אקסטרים במכונית צעצוע מפלסטיק
בשנים האחרונות נראה כי התשוקה לתחבורה אישית ממונעת מופיעה בגיל הרבה יותר צעיר ואם פעם לפני גיל 16 לכולם היה ברור שכדי להגיע ממקום למקום יש להפעיל את שרירי הרגליים, היום כל ילד מפונק מחזיק לצד הסמארטפון גם כלי מנועי אישי - מקורקינט ועד אופניים חשמליים.
אפשר להאשים את הילדים בראוותנות, כניעה לתרבות הצריכה ועצלנות, אבל אם ההורים של כל אותם ילדים דורשניים יפשפשו קצת בזיכרון הם עשויים להיזכר שהם היו אלה שהעלו את התכשיט שלהם בפעם הראשונה על גלגלים ממונעים עוד לפני שהגיע לגנון.
כן, כן, אנחנו מדברים על אותם ג'יפים מפלסטיק קשיח עם מנוע חשמלי זעיר שהסוללה שלו מספיקה לבערך 200 מטרים, גלגלי פלסטיק יצוקים שמעבירים כל גרגר על הכביש ישר לישבן הזאטוט (מזל שהחיתול משמש כבולם זעזועים), בלמים לא ממש קיימים ומהירות מרבית של אולי 2 קמ"ש.
יש גם לא מעט נפילות ותאונות
יתכן שאתם בטוחים שמדובר בלא יותר מצעצוע נחמד, אבל לא כך חושבים בחבורת Knuckle Busted שמאז 2010 עוסקת באחד מענפי הספורט האקסטרימיים בתחום המוטורי – מרוצי ג'יפוני בארבי זעירים - ואל תתנו לשם להטעות אתכם, מדובר בעסק רציני ביותר.
זהו ככל הנראה בספורט המוטורי הזול ביותר שבנמצא ואת הרכבים לא פעם ניתן לאסוף בחינם מערמות אשפה בצד הכביש לאחר שהם נזרקו על ידי הורים לילדים שגדלו מעט ולא ממש הבינו את מלוא הפוטנציאל של הצעצוע שלהם.
אנחנו מניחים שאת מבינים לאן זה הולך, והניגוד האדיר בין היכולות העלובות של רכבי הפלסטיק לנתיב המאתגר יוצרים מרוצים מלאי אדרנלין, נהיגה על הקצה וגם הרבה מעבר לו.
עם זאת מעבר לאדרנלין יש לציין שמרוצי ג'יפוני הבארבי עלולים להיות מסוכנים, בעיקר מאחר שרכבי הפלסטיק צוברים תאוצה די רצינית במדרון התלול ובלי בלמים, עם יכולת היגוי תיאורטית וצמיגי פלסטיק נטולי כל אחיזה צריך ממש מזל גדול כדי לסיים את המסלול בלי להתהפך או לפגוע באחד הרכבים האחרים בתחרות או בעץ בצדי הדרך.
עם זאת, בספורט מוטורי כמו בספורט מוטורי - הבטיחות היא מעל לכל והמשתתפים במרוץ ג'יפוני הפלסטיק מחויבים לחבוש קסדה מלאה ולהגן על הגפיים עם מגינים.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן