הונדה פורזה: קטנוע סטנדרטי במחיר מפולפל

צילום: גלובס

הנטייה של חברת מאיר, יבואנית הונדה, לתמחר ביוקר את הכלים הדו-גלגליים שלה היא עניין שכבר עלה כאן בכמה וכמה הזדמנויות. ובכל זאת אני פותח בו, כי הפעם הונדה ממש התעלתה על עצמה: קצת פחות מ-50 אלף שקל דורשת החברה עבור הפורזה 250 החדש שלה.

מתחרים בקטגוריה, שרחוקים מלהיות קוטלי קנים (כמו ימאהה XMAX, סאניאנג ג'וימקס ופיאג'ו XEvo), יהיו זולים בסדר גודל של 40%-50% (!); וזה לא כל הסיפור: גם הקטגוריה שמעל, קטנועי ה-400 סמ"ק, שנהנית מכמה יתרונות משמעותיים, תהיה זולה משמעותית. ימאהה מג'סטי, למשל, עולה 40 אלף שקל וכך גם הפיאג'ו XEvo 400. היחיד שמתקרב להונדה הוא הסוזוקי בורגמן 400, שעליו תשלמו "רק" 2,000 שקל פחות.

עם מטען זה אני מתיישב על פורזה בירוק-אפרפר, נאה וסולידי בדרך למבחן דרכים. חיצונית הקטנוע נראה טוב; הוא עגלגל ומודרני מאוד, ובחזיתו צמד פנסים ומעין מגן רוח שטוח ואווירודינמי. גם לוח המכוונים נראה נהדר, שילוב מוצלח של שני שעונים אנלוגיים ולוח דיגיטאלי. המושב פשוט ענקי ונוח מאוד, ומתחתיו מסתתר תא מטען מרשים בגודלו. בפינת הגימיקים פוטרת הפורזה את בעליה מהצורך להשתמש במפתח בסגנון המקובל לטובת צ'יפ אלחוטי שנשאר בכיס. אהבתי.

לחיצה על הסטרטר מעירה לחיים סינגל מוזרק בן 249 סמ"ק ואנחנו בדרך. עם משקל של 195 ק"ג (רטוב) והספק של 21.5 כ"ס ב-7,500 סל"ד, קשה לצפות מהפורזה להמיס את האספלט, והיא באמת לא עושה את זה. מצד שני, היכולות שלה סבירות: השילוב מנוע-וריאטור טוב, אפשר לראות 120-130 בספידומטר, ותאוצות הביניים נאות. גם לאחיזה ולנוחות קשה לבוא בתלונות, הפורזה אמנם נוקשה מעט אך המגבלות גבוהות וההיגוי זריז, מה שהופך אותה לבת לוויה נעימה בעיר ומחוצה לה. ההסתייגות המרכזית בעניין היא היעדרו של מגן רוח "אמיתי", מה שמגביל נסיעה מהירה לטווח קצר בלבד.

והנה הגענו לשורה התחתונה. הערך המוסף של הפורזה נמצא ביכולת שלה להעניק לרוכבה את אותה תחושה חמקמקה של איכות ויוקרה. היא עושה את זה באמצעות העיצוב ושורה של שטיקים קטנים - המפתח האלקטרוני, פתיחה חשמלית של התאים, המושב המפנק ועוד. התחושה הזאת אמנם נעימה מאוד, אבל אם מקלפים אותה נשארים עם קטנוע נעים אך די סטנדרטי לקטגוריה ובמחיר מפולפל להפליא. השילוב הזה כנראה יבטיח שהפורזה החדשה תישאר כמעט אלמונית.