בחודש שעבר נודע ש"ויהי בוקר", סרטו החדש של הבמאי ערן קולירין, התקבל להקרנה בפסטיבל קאן ויתחרה במסגרת "מבט מסוים" (מסלול בתחרות הרשמית אשר מציג סרטים בעלי אסתטיקה יוצאת דופן ודרך ייחודית לספר סיפור), 14 שנה לאחר שהציג שם את סרטו "ביקור התזמורת" וחמש שנים לאחר שהציג שם את "מעבר להרים ולגבעות". במקביל, "הברך", סרטו של נדב לפיד שנבחר להשתתף בתחרות על פרס דקל הזהב הנחשב, עוסק גם הוא בבעיה הפלסטינית - כוכב הסרט הוא במאי שמפיק סרט על הצעירה הפלסטינית עהד תמימי, שהתפרסמה כשצולמה מכה חיילי צה"ל.
"ויהי בוקר", שמבוסס על הספר באותו השם של סייד קשוע, מתמקד בסיפורו של פלסטיני אזרח ישראל והקאסט הגדול שלו מורכב משחקניות ושחקנים פלסטינים ברובם. היום, חברי הקאסט פירסמו מכתב פתוח בו הם מסבירים מדוע בחרו שלא להגיע בעצמם לפסטיבל קאן, כתוצאה ישירה מהבחירה של צוות הפסטיבל להציג את הסרט כסרט ישראלי.
"אנחנו גאים ועומדים מאחורי ההשתתפות שלנו בסרט החדש של החבר ובעל הברית שלנו ערן קולירין, ששואב השראה מספרו של סייד קשוע בעל אותו השם - 'ויהי בוקר'", נכתב בהצהרה הרשמית של צוות השחקנים. "אנחנו נרגשים לראות את הסרט נבחר להשתתף בפסטיבל קאן. הסרט הזה, פרי שיתוף הפעולה היצירתי שלנו, מספר על 'מצב מצור' - ביטוי שנטבע על ידי המשורר הפלסטיני הנערץ מחמוד דרוויש. מצב המצור הזה בא לידי ביטוי בחומות, מעברי גבולות ומחסומים פיזיים ופסיכולוגיים, לצד הפרה ושעבוד של הזהות, התרבות, התנועה הפלסטינית וזכויות האדם הבסיסיות שלנו. זהו מצב המצור הזה שהסרט מבקש לשקף ולהרהר בו והסיבה בגלל אנחנו, קאסט השחקנים של הסרט, בחרנו לקחת חלק בעיצוב הנרטיב שלו. אבל אנחנו לא יכולים להתעלם מהסתירה שבכניסתו של הסרט לפסטיבל תחת הכותרת 'סרט ישראלי' כשישראל ממשיכה להוציא לפועל קמפיין קולוניאלי שנמשך עשורים של טיהור אתני, גירוש ואפרטהייד נגדנו - העם הפלסטיני".
"מאז 1948, פלסטינים ברחבי פלסטין ההיסטורית ובתפוצות עומדים מול טיהור אתני, דיכוי וקולוניאליזם מתמשך, שמבדיל אותנו מבחינת זכויות חומריות וחוקיות. ממשלות וגופים תרבותיים מסביב לעולם עוקבים אחר ההפרדה הכפויה הזאת שלנו, בין אם בישראל, מזרח ירושלים, הגדה המערבית, עזה או בתפוצות. אלה הגבולות האלה שמפרקים אותנו כעם ומפרידים אותנו מההיסטוריה המשותפת שלנו, מהתרבות הרב-גונית שלנו ומהזהות שלנו".
"בכל פעם שתעשיית הקולנוע מניחה שאנחנו והעבודה שלנו נופלת תחת התווית האתנו-לאומית ה'ישראלית', זה מנציח עוד יותר את המציאות הבלתי מתקבלת על הדעת שנכפית עלינו, אמנים פלסטינים עם אזרחות ישראלית, ואת הזהות שנכפית עלינו על ידי הכיבוש הציוני שמטרתה להמשיך את הדיכוי של פלסטינים בשטח פלסטין ההיסטורית. זה מנציח את ההכחשה של השפה שלנו, ההיסטוריה שלנו והזהות שלנו, את התלות שלנו בצנזורה ובחוקים מפלים וגזעניים".
"דוגמאות מהעת האחרונה כוללות פלישות יומיומיות של קבוצות מתנחלים גזענים וקיצוניים תחת הגנה משטרתית וצבאית לערים ושכונות פלסטיניות, שם הם מבצעים פעולות טרור נגדנו, נגד החברים שלנו והעם שלנו - וממשיכים לעשות זאת בצורה בלתי חוקית. לצפות מאיתנו לעמוד מנגד ולקבל את התווית של מדינה שהגל האחרון הזה של אלימות ונישול מנכסים פעל תחתיה ובאישורה - לא רק מנרמל את האפרטהייד, אלא גם ממשיך להרשות את ההכחשה ואת ה-white-washing של האלימות והפשעים כלפי הפלסטינים".
"ההתנגדות שלנו להשתתף בפסטיבל קאן תחת הקטגוריזציה הבירוקרטית של הסרט כ'ישראלי' היא לא רק אקט סימבולי עבורנו. אנחנו מתנגדים בנחרצות להכללה שלנו בפסטיבל באופן שחוזר בדיוק על אותן הפעולות שמדירות ומוחקות אותנו. במקום, אנחנו עומדים יחד וקוראים לגופים אמנותיים ותרבותיים מסביב לעולם להבליט קולות של יוצרים פלסטינים, תוך שאנחנו מתנגדים לכל צורות הדיכוי הישראלי של הזכות שלנו לחיות, להיות וליצור". על המכתב חתמו אלכס בכרי, ג'ונא סלימן, איהאב סלאמה, סלים דאו, איזבל רמדאן, סאמר בשארת, יארה ג'ראר, מרואן חמדאן, דוריד לידאווי, ערין סבאח, אדיב ספדי וסובחי חוסרי.
קולירין עצמו שיתף גם הוא את הטקסט, והוסיף הצהרה משלו באנגלית: "אני אוהב את האנשים האלה, כבדו את ההחלטה שלהם (למרות שעדיין הייתי רוצה שיבואו, לחגוג איתי את האומנות שלהם) ותמכו במאבק שלהם. תודה על המילים האדיבות, קאסט יפה".