השחקן חנן גולדבלט, שהורשע באונס ובמעשי סדום בנשים שאותן לימד במסגרת לימודי משחק, התראיין הבוקר (שני) בתוכנית של בן כספית וינון מגל וביקש מחילה. "עברו 17 שנה והבעתי חרטה, אי אפשר להחזיר את הגלגל. שילמתי עונש. העונש הכי גדול הוא ההפנמה שפתאום נופל לך האסימון שאתה באמת אשם".
קדם לריאיון מכתב אותו שלח בפקס למערכת, ובו כתב: "אני כיום 10 שנים לאחר ריצוי 7 שנות העונש, שבמהלכו עברתי סדרת טיפולים מאתגרת ויסודית. התמודדתי, הפנמתי ולקחתי אחריות מלאה על מעשי. אבל העונש הנוסף והקשה מכול שנענשתי בו - העונש שלא ניגמר, שנמשך כבר 17 שנה, שגומר אותי: נמנע ממני לחזור למקום העשייה שהיה מרכז חיי ונשמתי".
גולדבלט, שנכנס לכלא ב-2008, הוסיף: "17 שנים, והשנה אני בן 80. אז אולי אחרי כל כך הרבה שנים, כמעט שני עשורים, אולי אפשר לחשוב על התחלה של מחילה, לחשוב על לתת הזדמנות שנייה ולאפשר לי בשנים שנותרו - לחזור?".
בריאיון עצמו, שהתקיים לאחר שליחת המכתב, אמר: "הייתי רוצה לחזור לעשייה לבמה, לתיאטרון, למה שעשיתי כל החיים שלי מגיל 18. אני לא יכול לוותר על זה, אני חושב שאדם נולד לדברים האלה. עברו 17 שנה והבעתי חרטה, אי אפשר להחזיר אחורה את הגלגל. שילמתי עונש, ב'אבו-אבוה' שילמתי עונש".
"הבנתי שעשיתי דברים רעים, פשוט מאוד. מה שנשאר לי להצטער, להביע חרטה ולבקש עוד פעם חרטה", הוסיף. "אין לי את מי להאשים. דפקתי לעצמי חלק גדול מהחיים, האשמה היא בי. אני לא מעבר לזה". כשנשאל על החברות עם דודו טופז, והאם חשב לרגעים לסיים את חייו כפי שעשה טופז, השיב: "לא חשבתי על זה. חשבתי על תיקון, חשבתי על בקשת סליחה וחרטה".
מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית נמסר: "המחילה שגולדבלט צריך לקבל היא מהנשים שבהן פגע, לא מהציבור. הזכות לעמוד על במה ולקבל מחיאות כפיים אינה נתונה משמיים, ולא מהווה פגיעה בלתי מידתית. העובדה שגולדבלט לא חזר לבמות מעידה שהציבור מרגיש לא בנוח לצפות בו".