כמעט לכל חולה הגה יש פינה חמה בלב לפרארי ותשוקה נסתרת לרדת בבוקר לחניה ולמצוא שם את אחת המכונית עם סמל הסוס הצוהל ממתינה לו. בעוד שהרוב המוחלט של האנשים משלימים עם העובדה שכל עוד הם לא יעשו איזה אקזיט מדהים או יזכו בפיס זה כנראה לא יקרה, יש כאלה שמנסים לחשוב על דרכים יצירתיות כדי להגשים בכל זאת את אותו החלום, כמו למשל השקעת מאות שעות עבודה בבניית רפליקה שדומה לדבר האמיתי אך מתבססת על רכב פשוט יחסית ולא אקזוטי בכלל.
מסתבר שקיימת דרך פשוטה ומהירה בהרבה למשוך המון תשומת לב מהעוברים והשבים לפחות כמו בנסיעה בדבר האמיתי, מבלי לשבור תוכנית חסכון או להקריב חלק נכבד מהחיים בשחזור מדויק של כל קימור וחיטוב של מקור ההשראה ממראנלו. קבלו את הפרארי טסטה רוסה מקרטון של הצרפתי בנדטו בופאלינו שלקח השראה ממכוניות ויצירות תלת מימדיות אחרות שהיינו מכינים בשיעור מלאכה בייסודי בעזרת קופסאות קרטון, צבעי גואש ודבק פלסטי והגדיל את קנה המידה באחוזים רבים למימדים שדומים לאלה של מכונית בגודל מלא.
הרבה תשומת לב בלי להשקיע זמן רב והרבה ממון
בופאלינו לא יצר את דגם המכונית כדי שזה יעמוד דומם, ולאחר שחתך את הקרטון במקומות של החלונות הוא נעזר בחבר, הלביש את היצירה המוגמרת על מכונית קטנה ופשוט יצא לדרך.
למרבה הצער, מעבר לעובדה שלא באמת נראה שלמרות תשומת הלב שתמשכו אף אחד יטעה לחשוב שמדובר בטסטה רוסה של ממש, נראה גם שמבחינת ביצועים דגם הקרטון המסוגל להתלבש על מכוניות עירוניות קטנות יתקשה לשחזר את הביצועים של מנוע הוי 12 עם 390 כ"ס של הדבר האמיתי או לספק את הריגוש שהקלאסיקה האיטלקית מעניקה בכל נסיעה לאוחז בהגה שלה.
הביצועים לא מרשימים
>> בונה רפליקה לאסטון מרטין עם מדפסת תלת מימדית
קצת מזכיר דברים שעשינו בשיעור מלאכה ביסודי - רק בגדול
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן