בחודש נובמבר השנה, תשיק דיסני את שירות הצפייה המקוון שלה, דיסני פלוס, אותו היא מקווה למצב כמתחרה לספקיות הסטרימינג המוכרות בארצות הברית ובשוק הבינלאומי, בהן הולו, אמזון וכמובן, נטפליקס. בחודש שעבר, התגאה מנכ"ל דיסני בוב אייגר שהשירות יכיל את כל ארכיון סרטי האנימציה של דיסני (שמעולם לא היו זמינים כולם, בו זמנית, לצפייה חוקית בפורמטים ביתיים). אולם דיווח חדש גורס שחלקים מהסרט "דמבו" ייגנזו, ואיתם גם סרט שלם נוסף: "שירת הדרום" ששוחרר לראשונה ב-1946.
"שירת הדרום" מהווה את אחד הפרקים המביכים יותר בהיסטוריית ההפצה של דיסני. הסרט, שהיה הסרט הראשון של דיסני ששילב בין שחקנים חיים ודמויות מונפשות, מתרחש בדרום ארצות הברית בנקודה לא לגמרי מאובחנת במאה ה-19, ומכיל את דמותו מעוררת המחלוקת של המשרת המאושר, דוד רֵמוס, שמספר לילדים גיבורי הסרט מעשיות שמחות ומופלאות. כבר בצאתו, הואשם "שירת הדרום" בהצגת סטריאוטיפים גזעניים ואף בהאדרת מוסד העבדוּת בדרום ארצות הברית (למרות התעקשותה של דיסני, הסרט לא מצהיר במפורש על שנת התרחשותו, ויש הטוענים שהדמויות השחורות המאושרות שמופיעות בו הן דמויות של עבדים). למרות זאת, "שירת הדרום" זכה להצלחה כלכלית, ואף זיכה את יוצריו בשני פרסי אוסקר, בטקס ה-20 שנערך ב-1948: פרס השיר הטוב ביותר ל"זיפ-א-די-דו-דה", וכן אוסקר של כבוד לג'יימס בסקט, שגילם את דוד רמוס.
דיסני הפסיקה להפיץ את הסרט בהדרגה בשנות ה-90, וגרסאות ששודרו במדינות אחרות בשנים האחרונות בדרך כלל אינן מכילות את הסצנה מהסרט בה מוזכר כינוי הגנאי "Tar Baby" (תינוק זפת). אייגר עצמו הביעה סלידה מ"שירת הדרום", ואמר ב-2011 שאחרי צפייה מחודשת, חשב שהסרט "לא יתאים, בהכרח, למספר רב של אנשים". אייגר אמר גם שלבעלי מניות בדיסני לא צריך להיות אינטרס לשחרר את הסרט ולאפשר לעוד אנשים לצפות, "על אף שיכול להיות כרוך בכך רווח כספי". וכשדיסני מוותרת על רווח כספי אתם יודעים שזה רציני.
גניזה נוספת מארכיון האנימציה של האולפנים מגיעה מכיוונו של סרט הרבה פחות נשכח: "דמבו". גם כאן, דיסני תוותר על הקרנת סצנות בעלות נימה גזענית, אם כי במקרה של "דמבו", שעלה למסכי הקולנוע לראשונה ב-1941, בכוונתה לגנוז רק סצנה אחת. בסצנה מ"דמבו" מופיעות דמויות של עורבים שחורים, שהולבשו ודובבו באופן שלעג לקהילה השחורה. אחד העורבים אף נקרא ג'ים - רמיזה לדמות "ג'ים קרואו" (ג'ים העורב), שמקורותיה במופעי המינסטרל מהמאה ה-19, מופעי בידור שלעגו, בין השאר, לחייהם של אפרו אמריקאים. במופעי המינסטרל נעשה שימוש נרחב בהשחרת פנים (Blackface, איפור כבד, ולרוב גם גרוטסקטי של שחקן לבן כדי לשוות לו מראה של דמות שחורה נלעגת), פרקטיקה שהתרבות האמריקנית הוקיעה כמעט לחלוטין בעשורים האחרונים.
ג'ים קרואו היה גם הכינוי שניתן לשורת חוקי הפרדת גזע שחוקקו במדינות דרום ארצות הברית אחרי שחרור מלחמת האזרחים, מה שהפך את הדמות מ"דמבו" לתזכורת לעגנית ולא מאוד הוגנת לתקופה קשה בהיסטוריה של אחוז רב מאזרחי ארצות הברית. הסצנה בהשתתפות דמות העורב לא מופיעה או מוזכרת גם בעיבוד המחודש ל"דמבו", שביים טים ברטון, ושיצא לבתי הקולנוע בחודש שעבר.
בשנים האחרונות, נשמעו גם קולות שקוראים דווקא כן להפיץ מחדש את "שירת הדרום". ב-2017, אחרי שזכתה בתואר הכבוד "יקירת דיסני", אמרה וופי גולדברג שהיא רוצה להפיץ שוב את הסרט "כדי שנוכל לדבר על מה שהוא היה, מאיפה הוא הגיע ולמה הוא יצא". על "דמבו" אמרה גולדברג באותו ראיון: "אני רוצה שאנשים ישימו את העורבים האלה על מרצ'נדייז... אני רוצה להדגיש את כל הדברים הקטנים שאנשים אולי פספסו בסרטים האלה".