בגיל 14 ישבתי במשרד בתחנת המשטרה במרחב דן, מול ארונית גדולה מברזל. הארונית הכילה עשרות רבות של מגירות לא מאוד גדולות אך מאוד ארוכות. אחת אחרי השנייה הן נפתחו בפניי והונחו מולי כדי שאעיין בתוכנן. אורכה של כל מגירה היה כמטר, או כך לפחות זה היה נראה בעיני הילדה שהייתי, כן, הייתי אז עוד ילדה וגם נראיתי כמו אחת. וכל אחת מהמגירות הכילה עשרות - אם לא מאות - תמונות של גברים, כולם עברייני מין משוחררים שפועלים באזור מרחב דן.
זה היה לפני שנים רבות וכמה רציתי להאמין שהמצב השתנה עד היום.
על עניין שחרורו המוקדם של משה איבגי, שפגע בי אישית, הבלגתי. הייתי בעיצומה של השקת הסדרה "ילדים ביער", שעליה עבדתי במשך תשע שנים. היא מפעל חיי, ולא רציתי לערבב שמחה בשמחה. לא רציתי להכניס את הזעם שהעלה בי שחרורו המוקדם של איבגי אל כל הרגשות החיוביים של לידת הסדרה. אבל זה עבר, ועכשיו - כשהתקבלה ההחלטה על שחרורו המוקדם של עבריין המין אלון קסטיאל - אני פנויה למחות, ואני בוערת מכעס.
לא ניתן לשקם איש כזה
ברשותכן וברשותכם, אתייחס מעתה לנשים כ"אנשים", על מנת שיהיה קל להזדהות עם הכתוב למי מביננו שאינם נשים.
איך זה בכלל יכול להתקבל על הדעת שקסטיאל משתחרר לו ככה, לפני הזמן? עבריין מין מסוכן, שסימם אנשים, לפי הערכות המשטרה מדובר בעשרות, עד לאובדן הכרה מוחלט, הפך אותם לבובות סמרטוטים למטרות הסוטות שלו, ברמה שכשאותם אנשים התעוררו מהסיוט הם לא הצליחו להבין בדיוק מה נעשה להם. הם קמו לבוקר שבו הבינו שמשהו מאוד רע וקשה קרה להם, במשך כמה שעות שבהן לא היו בשליטה, כמה שעות שבהן החיים שלהם יצאו משליטה. כל מה שנשאר זה הבזקים גועליים ומבהילים. רק לרגע תכניסו את עצכם לנעליים שלהם: אתם יוצאים לדרינק או לחבר ולפתע מקיצים מסיוט עם פלאשים משפילים, שבהם אתם זרוקים על איזה שולחן ומר קסטיאל המבחיל גוחן מעליכם ועושה בכם שמות.
קסטיאל הנתעב קיבל עשירית מהעונש המגיע לו, כי רוב האנשים לא העידו או לא היו יכולים להעיד. כסף טוב מביא עורכי דין טובים, ובארץ מאוד רחמניים עם אנסים. הוא ישב קצת בכלא עם תנאים יחסית נוחים - כי כסף טוב קונה הכל, גם בקנטינה. והנה, הוא יוצא לבנות את חייו המרופדים בחזרה עם כמה הרהורי חרטה. זה היה מצחיק אם זה לא היה כל כך כואב. הלם. הלם גדול לכל מי שנפגעו ממנו וגם לאלו שנפגעו מאחרים, כמוני.
רק לרגע תכניסו את עצכם לנעליים שלהם: אתם יוצאים לדרינק ולפתע מקיצים מסיוט עם פלאשים משפילים, שבהם אתם זרוקים על איזה שולחן ומר קסטיאל המבחיל גוחן מעליכם ועושה בכם שמות
אני תומכת בשיקום עברייני מין (לא שבארץ מישהו הרים את הדגל), אבל איך בכלל משקמים מישהו שתשוקתו היא לקיים יחסי מין עם אנשים במצב גופה?
לא משנה איך נסתכל על זה, מדובר במעשה הכי לא אנושי שאפשר להעלות על הדעת. לקחת מבן אדם במרמה את הדבר הכי פרטי שלו. לקחת את קודש הקודשים שבהרבה מקרים שמור לאדם שאותו הוא אוהב ולבזות אותו. שלא נדבר על זה שרוב האנשים שסוממו ונאנסו או מה שלא היה שם, לא רצו כל מגע פיזי משום סוג שהוא עם האיש הזה.
קסטיאל, אתה איש בלי בושה, בלי מוסר ובטח בלי אלוהים. לקחת אנשים והפכת להם את החיים, הפכת אנשים נורמטיביים לפוסט-טראומתיים לכל החיים. למה? סתם כי התחשק לך שיהיה לך קצת נעים שם למטה. יש כאלו שיגידו שמדובר בחלאה, אחרים יגידו שזו התנהלות של פסיכופט - מישהו שלא רואה אנשים ומשתמש בהם לצרכיו. אני אומרת שמה שעשית לא ניתן לסליחה. אני אומרת שמי שחושב לשחרר אותך לפני הזמן, גם לו לא מגיעה סליחה. אותו אדם לוקח חלק פעיל ברמיסה של החברה שבה הוא חי ושל הצאצאים שלו עצמו, בדיוק כמוך. מי שמשחרר איש שכמוך היום, שלא יתפלא כשמי מילדיו יישב ביום מן הימים במשטרת מרחב גוש דן. יישב מול מסך המחשב עם עשרות רבות של תיקיות פתוחות, בתוך כל תיקייה אלפים של תמונות של עברייני מין, וינסה לזהות מי תקף אותו.