האם בשנת 2020, בואכה 2021, עדיין יש מקום בעולם הקולנוע למערבונים? לפי הבמאי פול גרינגראס ("טיסה 93", "קפטן פיליפס"), התשובה חיובית. ביום שישי האחרון, כשעיני כל העולם נשואות ל"וונדר וומן 1984", גרינגראס הוציא לבתי הקולנוע בארה"ב את סרטו החדש "News of the World", שמנסה להוכיח כי הז'אנר הוותיק עוד לא אמר את מילתו האחרונה.
בסרט, שיופץ ברחבי העולם דווקא בנטפליקס (כולל, כך נראה, בישראל), גרינגראס שוב משתף פעולה עם טום הנקס, שהפעם מגלם וטרן של מלחמת האזרחים האמריקנית שנשבע להחזיר נערה צעירה, שנגנבה בינקותה מהילידים, לבני משפחתה הנותרים. אבל עם כל הכבוד לביקורות החיוביות על הסרט, ולעובדה שמגזין אינדיווייר כבר סימן את הנקס כמועמד אפשרי בטקס האוסקר הקרוב, עיקר תשומת הלב מופנית דווקא לפרטנרית הצעירה שלו: הלנה זנגל, שחקנית גרמנייה בת 12 שזוהי הופעתה המשמעותית הראשונה על המסך, אחרי שהשתתפה בכמה סדרות טלוויזיה מקומיות ובסרט הפסטיבלים "מחוץ למערכת" מהשנה שעברה. ובזמן שזנגל מגיע ממקום הפוך לגמרי מזה שהנקס בא ממנו, עם אפס יחסי ציבור ומעט מאוד אנשים שיזהו את שמה, השחקנית הצעירה ממש לא התרגשה מהפגש אית. למעשה, היא בכלל לא ידעה במי מדובר.
"אני חושבת שצפיתי פעם ב'צופן דה וינצ'י', אבל לא ידעתי מי הוא", סיפרה זנגל בראיון חדש לניו יורק טיימס, "חשבתי שזה סתם איזה שחקן". ובכלל, ניכר שהיא לא מתרשמת במיוחד מהקריירה שמתחילה להיבנות לה. זנגל הסבירה כי היא מעולם לא לקחה שיעורי משחק כלשהם, וזאת משום שהיא "לא בטוחה אם יש לי יותר מדי מה ללמוד". "אני נעמדת מול המצלמה, אני יודעת מה אני רוצה, ואני עושה את זה", הסבירה. ומה שהיא עושה, כך נראה, גם עובד לה לא רע. במייל ששלח במסגרת הכתבה, הנקס תיאר את הופעתה של זנגל ככזו שמגיעה "ללא בילד-אפ, ללא חששות וללא ריכוז עצמי", והסביר כי הוא מאחל גם לעצמו "נינוחות ופשטות כמו שלה".
הופעתה של זנגל אמנם זוכה לתשבוחות - גם אותה מסמנים באינדיווייר כמישהי שעוד עשויה להתברג לרשימת המועמדות בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר - אבל הן נשענות ברובן על משחק אילם-כמעט, כזה שמכיל מעט מאוד שורות של דיאלוג, למרות העובדה שהדמות נמצאת על המסך כמעט לכל אורך הסרט. זנגל, אז בת 11, הייתה אחת הילדות הראשונות שגרינגראס בחן לתפקיד, ובשיחה עם המגזין הוא סיפר כי "היא הייתה האדם היחיד שבאמת הייתי צריך להסתכל עליו. זאת הייתה ההחלטה הכי קלה בסרט". ואגב, אל תטעו לחשוב שמעט הטקסט של זנגל הקנה לה חוויית צילומים פשוטה - התפקיד דרש ממנה ללמוד במיוחד דיאלוג בשפת הקיווה, הניב שמשמש את אותה קבוצת אוכלוסייה בקרב הילידים האמריקאיים.
אתגר אחר שזנגל נתקלה בו במהלך הצילומים הגיעה כאשר היא התבקשה לצלם סצינה בה דמותה, יוהאנה, מוצפת ברגשות. למזלה, הנקס - איש שמוכיח בכל פעם בחדש את תדמיתו כאדם הכי נחמד בהוליווד - לא נשאר אדיש לקשיים, ודאג לפרוץ בבכי (מחוץ למצלמה) רק כדי להכניס את הקולגה למצב הרוח הנכון. "הוא פשוט בכה בכל סצינה, גם כשהמצלמה לא הייתה עליו וזה היה קלוז-אפ שלי", סיפרה לאחרונה במהלך הקרנה וירטואלית של הסרט, "הוא בכה בכל סצינה כדי שאני אתרגש, לעשות את זה שוב ושוב בשביל הפרטנרית שלך, כשבכלל לא רואים אותך בסרט, זה היה באמת מדהים ומרגש".