המפקדים של קאן-אם כבשו את המדבר

ואולם, כשהציעו לי לצאת אל המדבר עם רכב השטח של קאן-אם, "הקומנדר", לרגל השקת מועדון הטיולים החדש של היבואנית "עופר אבניר", מיד נעניתי בחיוב ומבלי להתעצל נידבתי גם את בני יותם ויחד השכמנו קום עוד לפני שהשמש זרחה ושמנו פעמינו לנבי מוסא בואך בקעת הורקניה, או כפי שזכור לי מימים רחוקים יותר "מתחם הבוקע". שם, כך בוודאי זכור לותיקים מביננו, שפכנו דם, יזע וגם דמעות, למרגלות +80 – ההר הגבוה והאימתני (במושגי הסביבה, שכולה מתחת לפני הים).

טיול קאן-אם קומנדר - שונה בתכלית מהתדמית הבעייתית של משתמשי הטרקטורונים | צילום: רונן טופלברג

התארגנות

הגענו בדיוק בזמן לקפה הראשון שהכין צוות המנהלה, אותו לגמנו עם רמי עוזיאל, סמנכ"ל השיווק ב"עופר אבניר" ורווה תבורי, המופקד, בין היתר, על מועדון החברים. 
מהם למדנו כי מאז תחילת השיווק, לפני רק קצת יותר מחצי שנה, נמכרו כבר יותר ממאה קומנדרים, והצורך במועדון טיולי שטח לחברים שרכשו את הכלי הוא ברור ואף חיוני. הכוונה והמטרה של מועדון החברים המתהווה, מסבירים לי רם ורווה, היא בראש ובראשונה שמירה על קשר ישיר וקבוע עם הלקוחות והדרכתם בתפעול מקצועי של הכלי, והשנייה, ולא פחות חשובה, שינוי התדמית הפרועה שיצאה לכלים אלה ואחרים, הנתפסים בציבור כפורעי חוק וכפוגעים באיכות הסביבה ובשמירה על הטבע.
אנחנו מסיימים את הקפה ואט אט אנו סופרים 26 קומנדרים שהגיעו על גבי נגררים ומורדים לאדמת המדבר הלחה מהגשם הנדיר שירד.

הקומנדר אמור להתחרות ב-RZR של פולריס, והביקורות שנכתבו עליו טענו שהוא אמנם לא ספורטיבי וקרחנסטי כמו הרייזר, אבל מאידך מאוד נעים לטיולים. כך למשל הוא מצויד בתא מטען סגור אליו נכנס הציוד האישי ותא כפפות סגור המגן על הארנק והסלולרי - שמסמן לשמחתי שאין קליטה, מה שמבטיח שקט בשעות הקרובות לזמן איכות משפחתי בליווי רכב הפנאי המרשים.

הקומנדר צלח את המסלול באדישות | צילום: רונן טופלברג

יוצאים לדרך
כבר בתחילת הנסיעה, אחרי תדרוך קצר של רונן מאתר השטח הישראלי שהדריך במקצועיות את הטיול, נשברת אצלי התדמית השלילית כלפי כלים אלה, כשהנהגים יוצאים בסדר מופתי, ללא  "דחיפות" או "גיזגוזים". אכן, חברי המועדון הם אנטי-תזה לסטיגמת פורעי החוק שמתלווה לא פעם לעולם הטרקטורונים. 
גם השמש חורפית מענגת ורוח הפנים גורמת לתחושת חופש מוחלטת – איזה כיף.
היעד הראשון הוא תצפית על המרסבא – מנזר שהוקם ע"י הנזיר סבאס הקדוש במאה החמישית לספירה, הבנוי על שיפולי מצוק נחל קדרון – תמונה מרהיבה. במנזר, נכון להיום, מתגוררים כ- 200 נזירים שיום עבודתם מתחיל בחצות ומסתיים בשעות הערב המוקדמות, המוכיחים שבניגוד לשלל המשתמטים אצלנו יש מקומות בהם הביטוי "אמונתם היא עבודתם" באמת מבטא עבודת קודש מפרכת.
משם המשכנו במסלול לכיוון בקעת הורקניה, החולף על פני מצוק ההעתקים ומסתיים ב מצוקי דרגות, ומשלב תצפית עוצרת נשימה ממעוף הציפור לים המלח, סה"כ 80 קילומטרים וכולם בשטח ובנוף המדהים של המדבר. המסלול שילב מעברים אתגריים (לא מדי, חווינו גם קשים מהם בחיינו), ומשטחים פתוחים לנהיגת שבילים מהירה ומענגת, כשלשמחתי האדמה הלחה מנעה מאבק המדבר להיכנס לעיניים.
הקומנדר "שלנו" צלח את המכשולים ללא בעיה וסיפק שפע של תחושת ביטחון מבלי לגרוע מחוויית הנהיגה.
אין כמו הנוף של המדבר בחורף | צילום: רונן טופלברג
גשם במדבר
חזרנו בציר מעגלי לנקודת היציאה, לא לפני שנפתחו ערובות השמיים וגשם זלעפות הציף אותנו. הנהיגה הפכה קשה והצריכה דיוק וערנות מרבית, הבוץ התעופף לכל ומכל עבר ועיטר אותנו ב"נמשים" בפנים ובשיער, שהצריכו אח"כ חפיפה כפולה וקרצוף. הקומנדר אגב, להבדיל מאיתנו, שמר על אדישות.
בנקודת הסיום ציפתה לנו הפתעה מלבבת ומשביעה בדמות ארוחה ומשתה כיד המלך, ולקינוח, לעייפים ולמכווצים מביננו, נפרשו מיטות למסאג' מקצועי מרגיע ומשחרר. עייפים אך מאוד מרוצים, חזרנו לבטון ולאספלט של תל אביב, חדורי הרבה טעם של עוד והמתנה בקוצר רוח להזמנה לטיול הבא.