רבל וילסון האוסטרלית הפכה למפורסמת בקנה מידה עולמי בזכות התפקיד שלה בסדרת הסרטים "פיץ' פרפקט", בהם גילמה דמות שזכתה לכינוי הספק-מעליב ספק-חביב "איימי השמנה" (המילה 'שמנה' איננה רעה או טובה בבסיסה, מה שמשנה זה הטון וההקשר). אבל בתחילת 2020 הכל השתנה: בגיל 40, וילסון השיקה את מה שנקרא בפיה "שנת בריאות" והקפידה לתעד ברשתות החברתיות תהליך ירידה במשקל שכלל אימונים מרובים ותזונה מאוזנת. היא השילה ממשקלה כ-20 קילוגרמים ואחר כך עוד 15. כפי שסיפרה לפני כשנה, ההרזיה הייתה החלטה שלה ושלה בלבד: היא בחרה אחת ולתמיד להיפטר מדפוסים לא בריאים ולשנות את אורח חייה כשהמטרה היא להיות שלמה עם עצמה.
המהפך שלה, כמובן, גרר בזמנו תגובות נלהבות למדי ברשתות החברתיות, כשחלק מהגולשים מחמיאים לווילסון על גזרתה החטובה ואחרים מהללים אותה על עצם היותה קשובה לעצמה ולגופה. אבל למייקאובר היה גם חיסרון אחד מהותי, כשעם הירידה במשקל איבדה וילסון דבר אחד נוסף: את תואר "הבחורה השמנה המצחיקה" שהוא זה שמלכתחילה הביא לנסיקת הקריירה שלה. הצוות ההוליוודי שלה, כפי שסיפרה כעת בתוכנית הבוקר BBC Breakfast, לא תמך בהרזיה של וילסון בדיוק מהסיבה הזו.
"האמת שקיבלתי הרבה התנגדות מהצוות שלי כאן בהוליווד", הודתה השחקנית במסגרת הריאיון החדש. "אמרתי, 'אוקיי, אני הולכת לעשות את שנת הבריאות, אני מרגישה שאני עומדת לעשות מהפך פיזי לחיים שלי', והם היו כזה, 'למה? למה שתרצי לעשות את זה?' כי הרווחתי מיליוני דולרים כשהייתי הבחורה השמנה והמצחיקה וכשהייתי הבנאדם הזה". הונה של וילסון, למקרה שתהיתם, מוערך בכ-22 מיליון דולר.
מזווית מסוימת, פשטנית, עמדת הצוות של וילסון יכולה להתפרש כעמדה נחמדה וחיובית. "למה שתעשי את זה", הם אמרו לה על תוכניתה לרדת במשקל, כי אולי הם רצו שהיא תישאר מי שהיא נו מאטר וואט ולא תנסה לדחוס את עצמה לתבניות חברתיות צפופות שאינן רלוונטיות לה. מצד שני, עמדת הצוות של השחקנית בנוגע לירידה במשקל מחזיקה בתוכה תפיסה חברתית רחבה ובעייתית למדי: בחברה שלנו, גוף רזה הוא כללי, הוא הדיפולט – בעוד גוף שמן נחשב באופן בלתי נמנע לספציפי. למצחיק. לסטייטמנט: כלומר, ההנחה המוטמעת והשגויה היא שעצם היותה של בחורה מלאה היא מעין קריאה לתשומת לב, כזו או אחרת.
העמדה של הצוות של וילסון איננה מופרכת, אבל היא חושפת תופעה די מדכאת: מן הסתם, בתור אישה רזה, רבל וילסון תלוהק לפחות תפקידים שהם מצחיקים במהותם כי שומן מתקשר באופן מיידי וכמעט בלתי נשלט עם הומור. האם רבל וילסון עודנה אישה מוכשרת גם אחרי המהפך הפיזי? סביר להניח שכן, הרי היא לא עברה השתלת מוח חדש. אבל היא תצחיק אותנו פחות, ממש כמו שדביר בנדק מצחיק אותנו פחות מאז ירד משמעותית במשקל.
מי מאיתנו שקצת פחות שטחיים ופרימיטיביים מלשמוח עבור רבל נטו בגלל שרזון נחשב כחיובי, יהיו עצובים על כך שהיא "איבדה את עצמה". אנחנו אומרים "העדפתי את רבל וילסון כשהיא הייתה שמנה", "דביר בנדק לא היה צריך לרזות" או, לחילופין, "חשבתי שאדל נראתה טוב יותר לפני שירדה במשקל"; אנחנו מתכחשים לתמונות של הזמרת הבריטית או של השחקנית האוסטרלית בגזרתן החדשה וה"בנאלית" ושונאים את התדמית הלכאורה קשוחה שהשיג בנדק כשהסנטר הכפול נעלם.
אנחנו אמנם מנסים להיות מונעים מכוונות טובות של הנכחת הגיוון הגופני במרחב הסלבריטאי – אבל נראה שאנחנו עושים את זה מהסיבות הלא נכונות. בפועל, אנחנו כנראה מאמינים (גם אם באופן בלתי מודע) ברעיון לפיו גוף מלא או שמן הוא אישיות. גם בעידן הנוכחי, בו המודעות לנזקים של אידאל היופי רק ממשיכה לגבור, אנחנו עדיין לא משחררים מהרעיון לפיו גוף מלא בהכרח אומר משהו על הנפש שסוחבת אותו, כשבדרך כלל לא מדובר במשהו מורכב או מחמיא במיוחד.
נראה שהגיע הזמן לעזוב את אדל ורבל במנוחה ולהניח להן להיות רזות, ולא להניח שהן רזו עקב כניעה לתכתיבים חברתיים. כלומר, אולי הן כן, כי התכתיבים האלה בהחלט עוד קיימים, אבל זה לא התפקיד שלנו לשחק במשחק הניחושים הזה. הגוף שלהן איננו המאני מייקר שלהן, הוא רק הכלי בתוכו הן סוחבות את עצמן. אבל לא רק זה: הגוף שלהן לא שייך לנו והוא איננו בבסיסו אמצעי להבעת אג'נדות. אדל ורבל לא ביקשו להיות נושאות הדגל של המאבק לדימוי גוף חיובי, חשבנו את זה עליהן רק כי הן הרשו לעצמן להיות שמנות. ההתבאסות על התפוגגותו לכאורה של הייחוד של כל אחת מהן עקב ההרזיה רק מנציחה את התפיסה לפיה שומן הוא הצהרה. בדרך הזו, לעולם לא נצליח לנרמל אותו.
now that rebel wilson had lost weight, what's her new personality going to be?!
rebel wilson got skinny and lost her only personality trait
I love to see adele lost some of her weight
I Hope her personality keep the same