השחקן והקומיקאי יעקב כהן הלך לעולמו בגיל 66. לפני כשנה וחצי חשף כהן כי הוא מתמודד עם מחלת הפרקינסון מזה שמונה שנים. כהן, אחד הסטנדאפיסטים הוותיקים בישראל, כיכב בסרטים, הצגות וסדרות רבות, ביניהם "בוסתן ספרדי", "הנערים", "כבלים", "אבא גנוב" ועוד. הוא הניח אחריו אישה ושני ילדים. 

שר התרבות מיקי זוהר ספד לכהן: "נפרדים בצער עמוק מיעקב כהן, מענקי התיאטרון והקולנוע הישראלי, שהלך לעולמו היום בגיל 66. שחקן עם לב ענק ויכולת משחק נדירה, שהעשיר את התרבות הישראלית בעשרות תפקידים בלתי נשכחים על הבמה ובמסך. תודה על המתנות שהענקת לנו".

כהן נולד במקנס שבמרוקו למשפחה בת 11 נפשות. בגיל 6, עלה לישראל יחד עם משפחתו וגדל והתחנך במגדל העמק. בשנת 1984, סיים את לימודיו במחזור כ"ב של בית הספר למשחק בית צבי.

ב-1986 הצטרף לתיאטרון הקאמרי ושיחק בהצגה "חוות החיות" מאת ג'ורג' אורוול. בהמשך, כיכב במספר הצגות של התיאטרון: "אני לא רפופורט", "יאקיש ופופצ'ה", "החילוני האחרון" ו"המתלבט". ב-1998 הצטרף לתיאטרון הבימה והחל לגלם את מושון קסטל בהצגה "בוסתן ספרדי" מאת יצחק נבון שביים צדי צרפתי. בהבימה כיכב בהצגות נוספות, ביניהן: "קופסה שחורה", "הנהג של מיס דייזי", "הקמצן" ועוד.  

מתיאטרון הבימה נמסר: "יעקב, שחקן מוביל בלהקת התיאטרון במשך כ-25 שנה,  נשא על כתפיו אינספור הצגות מצליחות. יעקב היה אחד מעמודי התווך של התיאטרון הלאומי הבימה והוא יחסר לנו מאד. תנחומינו למשפחתו - רעייתו טירנית וילדיו איתמר ואביתר".

כהן גם נחשב לאחד מחלוצי הסטנדאפ בישראל, שלאורך השנים חרש את הבמות ברחבי הארץ במופעי יחיד. כמו כן, הוא הגיש את התוכנית "מחר שבת" עם שמואל וילוז'ני בערוץ הראשון, התארח ב"צחוק מעבודה" וגם הנחה את התוכנית "קומדי בר". בשנה האחרונה לחייו הופיע עם "הסטנדאפיסט" – מופע שכתב אלי ביז'אווי בשיתוף תיאטרון חיפה, שבו גם דיבר בגלוי על מצבו הרפואי. "מפחיד אותי להיות שעה ורבע על הבמה", הוא הודה בריאיון לאולפן שישי. "אני בטוח שאני יכול להצחיק - הבעיה היא איך. אם אני רועד זה לא טוב, אנשים לא באים לראות מישהו חולה".

לאורך השנים טיפח כהן במסגרת קריירת המשחק שלו גם רזומה עשיר בקולנוע ובטלוויזיה, מאמצע שנות ה-80 ועד העשור הנוכחי. אחד מתפקידיו הראשונים בקולנוע היה ב"אבא גנוב", שם גילם את בבר, דמות שגילם גם בסרט ההמשך "אבא גנוב 2". בנוסף, שיחק בלהיט האקשן האמריקאי "מחץ הדלתא 3", סרט הקאלט "כבלים" שביים צבי שיסל, "מבול", "פיגומים" וכן ב"ילדים של אף אחד" שיצא לאקרנים ב-2022. בטלוויזיה, השתתף בסדרות רבות, ביניהן "קרובים קרובים", "צחוק מהעבודה", "שנות ה-80", "הבורר", "הנערים" ועוד. ב-2023 השתתף בסדרה "שישה אפסים" של כאן. במקביל דיבב במשך שנים את דמותו של תקע בתשדירי "שקע ותקע" של חברת החשמל. 

הבלתי רשמיים, ביקורת סרט (צילום: ירון שרף, יחסי ציבור)
יעקב כהן בסרט "הבלתי רשמיים" | צילום: ירון שרף, יחסי ציבור

כאמור ביולי 2023, חשף השחקן כי הוא מתמודד עם מחלת הפרקינסון. כהן הסתיר את מחלתו במשך שמונה שנים, עד שבריאיון לאולפן שישי סיפר לראשונה על ההתמדדות: "הרופאה אמרה לי 'שב על המיטה', נתנה לי עם הפטיש השחור הקטן מכה ברגל והרגל קפצה, ואז היא אמרה לי 'יש לך פרקינסון'. עשיתי סדרת בדיקות, ואחרי MRI הוכיחו לי שיש לי את זה".

"היינו הרבה זמן בהכחשה", הוסיפה אשתו טירנית, "עד שלא ראינו סימפטומים ותופעות - לא האמנו". כשנשאל באותו ריאיון אם הוא חושב על המוות ענה כהן: "אני עוד לא שם. אני עושה את מה שאני אוהב. אני לא שם. אני יודע שיש את הפרקינסון, אבל אני שמח איפה שאני נמצא". 

"בוסתן ספרדי" (צילום: ג'ראר אלון, באדיבות תיאטרון הבימה)
"אחד מעמודי התווך". יעקב כהן בהצגה "בוסתן ספרדי" בהבימה | צילום: ג'ראר אלון, באדיבות תיאטרון הבימה

מיד כשאובחן, כאמור, הוא העדיף שלא לפרסם זאת ברבים ואף המשיך להופיע ולשחק כרגיל, שכן הוא כמעט ולא חש בשינוי כלשהו. אחרי הקורונה, מצבו החמיר וכבר קשה היה להסתיר אותו. "אחרי הקורונה עשיתי סטנד-אפ לראשונה", שחזר בריאיון, "הקהל יצא, ואמרו 'משהו קרה ליעקב', 'אתה לא אותו יעקב', משהו השתנה באנרגיות, בדיבור. אנשים שאלו 'מה יש לו, הוא עבר אירוע מוחי?', 'זה לא יעקב האנרגטי המשוגע', אז הבנתי שכבר טיפה רואים והחלטתי לקחת צעד אחורה". כהן סיפר כי באותה התקופה הפרקינסון גם החל להשפיע על חיי היומיום שלו, כשבין היתר הוא התקשה להניח תפילין או אפילו לצאת להתפלל בבית הכנסת. "הייתי מאוד נבוך מהדברים האלה". 

בספטמבר 2023 הוא התראיין גם לגלית ואילנית בקשת 12, שם הרחיב על ההתמודדות עם הפרקינסון: "זו מחלה שבהתחלה אין סימנים. הם באים לאט לאט, פתאום רעידות, פתאום כל מיני פעולות נהיות קשות. אחרי שמונה שנים זה התחיל לצאת החוצה ואתה לא יכול להסתיר את זה... חשבתי שאני בסדר, אבל כנראה ששמונה שנים זה מוגזם, אז החלטתי לצאת עם זה. 

"זו מחלה מעליבה. היא פוגעת לאט לאט, אתה מתמודד עם משהו שאתה לא מכיר ולאט לאט היא גומרת אותך. אני משתדל לשמור על מצב רוח, אוסף את עצמי – אבל בבית אני מרשה לעצמי להתרסק. אני פחות בתנועה, פחות זז. אני יותר פסיבי בבית".