מקווה שלא הגיע מגלגול קודם. אורן זריף
סיפורה של העיר דטרויט הוא טרגדיה אמריקאית על מקום שפעם היה אחד ממקורות הגאווה האמריקאים הגדולים, הבית של תעשיית הרכב הענקית ושל כמה מעשירי ארצות הברית, שהפך בשנים האחרונות, בעקבות המשבר הכלכלי, לאחד המקומות הגרועים והמסוכנים לחיות בהם בארצות הברית.
בשנות הזוהר חיו בעיר כ-2 מיליון תושבים אך במהלך השנים, בעקבות מציאות החיים הקשה ופשיטת רגל של מפעלים רבים שהיו בשטחה, המספרים ירדו עד ל-700 אלף תושבים בשנה האחרונה.
מרבית האנשים שנשארו בעיר הם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ביותר ורבים מהם נטולי כל השכלה. זו הסיבה, אולי, לכך שהם בחרו לראשות העירייה אנשים לא מתאימים ובשילוב חוסר יכולת לגבות מסים העיר נאלצה להכריז לפני כחודש על פשיטת רגל לאחר שטבעה בחובות של מיליארדי דולרים.
מאחר שאין תקציב לנהל גם את הדברים הדחופים ביותר אפילו באיזורים בהם עדיין גרים תושבים, יש אזורים שלמים בהם מבני ציבור גדולים ומפעלים שעומדים דוממים כמבני רפאים כבר זמן רב.
וכך, במרכז העיר המתפוררת על רקע מבנה תחנת הרכבת הענקי והנטוש, התקיימה לאחרונה תחרות דריפטינג כחלק מסבב אליפות מישיגן בהחלקת רכבים על הצד.
האירוע בהחלט עורר קצת שמחה בעיר המכוניות אך באופן אירוני המנצח שלו, מייק סקודלארק, נהג דווקא לא במכונית אמריקאית כמו מוסטנג או קמארו אלא בניסאן 240 סילביה מתוצרת ארץ השמש העולה, שרבים רואים בתעשיית הרכב שלה כגורם המרכזי לדעיכתה של דטרויט.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן