יובל שם טוב נחקר שלשום במשטרה בחשד לרכישת קוקאין. המשפט הזה בטח לא אומר לכם כלום, כי כמו רובנו אתם מכירים את החשוד רק בשם הבמה שלו - יובל המבולבל. זה גורלם של כוכבי ילדים - אם אתה מגיע למעמד מסוים, הפרסונה הבימתית משתלטת על דמותך הציבורית. בכל מקום אליו תגיע, ילדים יקיפו אותך בהתלהבות, לאן שלא תפנה, אתה תמיד תהיה יובל המבולבל.
אז יובל המבולבל הואשם ברכישת קוקאין לכאורה. על פי הדיווח באתר "וואלה!", הוא אמר בחקירתו כי היה צריך את הסמים "כדי להירגע", ואפשר בהחלט להבין את הטענה. כוכבי ילדים עוסקים באחד המקצועות התובעניים בעולם הבידור, הם מופיעים כמה פעמים ביום, וצריכים לשמור על אנרגיות גבוהות וחייכניות במרתון אינסופי של הופעות, מפגשי מעריצים, צילומים והשקות. בניגוד לכוכבים מעולמות אחרים, אין לכוכבי הילדים את הפריבילגיה לשמור על פאסון מרוחק. הם לא יכולים להסתובב עם משקפי שמש ואף בעננים, לסרב לבקשות סלפי.
כשקהל המעריצים שלך מורכב מילדים, אתה צריך לשמור על הפרסונה החייכנית כמעט כל פעם שאתה יוצא מהבית, ואסור לך להתעלם או להסתתר מהאהבה הציבורית. לייבש ילד זה חטא בלתי נסלח, בוודאי בעידן השיימינג ברשתות החברתיות. כך קורה שבנוסף ללו"ז העמוס והתזזיתי, הם צריכים לשמור על החיוך הרחב גם ברגעי החופש המועטים. תחשבו על יובל המבולבל, תמיד עם הכובע והחולצה, כוכב הילדים הכי מפורסם בארץ (סלחי לי, מיכל הקטנה), עם כל הלחצים והעומס, הדרישות הבלתי נגמרות. אפשר לראות מדוע הוא זקוק למשהו בשביל להירגע. אפילו אם מדובר בסם שעושה הכל מלבד להרגיע.
הצד השני של הסיפור מעט מורכב יותר, וקשור גם הוא למגבלות המקצוע של כוכבי הילדים. בראיון לפני יותר מעשור ("סקס, סמים וטל מוסרי"), טל מוסרי שבר את תדמית הילד הטוב שליוותה אותו עד אותו הזמן, וסיפר בהרחבה על חיי ההוללות שניהל מאחורי החיוך המתוק: "אני קלאבר בדם וזה לא ייגמר אף פעם... כמות הסטוצים שלי יכולים לפרנס גיליון מורחב של 'פנאי פלוס'... ברחוב, בבר, הייתי אוסף אותן, לא משנה אם הן היו יפות או מכוערות... הייתי אוסף אותן ב-03:00 בלילה, ובשעות כאלה זה די ברור מה אתה רוצה".
לצד הרגליו המיניים, מוסרי גם סיפר שהתנסה בסוגים שונים של סמים, ובאופן כללי התרברב באותן פעילויות שכוכבים אחרים (שאינם כוכבי ילדים) מנסים בכל מאודם להסתיר. את הרצון לשבור את התדמית הילדותית אי אפשר להסביר רק משיקולים מקצועיים, כי מוסרי נשאר עד היום בעולם הילדים, ולא עשה מאמצים בולטים לנתב את הקריירה שלו למקום אחר. את השאיפה להיתפס כרוקסטאר אפשר להסביר בעזרת משפט אחר שהסתתר באותו ראיון אגדי: "החלום שלי תמיד היה להיות ברי סחרוף, וחייתי את זה בערוץ הילדים".
כל שחקן שואף להיות כוכב, כל כוכב שואף להיות הכוכב הכי גדול, וכל כוכב ילדים רוצה שיראו בו יותר מאשר רק כוכב ילדים. חיידק הפרסום זורם בדמם של כוכבי הילדים, זה ברור לחלוטין. כמו כל מי שנדבק בחיידק, גם הם רוצים עוד ועוד הכרה, עוד ועוד הצלחה, גם הם רוצים להיות הכוכבים הכי גדולים. כולם מכירים את יובל המבולבל, והוא אחד האמנים המכניסים בארץ. הצלחה ענקית בעולם הילדים שווה ערימות של כסף, כמעט יותר מכל אפיק אחר בעולם הבידור. אז יובל המבולבל יושב על ארגזים של כסף (אני מנחש), מקושר לכל העולם ואשתו, כל המדינה מכירה אותו, אבל המעריצים שלו הם תמיד רק ילדים. הוא מסתכל על עמיתיו, חבריו, שמצליחים פחות ממנו, מרוויחים פחות ממנו, מוכרים פחות ממנו, ועדיין נהנים מהילה של רוקסטאר. והוא? הוא לא רוקסטאר, הוא כוכב ילדים, הוא יובל המבולבל.
הכוכב הכי גדול בארץ (במובנים מסוימים) מסתובב בביצת עולם הבידור עם תסביך נחיתות קטן והרבה מאוד כסף בכיס. אז הוא קונה (לכאורה) גרם קוק באלפיים שקלים (למה אלוהים לא עשני כוכב ילדים?!), מבלה עם דוגמניות ומפורסמים, ומרגיש כמו רוקסטאר לכמה שעות באיזה לילה פרוע. רק כמה שעות ספורות של זוהר וזוהמה (במובן הטוב) לפני שהוא צריך ללבוש שוב את המסכה, את החיוך שכבר מתחיל לכאוב בשרירי הלחיים, ולחזור לחיים המפרכים והתובעניים של יובל המבולבל. עם יד על הלב, אפשר להבין אותו.