בחוץ חמש עשרה מעלות, השמש זורחת באור רך ונעים שנותן מראה נקי באיכות HD לעבר יער שנשקף מחלון המלון. למטה על המדרכה אנשים צועדים להם בשקט חרישי. הכל מנומס ויעיל ושבדי כל כך ואני נזכר שממש אסור לי, למרות הג'וב העיקרי שלי להתפתות ולגגל לאתרי חדשות, או אפילו להיכנס לפייסבוק, כי הרי הבטחתי לעצמי להמשיך לחיות בלה-לה-לנד הזה, הכי רחוק ומנותק מטילים על תל אביב, מנהרות תופת ומבצע מדמם בעזה. בבקשה אל תעירו אותי מהחלום.ׁ (חשוב לציין שההשקה התקיימה בימים שאחרי חטיפתם של הנערים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח זכרם לברכה, ולפני מבצע צוק איתן).
עוד ב-mako רכב
הגלגלים של צה"ל: הרכבים שמזוהים עם הצבא
אנדורו בפול גז לצד הפקק בנתיבי איילון
בית המשפט: אופנועי ב.מ.וו לא גורמים לזיקפה
נדמה שמעולם לא חוויתי מרחק גדול כל כך מהארץ כמו בהשקה הזו: הארץ שלי רותחת ביורה מבעבעת של שנאה ודם וכעס ושבדיה קרירה וחייכנית ובלונדינית מתמיד, בדיוק כמו צוות הבחורות הנאות (נדמה לי שהיו שם גם בחורים נאים) שמעבירים לי בנחת את המזוודה במכשיר השיקוף, חבר'ה צעירים שהיו יכולות (נו, ויכולים) לאכלס בקלות את הקטלוג הבא של פוקס.
די רחוק מכאן יש עיר קטנה בשם Huskvarna שאוכלוסייתה דומה לזו של שדרות, עיר שעשתה היסטוריה - בשנת 1680 הקימו כאן את אחד ממפעלי הרובים הראשונים בעולם ועד היום קיים שם אחד ממפעלי המסורים הממונעים ומכסחות דשא המצליחים על פני הגלובוס. מה שקצת יותר מעניין וחשוב מבחינתנו הוא שב- 1903 הקימו שם את אחד ממפעלי האופנועים הראשונים אי פעם.
אגב, מזל שזה קרה שם ולא אצלנו כי לקרוא לאופנוע "שדרות" עלול להישמע קצת מוזר.
הוסקוורנה היו תמיד מזוהים עם אופנועי שטח - בתחילת המאה שעברה הם ייצרו אופנועים לצבא השבדי ואפילו סיירת שלדג של צה"ל השתמשה בהם בסוף שנות השבעים. בשנות התשעים זכו האסקים שוב ושוב במרוצי אנדורו – אבל לעד ייזכר שמם בדפי ההיסטוריה כאופנועי מוטוקרוס, כמי שהמציאו כמעט את התחום הזה: ימי הזוהר הגדולים של "המשור השבדי" היו בסיקטיז שבהם כמעט שנה אחר שנה זכו האסקוורנות באליפויות בעיקר עם בחור בשם Torsten Hallman, זה שלמעשה הכיר לאמריקנים את הספורט הזה בכלל, מה שיצר את הקשר ההדוק כל כך בין האסקים ליאנקים.
האוטובוס נוסע ליער בצפון שבדיה, לַקצה העליון של הים הבלטי, לֶלפלנד, מאה קילומטרים ומשהו מחוג הקוטב הצפוני. בדרך ערים קטנות, מסודרות מאוד, שכאילו תוכננו באיזה משחק מחשב בסגנון סים-סיטי: כאן שמו פארק קטן, שם הציבו נדנדה שכאילו נצבעה אתמול והנה שבדי משופם, מזמזם לו שיר שרוכב לו על אופניים. האף דבוק לזגוגית האוטובוס שדוהר לו על פני משהו כמו מיליארד-טריליון עצים ארוכים-ארוכים ישרים-ישרים כאילו כבר מוכנים למשור, עצים כשיהיו גדולים יהיו מתקן החתלה של איקאה.
משונה שדווקא מהמקום המסודר הזה יוצאים כל כך הרבה חולי הגה. בכל כמה קילומטרים אפשר להבחין במסלול קארטינג, על האגם הסמוך שקופא בחורף משרטטים את תוואי מסלול לה-מאן כשפורשה ופרארי דוהרות עליו, זו המדינה שממנה יצאו הנהג אלוף הראלי סטיג (המקורי!) בלומקוויסט, והרוכב אנדרס אריקסון – שבע פעמים אלוף עולם באנדורו, כאן נולדו סאאב וולוו והוסאברג וכמובן הוסקוורנה. די יוצא דופן למדינה שיש לה מספר אזרחים דומה לישראל.
זה מה שהם עשו בזמן שאנחנו עבדנו על פיתוח המרכבה 3, כיפת ברזל, והפטיש הטיפשי של יום העצמאות.
הוסקוורנה היתה חברה שבדית עד שב- 1987 נקנתה על ידי קאג'יבה האיטלקית ועברה ליצר בעיר ווארזה. עשרים שנה אחרי קנתה אותם ב.מ.וו., אבל אז הסתבר שלא כולם שם אהבו את המותג החדש שהצטרף למשפחה. יצורים מוצלחים במיוחד כמו למשל ה"Nuda" שפותח על ידי המהנדסים באיטליה שיגעו ממש את העמיתים הבווארים - איך אמר ליברמן על האיחוד עם הליכוד – זה לא עבד אף פעם. מי שהבחין בזה היה סטפן פירר האוסטרי שמחזיק במרבית המניות של ק.ט.מ. היתה לו בעיה קטנה, משום שבערך רגע לפני הוא קנה את הוסאברג, חברה שבעצמה יצאה פעם מהוסקוורנה, אבל מה שאצל אנשים כמונו הוא בעיה מוגדר אצל מיליארדרים ממולחים כמו פירר כהזדמנות. קטן עליו. הוא החליט למחוק את הוסאברג ולקנות את הוסקוורנה – שהיא מותג חזק מאוד בארצות הברית, זוכרים? – זה השוק שק.ט.מ. עדיין מפסידה בו ליפנים.
החלטה חשובה נוספת שפירר קיבל היתה לפצל את המכירות של ק.ט.מ והוסקוורנה - בארץ למשל ד.ל.ב מוטור ספורט ישווקו את ק.ט.מ. ועופר אבניר את הוסקוורנה. זה אמור לשפר תחרות ולהגביר מכירות, מה שאולי יגדיל את השוק, מה שיוסיף עוד כמה יורואים לכיס התפוח ממילא של פירר.
למרות מיקום ההשקה ולמרות צבעי האופנוע כגווניי הדגל הלאומי הוסקוורנה של היום היא כבר לא שבדית, היא אוסטרית לחלוטין. האופנועים מיוצרים באותו מפעל של ק.ט.מ. בעיירה מטיגהופן עם כמעט אותם מכלולים כשההבדלים הבולטים הם תת שלדת הזנב שעשויה פלסטיק מורכב (מעט יותר עמידה אבל קצת יותר כבדה) ובעיקר – העובדה שבהאסקי יש בדגמי האנדורו מתלי לינק ולא את המתלה הייחודי של ק.ט.מ, ה-PDS, שניהם אגב של חברת WP.
כאן אנחנו נכנסים לויכוח הגדול של חובבי אופנועי השטח – מה יותר טוב, הרשו לי גם להתיש אתכם קצת עם שני השקלים שלי לויכוח – מתלה הלינק טוב יותר בקפיצות גבוהות מאשר דרך עפר סטנדרטית, הוא מצטיין במפגשים אגרסיביים וחדים אבל פגיע יותר מסלעים גדולים. ה- PDS להפך, אמור להיות נוח יותר ברכיבה, קל וזול יותר לתחזוקה, הוא גבוה יותר מהקרקע ולכן עמיד ועביר יותר אבל אמור להיות טוב פחות במכות חדות. מכאן אפשר להמשיך ולהתדיין עוד שעות גם על מי מעביר את הכוח טוב יותר לקרקע, ואתם בהחלט מוזמנים לשעמם את עצמכם, אבל בסופו של דבר מדובר בניואנסים שלא באמת אמורים להשפיע על הבחירה לגבי האופנוע הבא שלכם.
אחרי הנסיעה הארוכה בכביש שחוצה יער ועוד יער אנחנו מגיעים ל-הפתעה הפתעה – לעוד יער. בין העצים מסלול אנדורו ובמקום שבו הורידו כמה עצים שנשלחו לאיקיאה סללו מסלול מוטוקרוס. אבל עזבו עצים. משהו אחר מושך את האוזן ואת העין. שורה ארוכה כחולה-צהובה של כלים עומדים ומחכים לנו, כל ליין דגמי המוטוקרוס והאנדורו, חבורת כלים של שתיים וארבע פעימות שמחממים מנועים בצווחה נפלאה של "קח אותי!"
ואני לוקח.
בזה אחר זה אני טועם כל אחד מהם, ביער הצפוף ה-125 וה-250 שתי הפעימות הקלילים מנווטים הכי טוב בין הגזעים, אפילו ה- 250 וה-350 מרגישים מגושמים מעט בתוואי הצפוף, מה שלא מפריע לבדוק שם גם את ה- 501 הבהמתי שנדמה שאם אני אסובב עוד קצת את המצערת הוא יתחיל לנסר גזעים בעצמו. בין לבין דוגמים גם את מכונות המוטוקרוס ה- 125, 250, 350 – כולל ה- 450 האימתני שאני באמת סקרן לפגוש את האנשים חסרי החת שקונים אותו כדי לטוס איתו באוויר.
זה יום רכיבה בלתי נגמר. עובר על שורת האופנועים ובודק את האותיות, TE , ו-FE, TC ו-FC, F לארבע פעימות, T לשתיים, E אנדורו ו- C לקרוס. ארבעים דקות על אופנוע, עשרים דקות מנוחה. השמש לא שוקעת כאן בקיץ ולכן אפשר לרכוב ככה מהבוקר עד הערב, רכיבה מתישה בֶּשטח תובעני, אפשר כבר לסחוט את הזיעה מהריפודים שבקסדה אבל אל תעצרו את העולם, אני לא רוצה לרדת.
רוכב בכל פעם על דגם אחר ותוהה איך אפשר לבחור בין כל כך הרבה אופנועים מוכשרים? מי לסינגל ומי לקרחנת שבילים. נע לבד בתוך היער, כמו הזאב הרע שמחפש את כיפה אדומה, צולל לתוך יער נורדי שמכסה עליך בירוק אינסופי מכל הכיוונים, הראש נקי ממחשבות, עמוק בתוך הזון, מנותק מהכל.
ואז... אז עצרתי לרגע לנוח ועשיתי את הטעות הכי גדולה - שלפתי את הסמארטפון ונכנסתי לאינטרנט.
הכותב היה אורח הוסקוורנה