בתקופה שבה זכויות, שהיו נדמות כמובנות מאליהן, נמצאות בסיכון על ידי גורמים קיצוניים; ונשים ברחבי העולם, וגם בישראל, יוצאות לרחובות להילחם על מקומן - נדמה שאין תזמון מתאים יותר להגעת הסרט הדוקומנטרי "שבעה חורפים בטהרן" לישראל.
סרט הביכורים של הבמאית הגרמנייה שטפי נידרצול, זוכה פרס השלום בפסטיבל ברלין 2023, עוקב אחר מקרה קשה שהתרחש בשנת 2007 בטהרן. רייהאנה ג'בארי, מעצבת פנים בת 19, הגיעה לפגישה עסקית עם לקוח חדש. כאשר הוא ניסה לאנוס אותה, היא דקרה אותו כדי להגן על עצמה. תוך זמן קצר היא נעצרה באשמת רצח ונידונה לעונש מוות - ומוצאת להורג שבע שנים לאחר מכן.
הבמאית הגיעה למקרה דרך חבר מאיראן, שהכיר לה בני משפחה וחברים של רייהאנה שגרים באיסטנבול. "הם שאלו אותי אם אני רוצה לעשות סרט דוקומנטרי עם חומר שצולם בהסתר", היא מספרת בראיון לקראת הגעתה לפסטיבל הקולנוע הבינלאומי חיפה בחול המועד סוכות, שבו יוצג הסרט בבכורה ישראלית. "שאלתי את עצמי איך אני כגרמנייה יכולה לעשות את הסרט הזה. אני לא מדברת פרסית, מעולם לא הייתי באיראן. אבל באותו יום פגשתי את שולה, אימה של רייהאנה והתחברנו מאוד ברמה האנושית. השאלות שהיו לי קודם והאחריות שזו לא המדינה והתרבות שלי נעלמו כי נוצר בנינו קשר עמוק של שתי נשים. אז הבנתי שזו תהיה עבודה קשה, אבל אני צריכה לעשות אותה כי הם ביקשו ממני לעשות אותה".
לא חששת שהחומרים הסודיים יסכנו אנשים באיראן?
"כמובן, הפחד הכי גדול שלי היה שבעשיית הסרט הזה אני יכולה להציב אנשים בסכנה. פגשתי אנשים שמכירים את השירות החשאי באיראן והם יעצו לי להשאיר את הסרט סודי, רק הקרנות שמימנו אותנו ידעו מה אנחנו עושים. אפילו ההורים שלי לא ידעו שאני עושה את הסרט הזה. זה נתן לנו להיות רגועים יותר עבור האנשים שעבדו עבורי באיראן. אנשים שצילמו עבורי שם סיכנו את החיים שלהם כדי לעשות את זה ואני מעריכה את זה מאוד. הם עשו זאת כאקט אקטיביסטי, הם רצו שהסיפור הזה יסופר".
איך אישה מערבית עושה סרט על אדם שהוא כה שונה ממנה?
"הבנתי שאנחנו לא כל כך שונות ושהחיים שלנו לא כל כך שונים. כמובן שאנחנו חיים במדינות שונות ובחוקים אחרים אבל מה שאנחנו רוצות זהה – חופש, שלום, לחיות את חיינו כפי שאנחנו רוצות. יש הרבה דברים אוניברסליים בסרט שאני כגרמנייה יכולה להתחבר אליהם. יש גם דברים שהם ספציפיים לאיראן כמו מערכת המשפט, עונש מוות, דיכוי נשים. הייתי צריכה הרבה עזרה כדי להבין את הקודים התרבותיים ואת הסרטונים שקיבלתי. היו חלקים שהרגשתי שאני מבינה כי הם מאוד אנושיים ודומים והיה חלק שהרגשתי שאני צריכה ממש ללמוד ולפענח".
מה היה הרגע הכי קשה עבורך בסרט?
"היו הרבה רגעים קשים. אחד מהם הוא כששולה יושבת מול הכלא ומחכה לראות אם בתה תוצא להורג או לא. זה רגע ששובר את לבי כי היא כל כך מלאה בתקווה ובחיוביות. יש עוד סצנה שבה האחות אומרת שעם הידע שיש לה כרגע, אם מישהו באיראן ינסה לאנוס אותה היא תיתן לו לעשות את זה, - זה שובר לב מבחינתי. המשטר אומר שעדיף פשוט שתשתקי ותתני לו לאנוס אותך".
מה קרה עם אמה של רייהאנה אחרי סיום הסרט?
"אחרי ההוצאה להורג של רייהאנה, שולה התחילה להתחבר לנשים אחרות שאיבדו את ילדיהן באיראן. היא הפכה לפופולרית ודיברה הרבה על איך נשים מוצאות להורג. איימו עליה שמשהו יקרה לבנות הקטנות שלה והיא הותקפה והזרוע שלה נשברה. המשפחה החליטה שהיא ובנותיה חייבות לעזוב את המדינה. אחת עזבה לפני כמה שנים כדי שלא יהיה חשוד שהן מנסות לעזוב יחד. ב-2021, אחרי שנאבקה הרבה במערכת המושחתת, הבת השנייה קיבלה את הדרכון והצליחה לנסוע לגרמניה. כעת, שתי האחיות והאמא נמצאות בגרמניה והאב עדיין באיראן בלי דרכון. הוא כמו בן ערובה שם".
לפני מספר ימים צוין יום השנה לפרוץ מחאת החיג'אב, שהחלה לאחר מותה של מהסא אמיני שנעצרה בשל כך לא עטתה את כיסוי הראש הנדרש על ידי משמרות הצניעות - החיג'אב. במהלך המעצר היא התמוטטה ושקעה בתרדמת ומתה מספר ימים לאחר מכן בבית החולים. למרות יציאת המונים לרחובות במחאה על כך, הם דוכאו באלימות.
רק השבוע אישר הפרלמנט באיראן חוק שמחמיר משמעותית את העונש לנשים שיפרו את כללי הצניעות במדינה ולכל מי שיעז לשים ללעג את החיג'אב והמשטר אף התקין מצלמות מעקב בניסיון לאכוף באופן הדוק יותר את כללי הצניעות. לשטפי יש ביקורת רבה על הסיוע של גרמניה בכך למשטר האייתולות באיראן. "גרמניה היא אחת השותפות העסקיות הגדולות של איראן. אנחנו שולחים מצלמות באיכות גבוהה אליהן והם מאתרים באמצעותן נשים בלי חיג'אב. איך אנו כחברה מתורבתת יכולים לעשות את זה? זה כסף מגואל בדם. אנחנו כאזרחים בחברה הגרמנית לא עושים מספיק וצריכים להפעיל לחץ על הפוליטיקאים", היא מדגישה. "אנחנו צריכים לדבוק בערכים הדמוקרטיים והחופשיים שלנו ולא לעשות עסקים עם אנשים שיורים והורגים מוחים".
מה את חושבת על האפקט של מחאת החיג'אב באיראן?
"זה קרה כמה חודשים לפני שהסרט היה מוכן ויצא לאוויר. אני מאוד שמחתי על זה כי אני חושבת שהסרט יכול קצת לדחוף קדימה את התנועה הזו וזה מה שאנחנו מנסים לעשות - לתמוך בכל האקטיביסטים והאנשים האמיצים באיראן ולעורר מודעות לגבי מצב הנשים באיראן ולגבי עונש המוות שם. בגרמניה אנשים באמת לא ידעו הרבה על איראן, יש כל כך הרבה סטראוטיפים ואני מקווה שאנשים יידעו קצת יותר על המצב שם אחרי הסרט".
אחת הסיבות למחאה היא נשים שחוששות למעמדן. את חושבת שזכויות נשים נמצאות בסכנה בעולם המערבי כיום?
"כן, גם בגרמניה יש תנועות שמרניות וימנית קיצוניות ואני חושבת שזה מסוכן. הזכויות שלי כאישה הן אמנם שוות לגברים על הנייר בגרמניה, אבל כשאני רואה את הסכומים שאנו מרוויחות ביחס לגברים - אין שוויון. אני רואה סכנה שאנו נפסיד את הזכויות האלה. כמובן שאנו צריכות ללחום לזכויות גם במדינות שלנו. ההבדל הוא שאנחנו יכולות לדבר באופן חופשי, באיראן הן לא יכולות. אנשים נורים ומוצאים להורג בגלל הדעות שלהם, אז זו עדיין רמה אחרת לגמרי של דיכוי".
גם בישראל יש מאבק על הערכים הדמוקרטיים.
"אני עוקבת כמובן אחרי המצב בישראל. עבורי זה מאוד מעניין עד כמה אתם נלחמים ונמצאים ברחובות למען הדמוקרטיה. באיראן יש אנשים ברחוב שמדוכאים ונמצאים בסכנה ולא יכולים ללחום בממשלה כמו שאתם עושים".
איך לדעתך הקהל הישראלי יגיב לסרט?
"אני חושבת שלבני אדם יש עניין גדול בתרבות האחרת ומה שקורה עם הממשלות זה דבר אחר לגמרי. ככל שאני יודעת מחבריי האיראניים הם מאוד ישמחו להגיע לישראל. אני יכולה לדמיין ישראלים שישמחו להגיע לאיראן. אני מקווה שיהיה לנו קשר מעניין כשאגיע לישראל כי אני מאמינה שבלב של כולנו יש חופש, שלום ואחדות. גם לישראל ולגרמניה יש היסטוריה מסובכת ועצובה, לכן אני חושבת שזה מעניין עבורי לצפות בזה בישראל".
יש לך מסר לקהל הישראלי?
"בבקשה תבואו בגלל שאני חושבת שזה מאוד חשוב לצפות בסרט הזה. כשאתה צופה בו אתה מבין למה נשים הן כה מדוכאות ואיך זה מרגיש להיות מדוכאת. הן דמויות כל כך חזקות ומעוררות השראה שנלחמות על החיים שלהן. זה יהיה כבוד לחלוק את הסרט עם קהל ישראלי".
הסרט "שבעה חורפים בטהרן" יוקרן ביום שלישי 3.10 בשעה 16:45 וביום חמישי 5.10 בשעה 14:00 בפסטיבל הקולנוע חיפה במעמד הבמאית. לפרטים נוספים