צפו בדיווח ממושב הנהג: מחרמון ועד אילת, דרך השטח, בסקודה יטי

מחרמון ועד אילת, ביום אחד, בשטח | צילום: נעם עופרן ראלי חוצה ישראל, שנערך זו הפעם החמישית, הוא מסע הכומתה של מתחרי הספורט המוטורי בציון והדבר שהכי קרוב למרוץ בינלאומי אמיתי שנערך כאן: אתגר קשה של ממש לעיתים אפילו מפרך המוזנק עם הזריחה למרגלות החרמון ומסתיים 700 ק"מ לאחר מכן עם שקיעת השמש (ואפילו אחרי עבור חלק מהמשתתפים) באילת.

את הרומן שלי עם מרוצי המכוניות התחלתי לפני שנות דור במרוצי אשקלון העליזים של שנות השמונים ומאז אני מתחרה בכל הזדמנות על כל מה שיש לו גלגלים ומנוע, מתחרויות ראלי רייד (מרוץ ניווט בשטח) ועד מרוצי ראלי ספירנט בסובארו אימפרזה טורבו מקצועית למרוצים, אך דווקא בתקופה האחרונה בשל כניסת חוק הספורט מוטורי לישורת האחרונה (אינשלה!) רוב התחרויות הוקפאו ואנחנו, המכורים למרוצים, נשארנו מובטלים.

בינתיים אני מתנחם מדי פעם בנהיגת כלי רכב מעניין כזה או אחר כבוחן במבחני דרכים שונים המתפרסמים במגזין "הגה" ולעיתים גם כאן בערוץ הרכב של mako.

ההתכנסות לפני הזינוק, מרשים כמעט כמו בדקאר | צילום: נעם עופרן

 שיחת טלפון מפתיעה

שיחת טלפון מפתיעה שקיבלתי לפני כשבועיים בישרה שיש לי הזדמנות להתחרות עם רכב רשמי של יבואן ובחסות מלאה שלו. הזמנה כזו היא החלום שלי ובעצם של כל נהגי המרוצים הישראלים המשקעים סכומי כסף עצומים מכיסם כדי להגשים את התשוקה שלהם למרוצים.

גם הרכב שנבחר למשימה היה מפתיע למדי: סקודה יטי שהוא רכב פנאי קטן וחמוד המתאים בעיקר לאספלט, קצת טיפוסים על מדרכות  או מקסימום שבילים מהודקים ובוודאי לא הרכב שהייתי מאמין שיכול לעמוד במסע עבירות מפרך שהוא ממש לא עניין של מה בכך גם בעבור כלי שטח מסוקסים ומגודלים.

למרות הניסיון שלי כנהג בשנים קודמות גם בראלי הספציפי הזה, ההתרגשות הפעם הייתה רבה.
הזמן הקצר לזינוק חייב עבודה זריזה של כל הגורמים, סדנת השיפורים 'רסטה 4X4' נבחרה להכין את היטי למרוץ כשהמטרה היא לשמור אותו סטנדרטי ואנשי הסדנה בראשות צדי מלר עבדו עד יום חמישי האחרון כדי להכין את הרכב למסע ממושך ומפרך בתנאי שטח קשים שמהנדסיו לא חלמו שיידרש להם.
אנשי סקודה גם לא נחו ונשארו במהלך השבועיים האחרונים במשרד עד השעות הקטנות של הלילה כדי לתאם מנהלות, להכין את רכבי הסיוע ואת זיוודם, את המיתוג לרכב המרוץ ולצוותי הסיוע וכו'. כמה ימים לפני היציאה לדרך מתכנסים כל הגורמים המעורבים במטה סקודה בבני ברק לתכנון המבצע, חלוקת תפקידים ומשימות, לוחות זמנים, והגדרת המטרה על ידי קובי בלום, מנהל חטיבת סקודה: לסיים את המרוץ ולהביא את היטי בשלמות לאילת דרך השטח. לא לנסות ולאתגר את יוני לוי, האופנוען שמנצח את הראלי הזה ברציפות מאז שהוא קיים וגם לא את רכבי השטח המתחרים שמשופרים בכבדות ומיועדים לתנאים שכאלה.

ניר בן ארי נוהג על סקודה ייטי | צילום: נעם עופרן

ביום חמישי בבוקר, ערב המרוץ אני אוסף את היטי מסדנת רסטה (שבנתה מיגון תחתון מיוחד, החליפה את הצמיגים לכאלה המיועדים למרוצים ועוד כמה התקנות ויזואליות), עובר בבית כדי להתקין את מכשירי הניווט שישמשו את אייל, הבן שלי שניווט לי במרוצים בעבר, ויוצאים לעבר נקודת הכינוס במרום הגולן.

אנו נכנסים לרחבת החניה שמלאה בכ-100 מתחרים על רכביהם הסופר משופצרים, כולם נראים דרוכים ומוכנים לקרב והיטי הנראה בניהם כאילו הגיע עם חרב קטנה לקרב של תותחים וארטילריה כבדה, מעורר ספקנות, סקפטיות ואפילו בדיחות אצל הקולגות שעורכים הימורים ביניהם תוך כמה קילומטרים נתקע. אותו טון מזלזל, אגב, יהפוך ביום למחרת לקריאות התפעלות, הערכה ואפילו פרגון נדיר בברנז'ה רוויות טוסטרון ואגו, אבל בואו לא נקדים את המאוחר. 

קרנבל הפתיחה מסתיים וכל וקבוצת סקודה ישראל מתיישבת לאכול ארוחת ערב להפגת המתח וליצירת הגיבוש בצוות החדש (הכוללת את צוות הסיוע עם שני כלים נוספים שמלויים אותנו לאורך כל הדרך ואמורים להושיט לנו יד במקרה של תקלה או תקיעה), אך אני ואייל נשארים מתוחים ומזדרזים להגיע למיטה. אנחנו כבר יודעים שמחר בבוקר מחכה לנו יום ארוך במיוחד.

משימה לא פשוטה גם לרכבי שטח קשוחים | צילום: נעם עופרן

27.5.11 יום שישי 3:00 לפנות בוקר

שוב הטלפון מצלצל אך הפעם זהו השעון המעורר. אייל ואני מתעוררים מתלבשים ויוצאים לכיוון היטי שהעביר את הלילה ברחבת החניה בין רכבי מרוץ מגודלים ממנו בהרבה. בדיקות אחרונות (לחץ אוויר בצמיגים, חיזוק ברגים בגלגלים, ובדיקת מכשירי הניווט) ואנחנו יוצאים לכיוון קו הזינוק. שעת ההזנקה של הקטגוריה בה אנו משתתפים, קטגוריית רכבים סטנדרטיים נקבע ל-4:30 בבוקר, מה שאומר שאנחנו יוצאים לדרך לפני שהשמש זורחת, בלב אני מקווה שנגיע לאילת לפני שהיא תשקע כך שיש לנו תחרות לא רק עם הכלים האחרים אלא גם איתה.

צפו: באחה ישראל 2011. צילום וידאו: פז בר ורן לוי, עריכה: אסף שרביט

המזניק סופר לאחור, 5, 4, 3, 2, 1 !GO ואז בשנייה אחת כל המתח מתפוגג והופך לריכוז מוחלט במשימה. 50 מטרים אחרי ולמרות החושך איל ואני נשארים המומים, תוואי הקטע הראשון ברמת הגולן קשה מאוד ומלא באבני בזלת "רעות", חריצים ובורות שכניסה מהירה אליהם עלולה לשבור את אחד המכלולים ולהוציא אותנו מהמשחק. אנחנו מחליטים לנסוע במהירות איטית והיטי קצת גונח, מגרד את הגחון אבל ממשיך הלאה בגבורה. בהמשך הדרך מפתיע אותנו היטי ביכולתו כשהוא צולח מעבר בוץ בקלילות, מעבר שגרם לאחד המתחרים שזינק לפנינו עם טויוטה לנד-קרוזר משופר לשקוע. הקטע הקשה והטכני של רמת הגולן מסתיים ואנחנו ממשיכים לקטע הבא, העלייה מהכינרת לרמת סירין ולעמק יזרעאל. בקטע הזה לאחר מעבר תלולית קופצנית מופיעה תקלה בלוח השעונים והמנוע עובר למוד חירום שממביא לירידה דרסטית בכמות הכוח. אנחנו לא מוותרים ומששיכים במהירות איטית לסיום הקטע שהוא גם קשה וטכני ומודיעים לצוות הסיוע שיכין את מוסך מאשרקה – סקודה בעפולה להגעה שלנו. צוות הסיוע מחכה לנו כמוסכם בסיום הקטע ואנחנו יוצאים לקטע מנהלתי לכיוון בירת העמק. המכונאים במוסך מתנפלים על היטי, ומתברר שצינור הטורבו השתחרר מהקפיצה והוא מוחזר אחר כבוד למקומו ואייל ואנוכי יכולים להמשיך בדרך. אנחנו ממשיכים דרומה בקטע מנהלתי על כביש 6 ומנהלים שיחה פרטית כשפתאום אנחנו נזכרים במצלמת הוידיאו שמותקנת אצלנו, ממש האח הגדול.

עוד ועוד עפר וסלעים | צילום: נעם עופרן

הזינוק לקטע הבא בתל צפית פותח את הקטע הדרומי של המסע, ועל השבילים החלקים יטי יכול להפגין את יכולותיו הדינמיות ואני יכול להתחיל ליהנות, מחליק קצת את הזנב והיטי כמו לברדור מאולף משתף פעולה בשמחה. לתחנת הדלק בשדה בוקר אנחנו מגיעים וכל המתחרים מופתעים ולא מאמינים ששרדנו עד לשם. חטיף אנרגיה נוסף נאכל (אין ארוחות אמיתיות ביום מרוץ) ואנחנו יוצאים לקטע המנהלתי אל עבר נקודת הזינוק לקטע האחרון לו חיכיתי כל כך: מעין יהב לאורך גדר המערכת עד אילת. זהו שביל מהיר ומהנה במיוחד לנהיגה בדיוק כמו שאני אוהב ויודע. לפני הזינוק צוות הסיוע עורך בדיקות אחרונות ליטי אך הוא עושה זאת ליד ערמת זבל וכשאנחנו נכנסים חזרה לקוקפיט אנו מתגלים שיש לנו אורחים לא קרואים, תא הנוסעים התמלא זבובים שמחליטים ליהנות משרותי המיזוג של היטי ומסרבים לחזור לחום של הערבה למרות ניסיונות "השכנוע" של איל.

הצוות אחרי ההגעה לקו הסיום באילת | צילום: נעם עופרן

17:00 

זו הפעם האחרונה להיום שהמרשל מזניק אותנו ואנחנו יוצאים עם הפנים דרומה. אייל ואני מעלים את רמת הריכוז למקסימום, הניסיון לימד אותנו שתקלות קורות בד"כ בסוף ואחרי שעברנו את רוב הדרך הארוכה אין לנו כל כוונה לפשל. למרות זאת מד המהירות של היטי מצביע על מספר שהיה גורם לי שלילה במקום באם הוא היה מופיע על כביש הערבה המקביל. כמה קילומטרים לסיום והשמש כבר מתחבאת מאחורי הרי שלמה, קו הסיום קרב ואנחנו מורידים את הקצב כדי להימנע מטעויות כשבדיוק אז מתגלה חריץ עמוק בשביל. אלת המזל הייתה לצידנו ביום הזה.

אנחנו כבר מריחים את הים, בתי המלונות כבר ממלאים את השמשה הקדמית ואז נגלה קו הסיום המיוחל. יוצאים החוצה, זהו התפוגג המתח, הדרמה נגמרה בסוף טוב והידיים רועדות מהתרגשות. מתנשקים ומתחבקים עם צוות הסיוע והשמחה גדולה באוויר. המשימה הושלמה ואפילו את המרוץ עם השמש הצלחנו לנצח. אייל ואני מקבלים פרגון גדול מהמתחרים על העמידה במסלול השטח הקשה, אבל אנחנו עונים לכולם שזה הוא ומצביעים על היטי, לא אנחנו. הרבה מרוצים יש לי ברזומה אבל ללא ספק זהו אחד הקשים בחיי אם לא הקשה שבהם; תחושת המחויבות, יחד עם הרכב שלא בנוי לסוג שימוש שכזה (אבל עמד בו בכבוד רב!) סחטו ממני כל טיפת אנרגיה נפשית.

כמו דוד וגוליות: היטי העירוני ליד מפלצת שטח אפילו עם מיגון ירי | צילום: נעם עופרן

וכמו שאי אפשר לקבל את האוסקר בלי להגיד כמה תודות כך גם לסיים מרוץ. אז תודה לאנשי סקודה ישראל ובעיקר לקובי בלום ולקרן ישראל, צדי מלר מסדנת רסטה 4x4 על ההכנה הסופר מהירה של המכונית, לצוות הסיוע: גיא, טל, ניר ואורן שליוו אותנו לאורך כל הדרך כמו מלאך שומר ולאייל שללא קשר לגנים המשותפים בינינו הוא הנווט הכי טוב שהיה לי, ובלעדיו לא הינו מצליחים במשימה.

כאן הוא מרגיש בבית: היטי בחוף הים ליד בחורות בביקיני | צילום: נעם עופרן

>> אליפות ישראל בדרחפטים התקיימה בהונגריה

>> מבחן דרכים: סקודה יטי