מדוע ראידמן מרגישה צורך להחזיק כך את הראש, האם מדובר בסימן לדאגה? האם היא רואה סכנה באופק? לא, למרות שבתמונה הראשונה הנחת היד נראית טרודה, ממכלול התמונות ברור שגם כשהיא שמחה ומאושרת, עצובה או מהורהרת, היד תמיד מונחת על הראש.
הבקיאים בתולדות האמנות מיד ייזכרו במקורות התנוחה, כי עם כל הכבוד, ברור שניקול לא המציאה את הפוזיציה. עוד ב"אגרטל פורטלנד" מהמאה ה-1 לפנה"ס הופיעה התנוחה (ועוד קודם לכן בוודאי). בסצנה השנייה המצוירת, העלמה במרכז נראית כאילו הקיצה מחלום, באותה תנוחה ענוגה שניקול כל כך אוהבת:
אותה תנוחה חוזרת באינספור יצירות, בהן צמד הציורים של פרנסיסקו דה גויה, "מאיה העירומה" ו"מאיה הלבושה". פה שוב ניתן לראות כיצד התנוחה מדגישה את היופי והאצילות הנשית. הנה מאיה העירומה:
והנה ניקול:
הנה שוב מאיה, הפעם עם בגדים:
והנה ניקול משווה ומוסיפה גם את היד השניה:
ביצירה המוכרת של פאבלו פיקאסו, "העלמות מאביניון", ניתן לראות גם אשה המניחה יד אחת על ראשה, וגם את חברתה שמותחת שתי ידיים, בקטלוג מלא של הנחת ידיים על הראש:
עם אילנות גבוהים כאלו, פלא שניקול מקפידה תמיד להניח את היד בפוזיציה הקלאסית?
גם כשהיא צועדת לה על קצות האצבעות.
וגם כשהיא מטפסת לה בחוף קסום, החיוך לא מש מפניה המאירות.
לעיתים, היד נתקלת לה בכובע גדול, ואז היא משנה מסלול ואוחזת בו במקום.
תופסת את כובעה כאילו חטפה מכת שמש קטנה.
לפעמים היד צריכה לנוח מהמאמץ, אז משעינים אותה איפה שאפשר.
לפעמים הן באות מאחור.
לפעמים מקדימה.
לפעמים הידיים נאבדות להן, מסתבכות בשיער בבלבול שמשדר מצוקה.
לפעמים נראה שסתם מגרד לה בפדחת (חלילה לא רומזים שיש לה כינים).
היד יכולה להימתח עד אין קץ.
או להיעצר ברגע של צחוק ספונטני.
בכל צורה שלא תרצו, יד על הראש זה שיא הקלאס.
ניקול ראידמן מסרה בתגובה:
"זה אייטם הכי מצחיק ומטופש! השיער מפריע לי כשיש רוח או נופל על הפנים... ולכן היד שמחזיקה! בכל אינסטגרם של כל אחד תמיד יש תמונות כאלה, במיוחד אם הן בחוץ! בחיי שלא שמתי לב.... יש לי הרגשה שממש משעמם לכם... אם אני רואה כזה אייטם, אני בוכה מצחוק. תשתפו את הקוראים במידע חיוני ולא בשטויות... זה ממש ממש ממש מטופש ומצחיק".