- תאמר שאתה מצטער. נתחיל מהבסיס, התנצלות צריכה להיות מלווה באחת או יותר מהמילים הבאות: סליחה, צער, פגיעה, גרמתי. והיא חייבת לכלול שלושה מרכיבים: הכרה (בפגיעה), אחריות וחרטה. אם אין אותם, אין התנצלות.
- תתכוון לזה. כי ברוב המקרים אנחנו נדע אם לא, בעזרת חיישני הבולשיט הרגישים שלנו. נכון שחלק מההתנצלויות הן מהפה לחוץ, התנצלויות יח"צ כחלק מניסיון לכבות שריפה או למזער נזקים, אבל אם אתה כבר במעמד הזה אולי שווה - ולו בשביל עצמך וכל מה שעלול להיכלל בקארמה עתידית וגלגלים מסתובבים - לנסות להתבונן רגע פנימה ואולי לחלץ משם חרטה אמיתית. כמובן שאם מדובר בהתנצלות משפטית (ע"ע), אין צורך בכנות, ובחלק מהמקרים אפילו נהיה בעדך.
- תתאר מה קרה באופן בהיר וכרונולוגי. נגיד "יצאתי עם משפחתי לטיול והתבטאתי בגזענות כלפי ילדים בדואים בסרטון שבו אני מציע לילדיי להאכילם, כאילו היו חיות ולא בני אדם" עדיף על פני: "בשעות האחרונות מסתובב סרטון מטיול משפחתי פרטי מלפני חמש שנים". תודה, רוי בוי.
- תבין על מה אתה מתנצל. או קלאסיקת ההתנצלויות מ"חתונמי" - "דובי בוקר טוב! שתדעי שאם פגעתי, אני מתנצל. אני לא יודע מה קרה וממה נפגעת ממני...". אם אתה לא יודע, אריק, אז קודם תברר. התנצלות שמטרתה היחידה היא להשתיק את הצד השני לא נחשבת. ובאותו נושא:
- התנצלות אמיתית לא מגיעה עם המילה "אם". "סליחה אם נפגעת" זו לא לקיחת אחריות, זה מסמוס הפגיעה, הוספת מילת תנאי והפיכת הצד הנפגע לאקטיבי. קצת כמו "בחרת להיפגע"- פגיעה זאת לא בחירה, זאת תגובה, שנו את הטרמינולוגיה.
- וגם לא עם הצימוד "מרגיש.ה שנפגע.ה". בפוסט ההתנצלות המקורי של רועי צ'יקי ארד נכתב - "אני מבקש סליחה מכל אישה שהרגישה אי פעם שפגעתי בה", המשפט תוקן ל"אני מבקש סליחה מכל אישה שפגעתי בה". וזה שינוי חשוב שבבסיסו לקחת אחריות. להגיד למישהו "סליחה אם אתה מרגיש שפגעתי" זה לא להתנצל על מעשים, אלא להגיד לו - "אוי אוי אוי, אתה ורגשותיך, כמה אתה פגיע", כלומר להתקרב יותר לאזורי האשמת הקרבן.
- יש עליך תחקיר? אל תפרסם התנצלות יום לפני שהוא מתפרסם, אלא יום אחרי. כי זה מרגיש כמו ניהול משברים וניסיון לשלוט בנרטיב. תן לסיפור להיות מה שהוא, תן לקורבנות לדבר ראשונות, מגיע להן.
- התנצלות משפטית? החוקים שונים. הפסד בתביעת דיבה ובית המשפט כופה עליך לפרסם התנצלות משפילה? קורה. המטרה היא לשדר מינימום כנות ואמת ומקסימום כורח ושפה משפטית. זה בסדר, כולם יודעים מה אתה מרגיש באמת. הנוסח הרשמי והקורקטיות המתה מבפנים לא ישאירו מקום לספק. ובחלק מהמקרים, למשל בהתנצלויות בפני בוסים שתבעת על התעמרות, ליבנו אתך. במקרים אחרים, נגיד יאיר נתניהו לדנה ויס - פחות.
מערכת חוקים נפרדת. יאיר נתניהו | צילום: Gili Yaari Flash90 - התחייב לא לחזור על המעשים. אחרי שהבנת אותם והבעת עליהם חרטה, שווה לציין את הדרכים שבהן השתנית או שאתה מתכוון להשתנות וימנעו את הישנות הפגיעה. טיפול פסיכולוגי, סדנת שליטה בכעסים, לימודים כלשהם, כל דרך שבה אתה מנסה לתקן את מי שהיית. נגיד, אין טעם לקניה ווסט להתנצל בפני טיילור סוויפט אם הוא פשוט ממשיך להעליב אותה לכל אורך הקריירה שלהם.
- אל תשתמש ב"אחיי" לתיאור קבוצה שכלפיה אתה מתנצל. הבדואים הם לא אחיך, הטרנסיות הן לא אחיותיך. מעבר לכך שאתה לא חלק מהקבוצה הזאת ולא משלם את המחירים הכרוכים בלהיות בה, שאתה אחד מהם, מדובר בציון קרבה שלא בטוח שהם חושקים בה כרגע, בהתחשב בכך שדיוק השתמשת בשייכות לקבוצה באופן פוגעני. התנצלות דורשת מידת מה של ענווה, אל תיקח משהו שלא שייך לך.
- אל תשנה את הנושא תוך כדי ההתנצלות. למשל: תוך כדי התנצלותו של קווין ספייסי, הוא החליט לצאת מהארון. ניסיון כוחני לשנות את הסיפור, לגרום לאנשים לדבר לא על הפגיעה המינית אלא על היציאה, ועל הדרך גם יצירת קישור לא מודע בין הטרדות מיניות לנטייה מינית, כי למה לא להזיק לכל קהילת הלהט"ב על הדרך.
- אל תסגביר. אתה מתנצל בפני טרנסיות? אל תרגיש צורך לספר את מקור המילה קוקסינל. הן מכירות. אתה מתנצל, לא מעביר הרצאה בזום.
- מנן את כמות הפעמים שאתה מדבר על עצמך בהתנצלות. אל תהפוך את ההתנצלות למניפסט על כמה שבעצם אתה בנאדם מדהים. *שיעול* אסי בוזגלו *שיעול*.
- בלי תירוצים! לציין שהייתה בתחילת שנות העשרים לחייך ושיכור וגם לא ממש זוכר, זה להקטין את המעשים ואת חומרתם, ובעיקר להסיר מעצמך אחריות. גם לטעון ש"זאת הייתה תקופה אחרת", כמו הארווי וויינשטיין למשל, זה תירוץ (גם בסבנטיז היה אסור לאנוס, למיטב ידיעתנו).
- להאשים את עצמך בטיפשות/גריעות זה לא להתנצל. כשליהיא מסבירה שפשוט יש לה פה נורא גדול ובגלל זה יצא לה להעליב תימני - זה נשמע כמו תירוץ. ולא, גם לא לצחקק ולהאשים את עצמך בגזענות/הומופוביה/שמרנות או חוסר הבנה ב"פוליטיקלי קורקט". זה לא חמוד.
- מתנצל על התבטאות גזענית? השתדל לא לצאת עוד יותר גזען תוך כדי. להתנצל בפני הבדואים ולספר תוך כדי ההתנצלות שלמדת מהם ניווט, הכנסת אורחים, בעלי חיים ולמעשה כל סטריאוטיפ שקיים על בדואים, יוצא טיפי גזעני. על אותו משקל, עדיף לא להתנצל בפני עדות המזרח ולדבר על החום שלהם, או בפני האומה היפנית ולהחמיא לשליטתם במתמטיקה.
- רד מתחת לרדאר לתקופה. כן, זה אומר שלא תהיה פעיל בפייסבוק או באקדמיה, ולא תפרסם את מאמריך החשובים בעיתון לזמן מה או את הסטטוסים העמוקים שלך. זה בסדר גמור, חשבון נפש זה חלק מהדיל, לתת לנפגעים/ות שקט והפוגה מנוכחותך, במיוחד אם אתה ידוען, זה חיובי, ואתה עלול אפילו לגלות שיש בפרישה הזמנית הזאת משהו מזכך. יש תקופות בחיים שאנשים צריכים פשוט לסתום את הפה, זו אחת מהם.
- שלם מחיר. כי עם כל הכבוד להתנצלות, היא לא תמיד מספיקה. גודל המחיר אמור להיות כגודל הפגיעה. העלבת שוטר תימני? נסתפק בקנס, הטרדת מינית? ארוז נא את חפציך ולך הביתה. פיטורים הם מחיר הגיוני, גם פרישה מרצון. אם ההתנצלות קשורה לפועלך בתחום ההוראה, ייתכן ולא תוכל לשוב אליו ועדיף למצוא אפיקי הכנסה חדשים.
- תרום כסף. העלבת את קהילת הלהט"ב? הרם תרומה לאיגי. התמגעלת על טרנסים? עמותת "מעברים" תשמח לתרומה. הטרדת מינית? השכב סכום נאה על העמותה המתאימה. נשים באופן כללי? יש לא מעט דרכים לתרום לנשים מוכות או מוחלשות. גם ערבים, פליטים וילדים ישמחו לתרומה שלכם, אבל למי כבר יצא להעליב ילדים. בקיצור – לא חסרות דרכים כלכליות לנסות ולכפר בעזרתן על פגיעה, והן אמורות לבוא לצד ההתנצלות, לא במקומה.
- הבן שאף אחד לא חייב לסלוח לך. גם אם ביקשת נורא יפה וגם אם זה חשוב לך ואתה באמת מתחרט ועשית שינוי. יש לנו המון אמפתיה לתיקון אמיתי של אדם, אבל אנחנו לא הנפגעות. ייתכן שתאלץ להשלים עם זה שיש פגיעות שצריך יותר מהתנצלות על מנת להתגבר עליהן, ושיש כאלו שאי אפשר להתגבר עליהן בכלל.
תמונה ראשית: אסף אמדורסקי - יניב אדרי; רוי בוי - רונן פדידה; אריק חביב - קשת 12