גם בצפייה העשרת אלפים, "בת הים הקטנה" לא מאבד מערכו. אולם בלב ליבו של סרט האנימציה האהוב מבית דיסני מסתתר בעצם חור עלילה שאפשר להעביר דרכו לוויתן, או לפחות את פלאונדר. כזכור, הנסיכה אריאל חותמת על כתב התחייבות מול מכשפת הים אורסולה, ומתחייבת לתת למכשפה את קולה בתמורה לזוג רגליים. את הרגליים היא תנצל כדי לפגוש את הנסיך אריק, ולגרום לו להתאהב בה. לצורך ביצוע המשימה ניתנים לה שלושה ימים בלבד.
נשמע מתסכל, לא? אבל מדובר, למעשה, במשימה פשוטה בהרבה ממה שנדמה. אהגולשת מרי פולס מוושינגטון חשבה כמו רבים - כמה צרות אריאל הייתה יכולה לחסוך אם רק ידעה לכתוב. היא פשוט הייתה כותבת פתק קטן לנסיך אריק, מסבירה לו שהיא זאת שהצילה אותו, שהוא התאהב בקול המלאכי שלה, ושכל שעליו לעשות זה לתת לה נשיקה הגונה והיא תוכל להשיב לעצמה את קולה. הסיפור כולו היה נפתר בחמש דקות אם אריאל רק הייתה יודעת לכתוב.
אז נחשו מה פספסנו כולנו: אריאל ואורסולה הרי חתמו על חוזה, ועל פי הנראה בסרט, אריאל קראה אותו (גם אם ברפרוף), וחתמה עליו. כלומר, אריאל ידעה גם ידעה לכתוב, והיה לה כתב יד יפה מאוד אפילו:
לא מדובר בשפת בני ים שהנסיך לא יבין, אלא באנגלית תקנית לחלוטין.
ומה הפלא, בתור בת אצולה, נסיכת הים, ברור שאריאל תקבל חינוך רציני ומוקפד. אולי דרושה התאמה מסוימת כדי ללמוד לכתוב גם מחוץ למים, אבל ברור שהיא הייתה משתלטת על העניין בקלות. אם אתם חושבים שאולי אריאל חששה שהסיפור מופרך ומוזר מדי, ושהנסיך לא יאמין לדבריה, מרי פולס מזכירה שהיא כן ניסתה להסביר את עצמה בפנטומימה על החוף, ונראתה כמו משוגעת אמיתית.
אז מדוע אריאל החליטה לעשות עצמה חנוך רוזן, במקום פשוט לכתוב כמה משפטים על החול? האתר "האפינגטון פוסט" פנה לאנימטור הוותיק טום סיטו, אחד מיוצרי "בת הים הקטנה", והציג בפניו את העובדות שאספה הגולשת החרוצה. תגובתו: "אני לא יודע מי זאת מרי מוושינגטון, אבל אני זוכר שזמן קצר אחרי שהסרט יצא והיה להיט ענקי, הופעתי עם משלחת של אנימטורים מדיסני, הצגנו פרזנטציה בנוגע לסרט לילדי בית ספר כלשהו. כשהגיע שלב השאלות, ילדונת בת 10 עם תלתלים בלונדיניים שאלה, 'אם אריאל לא יכלה לדבר ולהגיד לנסיך מי היא באמת, מדוע היא לא כתבה לו מכתב?' האנימטורים חייכו אחד לשני, ואחד מהם אמר, 'שאלה הבאה בבקשה...'".
מה אומרים? לא אומרים.