.
אלמגור, יחד עם השחקנית רובי פורת-שובל, התראיינה היום ל"חדשות הבוקר" עם נסלי ברדה, והשתיים סיפרו על התחושות בצל המשבר שתקף את עולם התרבות. כשנשאלו האם הן רואות בחידוש החזרות - כאשר המופעים עצמם ישודרו ברשת ולא יועלו לבמה - סוג של מרד, השתיים השיבו בשלילה.
"אתם לא פותחים לי את התיאטרון? אני עובדת בחוץ", סיפרה פורת-שובל, "אני כתבתי את המחזה הראשון בעולם על הקורונה שנקרא 'צללים שקופים'. אספתי קבוצת שחקנים מ'הבימה' והתחלתי לביים אותנו, בחוץ. בכל מקום אני יכולה להציג. קהל ושחקן זה תיאטרון. אני לא חייבת גם קירות. אתם לא רוצים לתת לי קירות? יצרתי קירות מאנשים, עם בדים, וזה יהיה תיאטרון שיתהלך בחוץ".
"זה חוסר הבנה אלמנטרי של מהי החשיבות של תרבות בחיי אומה", הסבירה אלמגור את המצב החדש שנוצר, "היום אנחנו במצב שיש ממשלה מנופחת בלי סיבה, מעוררת גיחוך ממש בניפוח שלה, בהוצאות המוגזמות, כשיש קרוב למיליון אנשים מובטלים ללא לחם. מה זה? מדינת עולם שלישי? של עוני נוראי? למה?". "אין לנו דוגמה אישית. אף אחד משרי הכלום האלה לא אמר 'אני מוותר על חלק מהמשכורת שלי'", הוסיפה.
כשברדה שאלה את השחקניות איך המשפחות שלהן מגיבות לרצון לצאת החוצה ולעבוד על אף גילן, אלמגור השיבה: "אני השתגעתי. בסוף פברואר, כבר כשהתחילה הסכנה המרחפת של איזה נגיף לא ברור מסין, נאמר לנו שאנחנו צריכים להישאר בבית. חשבתי שסידרו לי מנוחה. אבל פתאום הבנתי שזו לא מנוחה, אלא זה עונש. ופתאום לשבת בבית, אלופת הסנפלינג על הקירות אני, זה נורא. אני לא יודעת לנוח".
"בשבוע השני (של המגפה, ר.א) היו לי התקפי חרדה", סיפרה פורת-שובל, "הייתי שומעת את בר סימן טוב ואת ביבי במסיבת עיתונאים בשעה שמונה בערב והייתי חוטפת את כל התסמינים של הקורונה. גרון, חום, הכל הכל. בעלי רופא והוא היה אומר לי 'רובי, אבל זה 36.2', אני אומרת לו 'לא, זה 40, המדחום מקולקל ועד שאני לא אמות אתם לא תאמינו'". בהמשך, היא מספרת, היא כבר התרגלה לשגרה החדשה - והחלה לעבוד על הפרויקט החדש.