"אני לעולם לא אבטל את תומר. כי תומר זה החוש שהכי עוזר לי להבין בדיוק מה גבר רוצה ממני, תומר עוזר לי לראות כמה אתה סוטה מין. וזה לא בא לגברים טוב, לכן הם לא מתים עלי לפעמים. ברגע שגבר אומר פנטזיה אני אומרת, 'מכירה אותך יודעת מאיפה זה בא לך'. הפורנו הרס להם את החיים, הם הורסים לנו את החיים"
סיפורה של תמר, אישה טרנסג'נדרית ושורדת זנות, שחלתה בסרטן בגיל 21 בלבד וניצחה אותו לאחר שנים של מאבק, הוא אחד מ-20 סיפורים המופיעים בספר "הופכות את היוצרות" שרואה אור בימים אלה. בסיפור המובא כאן, תמר נשענת על זהותה הקודמת כגבר בשם תומר על מנת לעצב ולדייק את זהותה הנשית כתמר וכחלק מתהליך קבלה עצמית.
את הספר החדש ערכה הבמאית והסופרת שירה גפן, שנפגשה עם הנשים, חלקן היו בתהליך שיקום וחלקן עוד היו בזנות פעילה. היא שוחחה, הקליטה ותמללה את סיפוריהן תוך הקפדה מודעת לא לשנות את שפתן. במסגרת הפרויקט, 20 אמניות ישראליות יצרו עבודות בעקבות סיפורי החיים של השורדות. מלבד שילובן בספר עצמו, העבודות מוצגות בתערוכה קבוצתית שאצרה ביני שריד סי במרכז התרבות תאו שבהרצליה עד 31 במאי 2021. גפן אומרת כי "במהלך המפגשים בין הצמדים, הגבולות בין העולמות השונים התפוגגו, ולאט לאט חשפו נקודות דמיון משותפות המסתתרות מתחת למעטה הביוגרפיה וההגדרות. גילינו שבכל אחת מאיתנו מצוי אזור מופקר, מוזנח, אבל בכל אחת מאיתנו מצוי גם הכוח לנסות לשנות את גורלה".
הפרויקט נעשה בשיתוף פקטורי 54 ומגיע מבית העמותה "הופכות את היוצרות", המסייעת לנשים לצאת ממעגל הזנות ועוזרת בשיקומן. כל הרווחים ממכירת הספרים ויצירות האמנות יועברו לעמותה.
קראו את הסיפור המלא של תמר:
אני חושבת שהדור הבא הולך לעשות את השינוי בשבילנו כי הוא דור הרבה יותר מתקדם, פחות שופט. זה ייקח עוד קצת זמן. בינתיים, בנות סובלות פה. כמה אפשר להיות בובת מין? יש לך בית, יש לך אוטו, זה לא זה. את גם רוצה להרגיש משהו, ורוב הטרנסיות מה שהן מרגישות זה רק עם הכסף שלהן. כשהיא קונה דירה, שלא יהיה לה קושי בזקנה, זה מתוך הפחדים, הפחד הוא מניע מאוד גדול בחיים של הטרנסג'נדר, זה כמו הכתר שלנו הפחד.
*
אני, תמר, בת 34 טרנסג'נדרית. לוחמת. נפלתי למעגל הזנות, בלית ברירה מתוך ייאוש, מתוך מצוקה כלכלית. אף אחד לא יכול היה לעזור לי. אני הסתרתי את העבודה הזאת מהמשפחה, אבל כל הקושי הגיע כי גרתי בתל אביב לבד המון שנים, ולא קיבלו אותי לעבודות, לא קיבלו אותי לאף מקום, פשוט סגרו לי דלתות כל היום.
*
הייתי ילד פאנקיסט, הייתי אוהבת עגילים, פירסינגים. אני לא מחפשת להיות אישה, אני טרנס־ג'נדר. כשגבר רואה אחת כמוני, הוא שוקל אם לצאת איתי. דעתנית, חזקה, יפה, הרבה כסף. היא חצופה, היא מאוד סקסית. את כל התכונות האלו גברים בדרך־כלל מנמיכים באישה, ופתאום באה אישה חזקה ואומרת לו, מאמי, אתה לא יכול להכיל אותי.
*
אני ריציתי את ההורים שלי. למדתי ספרות ועבדתי במספרות. כולם הכירו אותי, אבל הרגשתי שאני מרצה את החברה ולא חיה את החיים שלי. התפוצצתי. טיגנתי בגוף שלי סרטן. אני בטוחה שהסרטן הגיע כי הייתי מתוסכלת המון שנים, ניצחתי את מחלת הסרטן, ואני אמרתי ביום שאני מחלימה, אני הולכת עם הלב שלי. אני מפסיקה לרצות אנשים. אני, אני. כשאתה מגיע לקיצון זה מה שקורה לך. הרגשתי מאוד מיוסרת בתקופה הזאת, כעסתי על עצמי. ישבתי וחשבתי והבנתי שלא הייתי מספיק כנה עם עצמי. בגיל 21 חטפתי את מחלת הסרטן. ורק בגיל 27 סיימתי עם זה. כשלא הסכימו שאני אקח הורמונים, חרב עולמי. אז מיהרתי ועשיתי הגדלת חזה, כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי. אי אפשר להחביא את מה שאתה. אז ברגע שהפכתי להיות דמות, זה הביא להרבה קשיים, התרחקויות. פחדו ממני. העבודה ירדה לי, היו לחשושים מאחורי הגב, כל הצביעות הישראלית. טרנסג'נדרית היא המון לבד, משתמשים בה כמו טישיו, בחגים ובשבתות היא לבד בלי משפחה. אני בחרתי להיות בלי משפחה, כי אני ילדה שורדת, גם כשניסיתי להתקרב למשפחה שלי היה מאוחר מדי. אמא כבר נפטרה. אמא תמכה בתהליך הזה, כי היא ראתה שזה אני, וטוב לי, היא רק פחדה שלא אגזים. אין ספק שהיא התאכזבה כשהיא הבינה שאני בזנות. אני לא אשכח את העיניים שלה, את המבט שלה.
*
הגברים הסטרייטים גורמים להרס בקהילה הטרנסג'נדרית. אני מסוגלת לעבוד עם משטרה אפילו, לשחק זונה ופשוט לתת ללקוחות דוחות. אני מסוגלת מרוב שיש לי שנאת גברים כבר. אני לא חושבת שיש הרבה טרנסיות שמסתכלות לגברים לתוך העיניים. אני אמיצה. אני רואה מה הוא רוצה. וזה לא בא לו טוב. לכן אני לעולם לא אבטל את תומר. כי תומר זה החוש שהכי עוזר לי להבין בדיוק מה גבר רוצה ממני, תומר עוזר לי לראות כמה אתה סוטה מין. וזה לא בא לגברים טוב, לכן הם לא מתים עלי לפעמים. ברגע שגבר אומר פנטזיה אני אומרת, מכירה אותך יודעת מאיפה זה בא לך. הפורנו הרס להם את החיים, הם הורסים לנו את החיים. נמאס לי מהדברים האלה. הוא משחית אותנו היצר הזה. את נהרסת. הם תורמים להרס שלנו כולנו. ואני כבר לא שם. אני שמחה.
*
פעם הייתי עושה איתם קוקאין, היום אני אומרת לו, זה לא נכנס לגוף שלי, זה הורס לי את החיים. אני הגעתי למצב שאני בוכה ללקוח שלי קבוע, שלא טוב לי עם העבודה הזאתי, אני מטריפה אותם. אני מוציאה עליהם את כל התסכולים - כי מה שהם רוצים לשמוע זה שטוב לך ואת מהממת והכול רדום. עם הסמים. לא מותק, אז זה לא נעים לי, זה לא טוב לי.
*
כשאני נוסעת לעשות טיול אני לא נוסעת לניו־יורק לשים עוד פעם מייק־אפ שמה, אני נוסעת למקום שאני יכולה להיות מאה אחוז אני. את מגיעה למקום ואת מתחילה להתפשט, ציפורניים את מורידה, פודרה את מורידה, לק את מורידה, שמה גלבייה נמצאת בכלל בהודו על איזה הר, מקשיבה לעצמך. אני הולכת עם השיער הקצר שלי. עם בנדנה, עם גלבייה, בלי לקשור את הבולבול כל היום ולרצות את הגברים עם הפנטזיה הזאת. אני מרגישה טוב עם עצמי. כמו ילד קטן שקופץ כל היום בבריכה וכיף לו, לא אכפת לו איך הוא נראה.
*
ההתמודדות היומיומית כטרנסג'נדרית בחברה הישראלית היא מאוד מאוד קשה. אנחנו רוצות לעשות שינוי, שינוי מאוד גדול שייקח הרבה זמן, לפחות 15 שנה, כמו ההומואים. טרנסג'נדר מביאה איתה את האמת וזה מאיים, זה מפחיד. אף בעל עסק לא יכול לקבל טרנסג׳נדרית לעסק שלו מסיבה אחת, כי הוא נמשך והוא עושה עם זה דברים בלילה. הוא לא מכניס את זה לעסק שלו. הוא לא יכניס אותך לעסק שלו. אבל הוא יבוא להשתמש בך בלילה. סליחה שאני אומרת את זה ככה, החברה הישראלית מגעילה אותי, זה בכל העולם ככה, אבל יש מקומות בעולם שיש הרבה יותר אופציות. פה אין לנו הרבה אופציות, יש לנו סטיגמה פה. מגיל קטן מגדלים את הילד, מכיתה אלף אומרים לו, שתוק יא הומו שתוק יא קוקסינל. למה לא מונעים את הדיבור הזה? כי ברגע שאת נותנת לילד לגיטימציה להגיד שתוק יא קוקסינל, שם זה מתחיל. הייתי מתה ללכת לבתי־ספר לעשות הרצאות. על נושא הקבלה של הטרנסג'נדריות. על לקבל את כל הילדים המוזרים בכיתה, לעזור לכולם. לתת יד לדבר הזה. זה מהבית־ספר צריך להשריש את זה. להרצות בבתי־ספר על הקשיים של הילדים השונים.
*
אני מאוד אוהבת את הכוח שלי, אני אוהבת לראות כמה אני מפחידה בני אדם. הבנות הישראליות נורא רעות לקוקסינליות. מקנאה אחת גדולה, אנחנו שרופות מכל כיוון. אם אני יוצאת לבר, וגבר מתחיל איתי ובחורה באה מאחורה ובאופן תמידי וקבוע אומרת, "זה גבר אתה יודע..." למה את עושה את זה? מחר יהיה לך ילד כזה ברחם! וכל הבנות עושות לנו את זה. למה את צריכה להרוס לי את הדייט שלי? כי את אישה וזה נורמטיבי? אני מגיעה לסלקציה ובחורה לא מכניסה אותי, למה? ואז שואלים, למה קוקסינל עצבני? למה הוא כועס? אם היית עובר רבע ממה שהוא עובר אתה היית מתאבד.
*
וכל הבנות לא מוכנות לדבר כמו שתמר מדברת. הן לוקחות סמים ובגיל 40 פתאום מתאבדות. מה קרה? שמרה, שמרה, שמרה, שמרה, שמרה, קפצה. ויש אחת תמר שהיא תימנייה, לא רואה בעיניים, כואב לה, לא מתאים לה: "אתה מכוער, אתה לא תקנה אותי. יש לי ידיים שיביאו לי את הכסף".
*
בארצות הברית יש הרבה האקריות טרנסג'נדריות שלא יודעות זנות, ונלחמו על העבודה שלהן. ואת יודעת מה המנהלים כותבים עליהן? זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחברה. וזה מרגש אותי. יש לנו מוח מחולק, והוא יכול להרים, בעסקים, בביזנס.
*
אני מאוד מאוד שלמה עם עצמי, המון שנים שנאתי את תומר, גזרתי את תומר, הסתרתי את תומר, הדעכתי את תומר, היום אני נותנת לתומר להתפתח, ותומר, הוא נותן ביטחון לתמר. תמר היא נשית, היא השואו היא הכול, אבל המניע הוא תומר, מביא בדיחות, תומר עושה קעקועים, תומר זה שמאחר, אי אפשר לוותר על הדמות הזאת ואני פשוט מאוהבת בעצמי. היום שהבנתי איפה אני בקיצון התחלתי לקבל את כל כולי מכף רגל ועד ראש. אני טרנסית גאה ואני אומרת את זה בלב שלם. ולמי שיש בעיה שיעלה לגג.
ניתן לרכוש את הספר באתר פקטורי 54 ובגרסה דיגיטלית באתר עברית