"לא הבנתי" - ביטוי שהוא הצהרה, והצהרה שהיא צרה ותופעה. החדירה של הביטוי "לא הבנתי" בגלגולו החדש נראית בצורתה המובהקת ביותר אצל מתמודדי האח הגדול, בדגש על מירב ישראל - דיירת עם שם סמלי מדי ומתמודדת בולטת שעמדה במרכזן של לא מעט עלילות בעונה הנוכחית. "לא הבנתי, אתה מתנשא עלי?" היא קוראת, או "למה מי היא חושבת שהיא, לא הבנתי". והיא לא לבד, כמובן. "לא הבנתי" הוא כיתוב לגיטימי בסטוריז (בדרך כלל ככיתוב מלווה להתרחשות מגוחכת. המהדרין יוסיפו גיף) והוא משפט אהוב על סלבריטאיות כמו ניקול ראידמן. במשרדי mako, המבחן המיידי שלי לכל מטבע לשון או טרנד אופנתי, זועקים כבר כמה חודשים "לא הבנתי" בכל ויכוח, קיטור וריכול.
כי יותר מש"לא הבנתי" מצביע על חוסר אמיתי בהבנה, הוא מצביע על עצבים. הרי איך יכול להיות שהתודעה שלי, אומר בעצם האדם שאומר "לא הבנתי", תודעה חכמה ומטופחת שבדרך כלל מבינה הכל, לא הצליחה לעבד את המידע שנמסר לה עכשיו? לא יכול להיות. זאת אומרת, לא שאני לא הבנתי כמו שמה שהבנתי היה בלתי נתפס ברשעותו, טיפשותו, חוסר המודעות שלו וכדומה. הדבר שקרה היה כל כך לא לעניין עד שהתבונה האנושית המדהימה שלי לא הסכימה לעבד אותו. זה לא מתמיה כמו שזה מכעיס. "לא הבנתי" הוא לא ביטוי משדה מדעי המוח אלא משדה אחר, מספק הרבה יותר: שדה הזעם. אנחנו כועסים על חוסר ההבנה שלנו, ומקרינים את הכעס הזה החוצה אל מי שהעז להגיד לנו משהו שלא הצלחנו להבין.
כי בואו נודה על האמת, אנחנו מבינים יופי-יופי את מה שקורה. כשמירב מהאח זועקת שהיא לא מבינה, היא מבינה בדיוק מה קרה. היא שמעה מה אמרו או היתה עדה בעצמה לסיטואציה אבל היא מוסרת את הזעם שלה כשהוא עטוף באי הבנה. בתירוץ. במשהו שמניע לפעולה. שהרי "לא הבנתי" אמור לגרום לאדם איתו אתה מתכסח ברגע נתון לספק לך הסבר. ושוב, לא מדובר בהסבר אינפורמטיבי, חלילה. אנחנו לא רוצים לשמוע עובדות, אבל רוצים מאוד שיגידו לנו משהו מפייס, שיכילו אותנו ואת חוסר האונים שנקלענו אליו. הרי אי אפשר, או לפחות מאוד לא מנומס, לכעוס על מישהו בגלל חוסר הבנה. זה לא פשע, זו טעות אנוש. כולה מגבלה פשוטה וקצת פתטית של המוח האנושי. הייתם מתרגזים על ילד שלא הבין את כוונתכם אחרי שהשתמשתם במילה לועזית? אם אתם ההורים שלי - כן, אבל ברוב המקרים - לא.
כי אי הבנה היא נשק יעיל מאוד: היא מקרבנת אותך בדיוק במידה הנכונה, מנמיכה אותך בדיוק לגובה ממנו אפשר לזנק אחר כך למתקפה. לכן אין פלא ש"לא הבנתי" הפך למטבע לשון שגור כל כך בישראל, מדינה שהמוטו שלה הוא "זו היתה אי הבנה, ואם אתם כועסים זאת בעיה שלכם" ושום מחדל הוא אף פעם לא באמת באשמת מישהו. תגובתה של שרי אריסון לחשיפת השוחד בחברת שיכון ובינוי: "לא ידעתי"; ההסבר של נתניהו להקמת תאגיד השידור כאן למרות שלכאורה התנגד להקמתו: "חמק ממני". אי אפשר להטיח אשם במישהו לא כשיר לקבלת החלטה, והסייג "לא הבנתי" מציב אותנו אוטומטית בעמדה לא כשירה, אבל רק לשניות ספורות. לא היינו כשירים אבל עכשיו, כשחצינו את קו הנימוס והזעם שלנו נחשף במלואו אנחנו מבינים הכל, ואוי למי שינסה להסביר לנו אחרת.