במאי הקרוב יצויין עשור לחיסולו של אוסמה בן לאדן, כך שמדובר בתזמון לא מקרי בו המגזין המקוון Vice מפרסמים ראיון חדש עם עומאר בן לאדן, אחד מבניו של הטרוריסט, שחי חיים שונים בתכלית בימים אלה. עומאר החל אימונים במחנות של אל קאעידה בגיל 14, ולאחר שש שנים החליט לעזוב מכיוון שלא רצה לקחת חלק בהרג אזרחים. ב-2010 הוא סיפר בראיון לטלוויזיה האמריקאית שאביו היה נוהג להכות אותו כשהיה ילד, בגלל שהוא היה מחייך יותר מדי.
הראיון החדש ב-Vice חושף שעומאר - שבמהלך עשרים השנה האחרונות גינה בכל תוקף את פעולות 11 בספטמבר והחליף את "קריירת" הלוחם בעולם העסקים והבנייה - הוא גם צייר חובב, והסגנון שלו מושפע, באופן אירוני, דווקא מהתרבות והנופים האמריקאים. בן לאדן בן ה-39 חי כיום בנורמנדי שבצרפת, אבל בראיון מביע חיבה עזה לתרבות האמריקאית ובעיקר לסרטי מערבונים והנופים שהופיעו בהם. הוא מציין את "בלתי נסלח", הסרט בבימויו של קלינט איסטווד מ-1992, שהוא צופה בו בכל פעם שהוא מדוכא.
בכתבה מופיעים הרבה מאוד מציוריו של בן לאדן, שאומר שהשפעה נוספת עליו הם הנופים של הילדות שלו, שמזכירים לו את התקופה שלפני האימונים והלחימה. "אני מתגעגע לזמנים הכיפיים, כשהייתי צעיר מדי ותמים מדי בשביל לראות מה קורה מסביבי", הוא אומר בראיון. האם הנטייה האמנותית הזאת הגיעה מאביו? באופן לא מפתיע, התשובה היא לא. "הצד של המשפחה של אמא שלי מאוד נוטה לאמנות", הוא אומר. "אמא שלי אהבה לצייר, וגם אחת האחיות שלי. דוד שלי גם היה אמן טוב מאוד. אז הצורך לצייר זורם לי בעורקים".
על היחסים עם אביו אוסמה, עומאר אומר שהם מעולם לא היו קרובים, מאשר שוב שאוסמה נהג להכות אותו כשהיה ילד, ואומר שהוא "רוצה להיות שגריר של שלום, לנסות לפצות על הטעות הגדולה של אבא שלי". על הסיבה לחשיפת הציורים שלו לעולם, עומאר אומר: "אני רוצה שיראו שצמחתי. שנוח לי עם עצמי בפעם הראשונה בחיי. שהעבר הוא בעבר ואנחנו חייבים ללמוד לחיות איתו. אנחנו חייבים לסלוח, גם אם לא לשכוח, כדי שנוכל לחיות בשלום עם הרגשות שלנו. אני חושב שאני מנסה למצוא אור בסוף הדרך האפלה הזאת. אני מקווה שהציור יעיר את האור בחיים שלי שוב".