בחודש שעבר ציין העולם שש שנים למותו של הקומיקאי האגדי רובין וויליאמס, ששם קץ לחייו בתלייה ב-11 באוגוסט 2014, לאחר התמודדות עם דיכאון שתקף אותו בעקבות התמודדות ממושכת ודיסקרטית עם מחלה שאיימה על המשך הקריירה שלו. בראיון חשוף במיוחד שהעניקה אלמנתו, סוזן שניידר, לתכנית הבוקר "Today Show" בארצות הברית, היא סיפרה על הקשיים שוויליאמס חווה בשנות חייו האחרונות, ועל המחלה שגרמה לו לדעוך אט-אט לנגד עיניה.
שניידר סיפרה כי שלושה חודשים לפני מותו של השחקן, וויליאמס אובחן בטעות כחולה פרקינסון, למרות שבפועל סבל ממחלת השיטיון (דמנציה) מסוג Dementia with Lewy bodies) DLB), שמאופיינת בתסמינים הדומים לאלה של פרקינסון, מה שמקשה לעתים על אבחונה. המחלה גרמה לעיוותים בתפיסת המציאות של וויליאמס, עד כדי כך שהוא היה בטוח שהוא ושניידר נפרדו - השניים אכן ישנו בחדרים נפרדים כדי להקל על נדודי השינה שלו, אך היו עדיין נשואים באושר. "הוא אמר לי, 'האם זה אומר שאנחנו נפרדים?'", היא נזכרה בראיון, "וזה היה רגע של הלם. כשהחבר הכי טוב שלך, הפרטנר שלך, האהבה שלך חווה את זה, את מבינה שיש תהום איפשהו, ושהוא לא יכול לראות איפה. אבל זה לא מבוסס על המציאות. זה היה רק רגע קשה".
הרופאים טענו כי מצבו המוחי של וויליאמס היה עד כדי כך קשה שהם מופתעים שהוא בכלל הצליח ללכת ולדבר. "רובין ואני ידענו שקורים הרבה דברים", אמרה שניידר, "רובין צדק כשאמר 'אני פשוט רוצה לאתחל את המוח שלי'. כשחוקרי המוות קראו לי לאחר נתיחת הגופה שלו, הם אמרו שהמוח שלו פשוט יצא מדעתו". שניידר סיפרה גם כי לאחר שקיבל וויליאמס את האבחון הנכון, היא חשה הקלה: "הוקל לי שיש לזה שם. רובין ואני עברנו את החוויה הזו ביחד, לרדוף אחר מפלצת בלתי נראית. וזה היה כמו משחק של 'הכה בחפרפרת' עם הסימפטומים. עזבתי את משרד הפתולוגים עם שם של מחלה, שזה כל מה שרובין ואני חיפשנו".
בקרוב אף ייצא סרט דוקומנטרי חדש בשם "המשאלה של רובין", אשר יגולל את סיפור שנותיו האחרונות של וויליאמס בעודו נאבק בתסמינים של פרנויה, בנדודי שינה ובאובדן הדרגתי של תפיסת המציאות. בסרט נחשף גם כי וויליאמס נאבק במחלות השונות שלו בזמן שהמשיך לעבוד (בחודשים שלפני מותו, וויליאמס צילם עונה ראשונה בקומדיה טלוויזיונית חדשה), מה שגרם לחבריו לסט לראות שחל בו שינוי.
"זה היה ברור לי, זה היה ברור לכולנו שמשהו לא בסדר עם רובין", סיפר הבמאי שון לוי ("דברים מוזרים"), שעבד עם וויליאמס סמוך לזמן מותו. "הוא מתקשה לזכור שורות ולשלב בין המילים הנכונות להופעה שלו. רובין היה מתקשר אלי ושואל אם אפשר להשתמש במשהו מזה. ראיתי שהמורל שלו התפורר. ראיתי מישהו שהוא לא עצמו והוא חשב שזה בלתי נסלח". "הוא לא היה מוכן ללכת", הוסיף חברו, סטנלי ווילסון. "הוא לא היה מוכן להיפרד מסוזן או מהחיים שלו".
שניידר ו-וויליאמס נפגשו בשנת 2008 בחנות של אפל ונישאו בשנת 2011. היא מספרת שהמטרה הכי גדולה שלו בחיים הייתה לגרום לאנשים לפחד פחות: "חשבתי שזה יפהפה, ואמרתי 'מותק, אתה כבר עושה את זה. זה מה שאתה עושה וזה די נהדר'. ההומור שלו היה כמו נשק סודי והיו הרבה פעמים שבהם הוא היה רואה שמישהו צריך עידוד אז הוא היה פשוט מזריק קצת הומור בדרך הנכונה כדי לעשות את ההבדל".