אבי לניר עם אשתו ובנו. לא נשבר
מכירים את האנשים האלה שמתקנים את הרכב שלהם בשלבים? פעם אחת מתקנים איזו כנף מעוכה ומסתפקים רק בצבע יסוד, פעם אחרת חצי דלת ולפעמים גם מפליאים ביכולות תיקון עצמי "על יבש" של מכות קטנות פה ושם. התירוץ של אותם אנשים בדרך כלל מדבר על מחסור במזומנים שמונע מהם להשלים כעת את התיקון ושיש להם כוונה לעשות זאת ביום מן הימים.
אנחנו, כמובן, לא נכנסים לכיס של אף אחד, אבל די קשה לנו להבין את ההיגיון המוזר משום שבשלב הביניים הרכב נראה יותר גרוע מאשר עם שריטה או דפיקה קלה פה ושם וממילא כשכבר יהיו לאותם אנשים מספיק מרשרשים כדי להשלים את התיקון כבר יהיה צורך לחזור על חלק מהעבודה ולמעשה לשלם פעמים.
רבים מאותם אנשים מבינים זאת בשלב מסוים ולכן מעולם לא באמת מגיעים לאותו היום הנכסף של החזרת עטרה ליושנה ומסתפקים בעוד ועוד תיקוני טלאים.
זה נראה טבעי כשמדובר בפיאט אונו או בחיפושית מקרטעת אבל מה אתם אומרים על הלמובורגיני רבנטון שבתמונה לפניכם?
בכל מקרה, לפני שאתם פונים לאמנסטי, פותחים את הלב ותורמים לקרן להצלת האקזוטיקה האיטלקית, נציין שאחרי בחינה מעמיקה של הסרטון הקצר מתברר שלא מדובר בדבר האמיתי אלא ברפליקה בשלבי בניה למכונית האיטלקית המולבשת על מכונית לא ידועה.
בשלב זה היא נראית כמו גיבוב של הרבה יציקות פיברגלאס, חומר פחחים וצבע יסוד אבל בהחלט יהיה מעניין לראות אם התוצאה הסופית תדמה לדבר האמיתי או כמו במצבה הנוכחי - תמשיך בעיקר לעורר רחמים.
>> הרפליקה שסיבכה אותי – האיטלקי שנעצר בחשד לזיוף פרארי
אבי לניר עם אשתו ובנו. לא נשבר
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן