אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה יחלו הערב עם הטקס הממלכתי שישודר בשידור ישיר מירושלים, ויימשכו אל תוך הערב ולאורך יום השואה שיחול מחר. בקשת 12 ישודר הערב אירוע "זיכרון בסלון", המבוסס על היוזמה החברתית-תרבותית, שמפגישה בין ניצולי שואה ובני הדור השני לבין מי שרוצים לשמוע את עדויותיהם וסיפוריהם באווירה ביתית ולא פורמלית. מי שתיקח חלק במשדר היא הזמרת ירדנה ארזי, שהתארחה היום ב"חדשות הבוקר" בהנחיית ניב רסקין, וסיפרה על הקשר האישי שלה ושל משפחתה לשואה. ארזי סיפרה כי נחשפה תחילה לסיפורים אודות השואה בילדותה: "התוודעתי לשואה בגיל צעיר מדי, הייתי ילדה קטנה בחיפה, ולהורים שלי היו ספרים על השואה עם תמונות מהשואה, שזה תמונות מקאבריות, ושמעתי את הסיפורים של השכנים... זה נורא, פשוט נורא. לא היה לי מקום בנפש להכיל את כל המידע הזה".

את הסיפור המפורט של בני משפחתה שפעלו כחברים במחתרת הצרפתית שמעה ארזי רק כשהגיעה לגיל העשרה. "אמא שלי היתה ילדה בשואה, (והיתה) במחתרת הצרפתית, בתנועת ההתנגדות הצרפתית יחד עם האחים שלה. לימים אחיה הפך לגיבור צרפתי וקיבל את אות הלגיון הצרפתי", סיפרה. "הפעילות של המשפחה שלי הייתה בהברחת יהודים ברכבות לשוויצריה. אמא שלי, בגלל שהייתה ילדה בלונדינית עם עיניים כחולות, השגיחה על הילדים ברכבות ונשאה על גופה כסף, והדוד שלי אימן אותם במשחקי כדור, וזרק את הכדור לכיוון של שוויץ וחלק מהילדים - ובסופו של דבר זה מאות ואלפים של ילדים - עברו אחרי הכדור לשוויץ ולא חזרו לצרפת".

ארזי הזכירה גם את מרסל מרסו, הפנטומימאי הצרפתי הנודע ובן דוד של אמה, שלטענתה קיבל חלק ניכר מההכשרה שלו כשפעל במחתרת נגד הנאצים, ונהג להצחיק את הילדים בעזרת הבעות פנים קומיות והדריך אותם גם לצחוק בשקט כדי לא להתגלות.

ארז התייחסה גם למצבם של חלק מניצולי השואה, שמתמודדים עם עוני והזנחה מצד המערכות הסוציאליות בארץ. "אני מאמינה בחברה הישראלית שהוכיחה מיליון פעם שבשעת צרה היא יודעת להתלכד", אמרה בעקבות דברים שכתבה בפוסט ברשתות החברתיות, בהם קראה לממשלה לקחת אחריות גם על מצבם של הניצולים. "אני מאמינה שזה צריך לבוא מלמעלה ואני עומדת מאחורי כל מילה. ההנהגה שלנו צריכה לעסוק באיחוד ואיחוי ולא בזריעת שנאה... ימים כאלה, כמו יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל מזכירים לנו מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים. 'מי אנחנו' גם מבחינת ערכים, מבחינת אנוש, מבחינת יחסי אנוש, 'ואהבת לרעך כמוך', שזה בעצם הערך היהודי הכי נעלה והכי חשוב והכי נכון שיש. ואם את זה כל אחד מאיתנו יזכור - זה הריפוי של כולנו. צריך לזכור ולהזכיר את זה".