גם הצופות הפמיניסטיות ביותר של "ג'יין הבתולה" לא יכולות היו שלא להחפיץ את דמותו של רפאל סולנו, הילד הרע של הטלנובלה המודרנית המדוברת. הכרנו אותו בתור גבר נשוי (ולא באושר) שהיה בעברו רווק הולל, מנהל מלון מפוצץ בכסף ובקסם אישי, אליל המין שהפך למושא אהבתה האסור של הגיבורה. לאורך הסדרה הוא אמנם הוכיח עצמו לעיתים כמאהב נהדר, אבל היה ונשאר "גבר-גבר" בבסיסו: כשמצבים הפכו מסובכים או גרמו לו, חלילה, להרגיש - הוא הסתגר והתנתק. נו, אתם יודעים, כמו שמצופה מבני מינו.
ג'סטין בלדוני, השחקן שגילם את אותה דמות, רחוק מהתדמית הזו שנות אור. בניגוד לרפאל, שהדחיק לא פעם את הכאב שהצטבר בו, בלדוני טוען שבפגיעות יש כוח ומשתדל לחיות לפי ההשגה המדוברת. "כנערים צעירים, כולנו חווינו חוויות במהלכן הרגישות שלנו והאמפתיה שלנו שימשו כנשק נגדינו", אמר השחקן בריאיון לפודקאסט של ארטי שהאני. "כולנו היינו שם, אנחנו פשוט לא רוצים לדבר על זה. ולמה? כי לדבר על זה הופך אותנו לחלשים".
האג'נדה של בלדוני לא מיתרגמת רק להצהרות בריאיונות, אלא גם לעשייה של ממש בעולם התרבות: ספר הביכורים שלו, יחד עם פודקאסט נלווה, מפרקים את אחת הסוגיות החברתיות הבוערות ביותר של העידן הנוכחי. הספר, שזכה לשם "Man Enough: Undefining My Masculinity", מטרתו לחקור את הגדרת הגבריות בחברה. בכנות בלתי מתפשרת, בלדוני בוחן נושאים כמו מין ומיניות, שוויון מגדרי ואבהות. לשיח שייצר השחקן יש מטרה ברורה: הוא נחוש לגרום לגברים להתחיל לאמץ את הפגיעות שלהם ולהפסיק לגלם את התפקידים שנדרש מהם לגלם. אותם נושאים עולים גם בסדרת הרשת שלו, גם היא נקראת "Man Enough", שעלתה למסך לפני כשלוש שנים.
"ככל שאני משתף יותר דברים על עצמי, ככה אני נהיה יותר מודע לעצמי", אמר בהמשך אותו ריאיון. ואכן, כדי לצלול לעומקה של הסוגיה עליה הוא מתיימר לדבר - בלדוני לא פחד לנבור במאבק האישי שלו. בין עמודי הספר, הוא עוסק טראומה שחווה כשאיבד את בתוליו, בקושי שלו עם נוכחות פורנוגרפיה בחייו ובחוסר הביטחון שחווה בעבודה גם ג'ינה רודריגז בצילום העונות הראשונות של "ג'יין הבתולה". ולא רק זה: השחקן גם הציף התמודדות אישית שהפתיעה לא מעט מעריצים - המאבק שלו בדימוי גוף נמוך.
רבים היו משלמים כסף כדי להיראות כמו ג'סטין בלדוני: הוא גבר חתיך לכל הדעות, וגם אם לא לכל הדעות - אפשר להסכים שהוא עונה על כל קריטריון וקריטריון של אידאל היופי. רפאל סולנו בגילומו נהג להסתובב בחולצות צמודות או ללא חולצה בכלל וגרם למיליוני לצפות לרייר אל מול הגוף החטוב והשרירי. ואולי בגלל זה דימוי הגוף הנמוך שלו הפתיע את הקהל. בספרו, הוא מודה כי בילה חלק ניכר מחייו כשהוא סובל מהפרעת גוף דיסמורפית, הפרעת שכוללת מחשבות אובססיביות המתמקדות בפגמים גופניים שהאדם מוצא בעצמו. המחשבות המטרידות מובילות לא פעם להתנהגויות כפייתיות אצל הסובלים מהן.
עבור בלדוני, ההתמודדות החלה כשהיה צעיר וסבל מבריונות מצד נערים שצחקו על מבנה גופו הרזה. הוא תמיד היה ספורטאי, אבל ההערות הנ"ל עודדו אותו להשקיע בהרמת משקולות - אולי להשקיע קצת יותר מדי. "הפכתי לאובססיבי לבניית שרירים, וזה אף פעם לא היה מספיק" (בתרגום חופשי). "כשהסתכלתי במראה, לא ראיתי את מה שכולם ראו. לא ראיתי את הקוביות בבטן, עדיין ראיתי את הילד הצנום". בגיל 37, הוא כבר לא במקום הזה - אבל עדיין זוכר את החרדות שחווה כשנאלץ להוריד חולצה על סט הצילומים של "ג'יין הבתולה". בזמנו, כך סיפר בספר, הוא אימץ שגרת אימונים קיצונית, שינה את הדיאטה שלו ואפילו היה משתמש באביזרים מהסט כדי להסתיר חלקים בגופו שהוא לא מחבב.
בלדוני לא שוכח את החפצת הנשים, אבל מבקש לדבר על חוויה שהוא עצמו מזדהה איתה. "נשים נאבקות עם זה ברמות גבוהות בהרבה בגלל המערכת הפטריאכלית בה אנחנו חיים. אבל גם גברים סובלים בשקט בגלל אותה מערכת בדיוק, הם נאבקים בדימוי הגוף שלהם. זה כואב לכולנו", אמר בריאיון למגזין upworthy. נראה כאילו הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי מי שנהגו להחפיץ אותו, בימי "ג'יין הבתולה" ובכלל: "אני הרבה יותר מאשר מה שנמצא מתחת לחולצה שלי", כתב השחקן בספרו. "אני לא יכול להרשות לקוביות בבטן להגדיר אותי יותר".
כאמור, השחקן לא פועל רק בזירה הספרותית, ומנגיש את הרעיונות שמנחים אותו גם דרך פודקאסט בהנחייתו, שמו זהה לשם הספר, ובו מארח בלדוני מדי שבוע אדם אחר איתו הוא משוחח על גבריות מהי. הפודקאסט הושק בחודש יוני האחרון ופרקים שלו ממשיכים לעלות לאוויר מדי שבוע, כאשר עד כה קיימים 12 פרקים. בין השאר, התארחו בהסכת גם כמה שמות גדולים של ממש, ביניהם קראמו בראון מ"קוויר איי", הזמר שון מנדס והשחקן מת'יו מקונוהיי.