רכיבת מבחן: הונדה SW-T400

אני לא פה בשביל להשתגע. הונדה SW-T400

אופנוע, יש להודות, הוא לא באמת כלי רכב פרקטי. בעיר צריך להחליף הילוכים כל הזמן; מחוץ לעיר מיגון הרוח – אם קיים – לא תמיד עושה את העבודה; בחורף קר איתו; בקיץ חם; תנוחת הרכיבה בדרך כלל מעייפת; צריך קסדה ומעיל ושרשרת קשירה; על האופנוע הממוצע אין שום מקום לאכסן קסדה, מעיל ושרשרת קשירה; ואם מוסיפים לו ארגז הוא נראה נורא. ובוא נודה על האמת – כל עוד לא מדובר ברכיבת ספורט או שטח מקצוענית, אחת הסיבות העיקריות לרכישת אופנוע היא המראה שלו.

קטנוע, לעומת זאת, לכל מי שממש אוהב אופנועים, הוא פשוט לא אופציה. הוא חלש, הוא קטן, אין לו את הסקס אפיל של האופנוע ובטח שלא את אווירת הגבר-גבר, שרוכב האופנועים הממוצע דורש ומקבל מכלי הרכב שלו.

מצד שני, אם אתה לא פסיכופת אופנועים, קטנוע יכול להיות דווקא פתרון טוב בשבילך. הוא נוח לרכיבה, יש בו מקום אכסון, הוספת ארגז לאכסון נוסף לא פוגמת במראה שלו, בעיר קל לתמרן איתו ולא צריך להתעסק עם הילוכים, והוא יכול להסתדר גם באוטוסטרדה, אם יש לו מנוע גדול מספיק.

ל-SW-T400 של הונדה יש מנוע גדול מספיק. לא במונחים של אופנועים או של מכוניות, אבל יחסית לרוב הקטנועים שתראו בכביש. 400 סמ"ק על 39 כוחות סוס עושים את העבודה, אם כי משקלו הגבוה של הכלי – 247 ק"ג כולל דלק – מונע ממנו מלהיות חיית מירוץ. אבל הוא גם לא מיועד לכך. ה-SW – ראשי תיבות של Silver Wing, שמו של הדגם הקודם בסדרה – נועד למטרה אחת בלבד: נוחות.

אתה לא פסיכופת אופנועים? קבל שלוש סיבות טובות לעבור ל-SW

יש מקום. לרגליים, לנוסעת מאחור, לתיק מתחת למושב, לקסדה נוספת, לשרשרת קשירה, או, אם התיק קטן מספיק, לכולם ביחד. הכלי מרווח למדי, גם כשמדובר ברוכבים מגודלים.

אופי הנסיעה. ה-SW יציב מאד, רגוע מאד. אין הפתעות, אין משיכות פראיות, אין נדנודים מיותרים. ההיגוי מדויק למדי, ההאצה יציבה אם כי לא מרגשת. הכלי ממש מזמין את הנהג לנצל את זמן הנסיעה לפעילויות אחרות – שיחה בטלפון, חתימה על מסמכים חשובים או משחק מונופול. גם מיגון הרוח המגודל יעיל מאד, ונותן הרגשה של כמעט מכונית. הדבר היחיד שאינו מתון ורגוע ומעורר בטחון בקטנוע הזה הוא ידית הבלם האחורי (לרוכבי אופנועים: במיקום בו אתם רגילים שיש קלאץ'), שכל נגיעה בה מסתיימת בחריקת בלמים. מצד שני – יש כאן מערכת בלימה משולבת, שעובדת יפה מאד גם כשמשתמשים רק בידית הבלם הקדמי.

ההשקעה בפרטים. לוח המחוונים מפורט, ברור וקל לקריאה, המושב נוח גם בנסיעות ארוכות, והגימור נאה. הוא גם – עד כמה שאופנוען מסוגל להגיד דבר כזה על קטנוע – נראה לא רע בכלל.

בקיצור, מדובר כאן ברכב מנהלים על שני גלגלים. מי שרוצה כוח פראי, ריגושים למכביר, פעלולים ושטויות – זה לא הכלי בשבילו. מי שמעוניין לנסוע בשקט ובנוחות של אוטו ולהימנע מבעיות חניה – ההונדה SW-T400 ממתין לו.