חודשיים עברו מאז שנפטר השחקן והקומיקאי יעקב כהן לאחר מאבק במחלת הפרקינסון. את האבחון קיבל לפני כעשר שנים אבל חשף אותו רק בשנתיים האחרונות. ההתמודדות של אחד מהסטנדאפיסטים הוותיקים בארץ עמדה בלב הצגה שהעלה ובה הצחיק את הקהל עם חומרים שקשורים למצבו הבריאותי.
לכל אורך הדרך עמדה לצידו אשתו הצלמת טירנית ברזילי, שהיום (ו') התראיינה בתוכנית של גלית גוטמן ואילנית לוי וסיפרה על חשיפת המחלה, על הגעגועים ועל התהליך שעברה לצידו של כהן: "היום-יום לא היה קל, לעיתים מר. היו הרבה ניצחונות בדרך וגם פחות", נזכרה ברזילי. "זאת הייתה התמודדות מאוד מתישה, המחלה נוכחת בבית. ניסיתי לנרמל את זה ככל יכולתי, ידעתי שזה של שנינו למרות שהוא זה שהיה חולה. יעקב הרגיש הרבה פעמים חוסר נוחות מזה שצריך לטפל בו ולהגיש לו".
"כשקיבלנו את ההודעה שיש לו פרקינסון, לא ידענו מה זה אומר. חיינו עם זה, היינו בטוחים שאין כלום", סיפרה ברזילי על הבשורה. "כשהוא ישב בבית בתקופת הקורונה התחילו סממנים כמו שרירים תפוסים ומוטוריקה עדינה. זה היה קשור גם למצב נפשי-ריגשי שקצת דרדר את המחלה. זה התחיל לכרסם, זאת מחלה שמשפיעה באופן איטי וזה לוקח זמן. הוא בחר להסתיר, הכל בסדר אז על מה יש לדבר? יש גם עניין של לא לתת תוקף, לא להיות הדבר".
מתי בפעם הראשונה יעקב מבין שמתחילים לראות את המחלה?
"התחילו תגובות מהקהל, אנשים חשבו שהוא עבר אירוע מוחי. ישבנו בבית עם חברים שידעו ועשינו סיעור מוחות. שלחנו את יאיר ניצני לבדוק אם הוא יכול עדיין לעמוד על הבמה. היה בכי, הוא אמר לו שהוא צריך לרדת מהבמה. היו הרבה רגעים קשים וזה היה אחד מהם. כשהוא הודיע שיש לו פרקינסון הוא עשה הצגה חדשה שמדברת על זה ודווקא קיבל פידבקים מדהימים גם מאנשים שחולים. העניין של להסתיר פרקינסון זה משהו מאוד מקובל, אנשים שחולים חוששים לספר".
"היה לו חשוב להמשיך לעבוד כי זה כוח ההישרדות שלו, אהבת חייו היא הבמה", סיפרה ברזילי והוסיפה: "מה שעזר לו לוותר על החלק של המשחק הייתה ההתחזקות שלו באמונה, זה נתן לו את הכוח לשחרר. עם הזמן הוא יותר למד והתעסק בעבודה פנימית. יעקב הוא בעל מידות לפני הכל".
כשהכרתם שניכם הייתם רווקים תל אביביים, פחות בענייני דת.
"יעקב הגיע מבית דתי. הוא קרקע אותי, שם לי את האמת בפנים באופן קבוע. כמו שהוא שמר את הפרקינסון בארון, גם אני שמרתי את זה, רעדתי מפחד. זה גדל והושרש בי, הפעם האחרונה שנסעתי בשבת הייתה כשנסעתי לבר מצווה של הבן של יאיר לפיד ובכיתי כל הדרך, היה לי קשה מאוד לנסוע. חשבתי שאף אחד לא יודע על זה, אבל יאיר חיבק אותי ואמר: 'אני יודע שקשה לך לבוא ואני מאוד מעריך שבאת'".
מה עושים עם הגעגוע?
"נוכחות בזמן, זו מילה שמהדהדת עוד מהלימודים שלי מפעם. את חיה בלי דרישה, כשאני רוצה לישון אני ישנה וכשאני רוצה ליפול אני נופלת. אומרים לי להיות חזקה אבל אני צריכה גם להיחלש כדי להיות חזקה ואני עושה ככל יכולתי".
את צלמת מוכשרת וידועה. עבר לך בראש לתעד כדי שיהיו לך זיכרונות ומה להראות?
"אני עושה במשך שנים סדרה מדהימה על יעקב. צילמתי אותו עם פלאפון כדי לא להשתלט על הסיטואציות, הרבה פעמים כשהוא לא ידע ולא ראה. יש לי צילומים מאוד אינטימיים מהתקופה הזאת, הרגשתי מחויבות היסטורית כצלמת וגם כי זה יעקב. לא יודעת מה יהיה עם זה, זה מאוד פרטי אבל יש לי סדרה מדהימה".
מה יעקב חשב לפני שנתיים כשהתחילה המהפכה המשפטית והיה קרע בעם?
"חיינו צער גדול, יעקב מאוד מעורב. אנחנו מאמינים בלחיות את הטוב גם כשיש את החושך הכי גדול. כמו שזורעים זרע באדמה והקליפה נרקבת לפני שהפרי צומח - אנחנו עכשיו בריקבון, נחכה קצת ואני בטוחה שיצמח מזה עץ יפה ופורח".